@לית-ליה-מגרמא
אני רק מנסה להבין מה ההכרח הגמור מתוך התורה א] שעסק התורה זה כמו מצוות שהיצר הרע מתלבש בהם? ב] וכן מה שכתבת על הפסוק ופושעים יכשלו בם, הפירוש הפשוט ברש"י על הפסוק ופושעים יכשלו בם - לא שהם נכשלו כאשר הם הלכו בדרכי ה', אלא הם נכשלו משום שהם לא הלכו בם, כלומר לא עסקו בתורה, בוודאי לא באופן של עסק התורה המדובר בתורה א'.

אני יכול להבין שיש כאן שאלה שכואבת עד אימה, שאלה אחרת לגמרי.
אם לימוד התורה מעלה את החן, והרי כלל ישראל עוסקים כל כך הרבה שנים בתורה, אז איך יכול להיות שהחן שלנו כל כך נפול?
אפשר לענות כל מיני תשובות, אפשר לסגנן את השאלה בכל מיני צורות אחרות, אבל בתכלס השאלה כואבת, מישהו שותף לכאב???

גדול!!!!!!!! כמו תמיד...
שפכת אותי מצחוק (אם אני אכתוב קרעת, אז תחשבהו שאני ברוך מאן),

אשריכם שיש לכם כוח לכתוב בכזה אריכות.
הנושא המדובר מעסיק אותי רבות, זה נוגע ליסודי היסודות בדרך הלימוד של ספרי רבינו וקיומם למעשה, זה נוגע לכל העניין של תמימות ופשיטות, שיש כאלו הטוענים שלימוד בעיון ליקוטי מוהר"ן הוא היפך התמימות והפשיטות, ולכן הבירור בעניין חשוב.
עכשיו ערב שבת אז באמת אין הרבה זמן לכתוב, אבל בגדול אני חושב שההבנה הפשוטה של העצה, וכן ההבנה הפשוטה בדברי רבינו אינה סותרת את העומק כלל וכלל! ואף על פי כן יתכנו לפעמים כל מיני טעויות בהבנת הפשט, שמתגלים רק אחרי העיון.
וכן, יש הרבה ראיות מדברי ראבר"נ שהוא לקח את כלל י"א למעשה לא רק על פסוקים או מקורות חזליי"ם, אלא גם על משפטים שלמים שמוזכרים בדברי רבינו ואפשר לפרשם באופן אחד פשוט ובאופן אחד עמוק, והוא טורח ליישבם במסילה אחת ולהראות כיצד הפירוש הפשוט והפירוש הדרשני מתיישבים יחד.

@לית-ליה-מגרמא כתב:

כלל י''א אומר שהדרש של רבינו מדברי ההסמכתאות צריך לעלות בקנה א' עם פשט ההסמכתא, כגון שראשית חכמה יראת ה', רבינו דורשו, שהחכמה היא הראשית, ופשט הפסוק שהיראה היא הראשית, וכאן בא כלל י''א לומר שגם פשט ההסמכתא עולה בקנה א' עם דברי רבינו (שבחי' היראה - מלכות קודמת להשגת החכמה).
ואיני מבין כיצד הבנת את כלל י''א באופן אחר, או שלמדת אותו לא כפשוטו אלא מהבנתך ח''ו.

יש הרבה מקומות שרואים שכלל י"א הוא הרבה יותר רחב!!!
אפילו ניתן דוגמא קטנה בתורה א' שאני מתבונן בה בימים אלו:
ההבנה הפשוטה של 'נתקבלים התפילות' היא מאוד מובנת במושכל ראשון, כמו שאנו אומרים בלשון המון העם 'שיתקבלו התפילות', והכוונה היא שהם ישמעו למעלה ואנו נקבל מענה בדמות מה שבקשנו והתפללנו עליו.

אבל כשממשיכים את התורה, לא רואים שום מקום שבה יש להבנה פשוטה זו סמך. לא כתוב שאנחנו מקבלים אחר כך את מה שהתפללנו, לא רואים את המושג של 'תפילה שנענית'. אדרבה כל המשך התורה מדברת על חקיקה עליונה, שיהיה מקום לתפילה להתקבל, ובלשון מגושמת רק כדי לספר את האוזן, אנחנו רוצים לבנות איזה תיבת דואר שהמכתבים יוכלו להיכנס לתוכה.

האם יש קשר בין הדברים? האם שני הפירושים שכל אחד מהם קשה ולוקה בחסר גדול מצד הבנתו ובהירותו, יכולים להשלים זה את זה?

כן, מתוך קשרי התורה! וזה מה שראבר"נ כותב בכלל י"א, שבמסילת התורה רבינו עצמו חותר לחבר את הפירושים יחד, ומשם יוצא הפירוש השלם!

התפילה היא החיסרון שלנו, והחקיקה זה העלאת החיסרון שהוא כביכול יהיה איתנו באותו חיסרון, ועצם מציאות החיסרון אצלו כביכול, זה בעומק קבלת התפילות, שנחקק אצלו מקום לאותם דברי ח"ן וחיסרון שמבקשים לקבל את החכמה ובעיקר להתקרב אליו, ואז כבר נוצרת הקירבה. ובגשמיות, ממילא בהכרח שלא יהיה יותר שום חיסרון.

