שלום לכולם עלתה לי שאלה קטנה בתורה לד סעיף ג ..ואשמח לקבל ביאור בדבר .
בתורה לד סעיף ג כתב רבנו הקדוש - לְפִי הַדִּבּוּר כֵּן הַשֶּׁפַע; אִם הַדִּבּוּר, הַיְנוּ הַכְּלֵי הַשֶּׁפַע הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ,אֲזַי יְכוֹלִין לְקַבֵּל בָּהֶם רֹב שֶׁפַע. וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הַצַּדִּיק בְּוַדַּאי הוּא בִּשְׁלֵמוּת וּבִמְלוֹאָהּ, לָכֵן יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִקְרָא בְּחִינַת מְלֹא פוּם, לְהוֹרוֹת שֶׁהַפֶּה שֶׁלּוֹ בִּמְלוֹאָהּ וּבִשְׁלֵמוּת:
מבואר כאן 1. שכלי השפע בשלמות ובמלואה אזי יכולין לקבל בהם רוב שפע ..
עוד מבואר 2. שהדיבורים של הצדיק בוודאי הם בשלמות ובמלואה ולכן יכול להמשיך שפע..ועל ידי זה נקרא מלאפום להורות שהפה שלו במלואה ובשלמות .

ולכאורה יש לדקדק מה פירוש בשלמות ובמלואה ?
עוד צריך להבין מה שבתחילה הקדים בשלמות לבמלואה ושוב הקדים בשלמות ובמלואה ולבסוף הקדים במלואה לבשלמות ..

@וועלן-וועלן כתב:

בכל דור היו הרבה מאנ"ש שלמדו באיזה סוג עיון שהוא (לא דווקא בח"י כללים), אבל פשוט לא כתבו אותם!
הדוגמא הראשונה היא רבי אהרן הרב מברסלב שרבינו אמר לו שיחפש קושיא ושיתרץ וכו'. היכן הם השו"ת שלו? הוא פשוט לא כתב (או שכתב ואין זה בידינו). והנ"ל זה רק דוגמא.
באם תשאל מדוע לא כתבו? בסתמא מחמת ענווה דקדושה וכדומה, וכמו כן אני שמער שהרבה מאנ"ש העדיפו לעסוק בעבודת ה' ממש מאשר לבזבז את הזמן על כתיבה (מה שמוהרנ"ת כתב כי רביה"ק אמר לו בפירוש לחדש, וכן עוד מאנ"ש שכתבו היה כנראה סיבות, אבל היה לאנ"ש לב שבער לה' יתברך וחיפשו יותר עבודה מאשר מדף ספרים...).
וגם היו הרבה שנים שלא היה בשביל מי לכתוב כי כל אנ"ש בכל העולם היו רק כמה משפחות ספורים בלבד.
כמו"כ מיותר לציין, שבדורות הקודמים מצב הלמדנות לא היתה כהיום, והיה בכל דור ובכל קהילה קבוצה של למדנים, וקבוצה של בעלי בתים, ואצל אנ"ש הבעלי בתים עסקו יותר בעבודת ה' בתמימות.