אני ציטטתי שאלה אחרת,
הוא שואל מדוע רבינו לא כתב בפירוש שיש חכמה דסט"א, אע"פ שלכאו' לא שייך לשאול זאת, שהרי זה נלמד הן מהכלל השישי - זלע"ז מחכמה דקדו' והן מהכלל החמישי - המשך הפסוק וחפרה הלבנה וכו'והוא אכן מגיע למסקנה שאין חכמה דסט"א! (ואילולי זאת היינו אנחנו לומדים ע"פ הכללים הנ"ל שכן יש חכמה דסט"א)
אמנם דחיתי זאת בהודעה הנ"ל עיי"ש.
צודק, התבלבלתי בין 2 ד"ה בביאוה"ל, אבל גם מהשאלה שראבר"נ שואל לגבי זה שרבינו לא הזכיר חכמה דסט"א אין הוכחה לכך שנכון לשאול מדוע רבינו לא הזכיר כבר בהתחלה תורה בכח. ראבר"נ שאל על מושג שרבינו לא הזכיר בכלל (בצורה מפורשת) בתורה א', שלכאו' מתבקש שאם הוא מדבר על נ' דסט"א אז הוא צריך לדבר גם על הח' דסט"א, ועונה שבכוונה רבינו רק רמז לח' דסט"א כי באמת לאמיתו אין דבר כזה (אע"פ שיש בחינה של ח' דסט"א שזה החכמות החיצוניות שהן מנותקות מהלב ולא גורמות לאדם לחפש את השכל שבכל דבר, אלא להיפך, אבל זה לא נקרא חכמה בשם העצם כי באמת זה כסילות).
@חבר-אני [כתב]
אני שואל האם אפשר לומר הפוך שהעיקר זה מ"ש בהתחלה (הסיפא מתבאר לפי הרישא) ובעצם בכל תורה יימצא מימד של תורה בכח.אני לומד את כלל ד' כך, שכשיש לך את הכלי אתה אוחז גם באור - בתוצאה.
כשאתה לומד תורה בהכרח שיש כאן כוח ומשיכת היצה"ר.אמנם בוודאי שהיעד הוא האור, אבל כבר בפשט הפשוט יש מעין הדרש והאור הפנימי.
אנסה להסביר יותר טוב מה התכוונתי.
רבינו אומר שהתורה שלו היא כולה הקדמות, זה אומר שכשרבינו מדבר בתורה א על "תורה" "תפילות ובקשות" "חן וחשיבות" "תורה בכח" ועל עוד מושגים שמוזכרים בתורה א, רבינו בא להסביר לנו מה זה המושגים האלה כאילו אנחנו ילדים בכיתה א או בגן שאין לנו מושג מה זה הדברים האלה (ואכמ"ל איך זה מסתדר עם הכלל ה18).
ממילא, כשרבינו אומר שעל ידי התורה נתקבלים כל התפילות, אנחנו אמורים לשאול מה זה הלימוד תורה הזה שעל ידו התפילות נתקבלות? ועל ידי הכלל ה1, מוצאים כיוון לתשובה שהתורה שרבינו מדבר עליה, שעל ידה נתקבלים התפילות זו תורה בכח. כמובן, שאנחנו עדיין לא יודעים מה זה תורה בכח, ולכן צריך לשאול מה זה תורה בכח? ואז אפשר למצוא כיוון לתשובה, מזה שרבינו מדבר על משכהו לבית המדרש, למשוך זו פעולה כוחנית, להרגיז יצה"ט על יצה"ר זו פעולה כוחנית. בנוסף, ההכאה של המשוגעים ולשים עליהם שמות, זה לנסות לרפא אותם בכח. רואים, שהכח שנצרך בעניין לימוד התורה, זה בשביל להילחם ביצר הרע. ממילא מבואר, שכשאדם לומד תורה, באופן שהוא מחפש את השכל שבכל דבר, כלומר רוצה שהתורה תאיר לו את הדרך (דרך צדיקים) איך להגביר את היצר הטוב שלו (נ' דקדושה) על היצה"ר, זה נקרא תורה בכח. כלומר חיבור הח' והנ' שרבינו מזכיר כבר בתחילת התורה הוא הוא התורה בכח שרבינו אומר בהמשך.
לגבי מה שכתבת, שכשאתה לומד תורה בהכרח שיש כאן כוח ומשיכת היצה"ר, אני מסכים שכל יהודי שלומד תורה בפשיטות, בוודאי שיש בזה מימד של תורה בכח (וכמובן שיש בזה אינסוף דרגות, ורבינו רוצה לכוון אותנו שנתפלל ונכסוף כמה שיותר לחפש שהתורה תאיר לנו את הדרך כנ"ל), אבל וודאי שיש מצב קיצוני של הלומד שלא על מנת לקיים שמוטב לו שנתהפכה שלייתו על פניו, שזה נקרא תורה שלא בכח, בחי' חכמה חיצונית.
לדעתי, הסדר של השאלות בלימוד מאוד חשוב. כלומר, צריך קודם כל לשאול על המושגים שרבינו מזכיר ולנסות להבין אותם לפני שקופצים לשאלות של למה רבינו אמר משהו במקום אחד ולא במקום אחר וכדומה. אחרי שמבינים שתורה בכח זה חיבור הח' והנ', יוצא שזה דבר אחד עם מה שרבינו אמר בהתחלה שאיש הישראלי צריך להסתכל בשכל של כל דבר וכו', ממילא כבר לא שייך לשאול למה רבינו לא אמר את זה בהתחלה, כי הוא פשוט ביאר את דבריו בהמשך התורה.
דבר נוסף, כמו שראבר"נ אומר שבעצם אין כזה דבר חכמה דסט"א, אני רוצה לומר שבאותו אופן אין באמת תורה שהיא לא בכח. המהות של התורה זה להורות לנו את הדרך איך לעבוד את ה', תורה מלשון הוראה. רק אם האדם מצידו לומד את התורה לא בשביל שהיא תורה לו את הדרך, אז מצידו זה נקרא בשם המושאל תורה לא בכח, אבל התורה מצד עצמה היא תמיד תורה בכח. כלומר, לימוד תורה שלא בכח וחכמה דסט"א זה אותו רעיון - לחפש שכל שלא מקושר ללב, ח' בלי נ'.