@JoJo
הסברת את שאלתו טוב, אבל משום מה בהרבה מקומות יש בדברי חז"ל ובדברי רבינו חלוקה בין קיום מצוות ובין עסק התורה.
בתורה זו רבינו עושה חלוקה מאוד ברורה (אולי אני עדיין בתחילת ההבנה של התורה ולא זכיתי לרדת לעומקם של דברים אז אשמח להבין):
"כי היצר הרע רוצה להטביע ולהשפיל, חס ושלום, בחינת החן והחשיבות של ישראל, בחינת מלכות דקדושה. "ומתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא", כי מתחילה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאילו מסיתו לעשות מצווה, וזהו בחינת צוציתא דנורא חיוורתא, אש לבנה; אף על פי כן מלאך מזיק הוא"
כאן כתוב בצורה ברורה שהיצר הרע מתלבש במצוות וזה מאוד מסוכן ההטעיה שלו.
אבל בהמשך מיד רבינו כותב שהתשובה והעצה לכך נמצא בעסק התורה, הרי שרבינו עצמו מחלק בין המצוות לתורה:
"ומחינן ליה באלותא דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שעקר הכנעתו של היצר הרע הוא על ידי התורה, שהיא כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא"

@אל-יתהלל כתב:

@יהושע-קליין כתב:

נלענ"ד שהכוונה בקשרי התורה שונה

אז מה כן הכוונה? די לרמזים

סליחה, לא תמיד יש לי מוחין לכתוב.
אבל דבר ראשון אני רוצה להסביר קצת את עצמי.
לא התכוונתי לצמצם את התפילה של תורה א' רק לדבר מאוד מסוים, כי בוודאי רבינו מדבר על כל תפילה שבעולם, שהיא מתקבלת על ידי התורה, וגם נשמעת, כמבואר בהמשך דברי רבינו אודות הת' והחקיקה.
אלא למרות שדברי רבינו הם כלליות גדול וכוללים בתוכם את כל המשמעות הרחבה של תפילה, עם כל זה יש ערך מאוד גדול לכך שאנחנו מנסים מתוך קשרי התורה לכוון ולדייק את מהותה וכוונתה של התפילה שרבינו מדבר אודותיה כאן בתורה. ובוודאי שכאשר נבין מתוך התורה כאן מהי אותה תפילה, זה יפתח לנו רחבות גדולה בכל הבנת התפילה שאנו מתפללים על כל דבר בעולם.
ואין אני מתיימר בשלב זה של הלימוד, לדעת מהי אותה בחינה, ולכן לא כתבתי בהרחבה ולא התכוונתי לכתוב רמזים, אבל מחמת שאני מריח מרחוק כמה בחינות שמתנוצצות כאן, לכן כתבתי שנלענ"ד שכל הכיוון שונה.
ואחרי דבריו של כבוד הרב ברוך מאן, אוסיף לומר, שהמושג שהתפילה מתקבלת, לפי המשך התורה משמעותה שהתפילה יצרה חקיקה חיסרון גם למעלה כביכול, שאותו חיסרון שיש לנו למטה כאן בעולם, כביכול אנו עושים שגם למעלה יהיה מורגש אותו חיסרון.
ואם כן לפי זה אולי כל מהות התפילה היא לייצר מציאות של חיסרון במשפיע, לחקוק את אותו חיסרון וכלי שקיים אצלנו, שגם למעלה יהיה את אותו חיסרון.
אם לא הובנתי כדבעי אז אני ארחיב יותר

מצטרף לכותבים לעיל שהלימוד בכח הוא צריך להיות בבחינת לית ליה מגרמיה כלום, אבל עצם הלימוד הזה הוא איננו פסיבי, ואינו אמור להכניס חלישות הדעת ויאוש בבחינת לבנה דסטרא אחרא, שהיא חפרה את עצמה בבושה וחלישות הדעת שהיא לא יודעת כלום ולית לה מגרמה כלום ולכן היא לא שווה כלום...
לכן כמו שכתבו כאן למעלה, הלימוד עצמו צריך להיות גם באופן של מי שמאמין שהוא יכול לקבל הארה, לעמוד בעמדה של תלמיד שרוצה ללמוד ומאמין שהוא יכול להבין! (לא הוספתי כלום על הנכתב לעיל)
ולפי זה מבואר באופן אחר הפירוש להרגיז את היצר הטוב על היצר הרע, דהיינו שהיצר הרע הוא מלכות דסט"א שרוצה לשבת בשלווה, שהרי לית לה מגרמה כלום ומה רוצים ממנה, אבל קפץ עליה רוגזה של המלכות דקדושה, החפצה בתבונה, שהנה, כן אפשר להבין, וללמוד, רק צריך לעמוד מול החמה בתשוקה, לעלות אל הרב לקבל ממנו עוד ועוד אור!

א] איך זה קשור לכלל י"ג -אשמח להבין
ב] יש קושי בדברי רבינו בעניין המשיכה, כי בתחילה רבינו מביא מאמחז"ל "לעולם ירגיז וכו' אי אזיל מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה, אי אזיל מוטב וכו'. הרי שעדיף שהוא יילך.
ג] ובאמת עוד יותר קשה שרבינו בעצמו מחבר את זה למאמר הגמרא "משכהו לבית המדרש" ועיין במהרש"א וצ"ע.

ואגב, אונקלוס, המוזכר פעמיים בתורה, משך לבית המדרש את היצר הרע ועל ידי עסק התורה גייר הרבה רומאים (עבודה זרה י"א)

@נחלי-דבש בתורה ב' שמירות הברית זה ממש כל מהלך התורה שיש ב' בחינות של שמירות הברית, ב' חלקים בבכורה ובתפילה.
ספציפית בתורה א' לענ"ד יש הרבה מה ללמוד מהמהדורה הראשונה ואף נראה שמוהרנ"ת בליקו"ה לקח משם הרבה דברים.

@ברוך-מאן
זוכר כזה דבר, אבל לא בטוח איפוא, דווקא נראה לי שלא בביאור הליקוטים