@רוחני כתב:
באות ו' רבינו כותב שהמצוות מחברות את שברי העצמות, דבר לא מובן כשלעצמו, שהרי הוידוי הוא זה שמחבר את דברי העצמות, ולא יתכן שבתורה אחת יש כביכול שני מסלולי תיקון נפרדים בלי שרבינו מצהיר על כך במפורש!
באות ח' רבינו חוזר לעסוק בעניין המצוות ברמז ובדרך נסתרת. שהרי הגמרא בסוטה שמדברת על המשל של מי שהולך באישון לילה ואפילה, כל עיסוקה שם הוא בהבדל שיש בין האור של התורה לאור של המצוות, האור של התורה דומה לאור של יום גדול.. בעוד האור של המצוות הוא כמו נר ואבוקה, כי נר מצווה ותורה אור...
עכשיו שימו לב!
באות ט' בהלבשה של המעשה דרבב"ח, רבינו מכניס עניין חדש שלכאורה אינו נזכר במאמר כלל (כלל י"ז שיש להתבונן בכזה דבר) והוא עניין השמן ששאבו מעינו של הדג.
ועכשיו יש להבין האם הנרות שהם המצוות, דולקות על ידי השמן שמוציאים מעינו של הדג?!
אם אתם רוצים לראות פלאות, שורו והביטו בליקוטי הלכות גביית חוב מיתומים ה"ד בעניין הנירות והשמן ותראו את גודל ביאוריו של מוהרנ"ת מניה וביה.
אם לומדים את ההלכה ולא מבינים מה הקשר של כל פרט לתורה, הכל נראה תלוש, אבל אחרי ההקדמה דלעיל, גם תוכלו לקבל תשובה על כל מה שהובא למעלה וגם תראו את גדולת נפלאות ביאוריו של מוהרנ"ת.
אשמח לקבל תגובות...
אולי מתוך סברה אפשר להגיד שיש כמה דרגות לקבלת הדעת, והמצוות, ועצם ההתקרבות לצדיק ששם הדעת הכי גדולה כי אז ניצול מכולם כמו שכתוב בתורה שהצדיק נמשל לפרשת דרכים שנותן לך דרך אמיתית לך לפי שורש נשמתך ואז אתה בבחינה שיש לך דעת שאתה רואה את הדרך לטובה והדברים גלויים שלך.
ואפשר להגיד שהם תלויים אחד בשני, ומעצימים אחד את השני, ושאתה עושה מצווה אתה מעצים את התורה וכן להיפך וגם יש לך יותר כלים אולי לקבל את הדעת של הצדיק.
נראה שזה רומז על הכיוון הנל בפרט בסיפור של רבה בר חנה אבל צריך לבסס את זה יותר.
יש בחינה דומה לזה כמו שאומרים חזל שישראל ערבים זה לזה ורבי נתן מבאר זאת לעניין התריג מצוות שכל אחד מישראל שעושה חלק מהם לכך יוצאים חובת הערבות בהתקשרות לרבנו בפרט בראש השנה שהכל נכלל בצדיק.
