חשבתי שאולי הכוונה שמקבלת התפילה הוא שבניגוד לבקשות, תפילה אומר שבח והודאה. ואם אני תמיד מתלונן ורוצה בהתגלות לבי במקום להגיע לביטול ולראות את השכל שיש בכל דבר ולראות את החן שיש בכל פרט בחיים זה סטירה לכל השירות ותשבחות שאני אומר ואין מקום בלב לקבל את זה.
גם חשבתי שיש חוסר כביכול אצל הקבה כשהוא רוצה להשפיע ואין כלי ריק לקבל. ויש תוספת קישוט מתי שהאור נכנס לכלי בבחינת ואור החמה שבעתיים

האם הכוונה שמקבלים מה שבקש? אם כן איפה רואים את זה בתורה ואיך זה מתפרש לגבי תפילה בניגוד לבקשה?

או אולי כשאני מחבר את עצמי למלכות - לית ליה מגרמיה כלום אני נכנס לביטול ואז אני יכול לראות שיש שכל בכל דבר וזה מאיר לי לראות שכל הבקשות שלי הם בנויים על הרגשת חוסר אבל באמת יש חן בכל פרט של הבריאה והכל ממש בדיוק מה אני צריך כדי להתקרב להקב״ה.

יש עוד שאלה. הווידוי שיהודה עשה זה היה בכלל על מעשה תמר אבל ה״עוון״ שעשה את הפגם של העצמות מגולגלים היה על ״אם לא אביאנו״…

לכן אני חושב שיש לדייק מה שרבינו אומר לספר כל ליבו, זה יותר שורשי. שבעצם כל נטיעה מרצון השם הוא מושרש באנכי ולא יהיה לך. וזה מבט על כל החיים. אז הנקודה המרכזי שצריך להגיד לת״ח זה שאני חשבתי שיש משהוא אחר חוץ ממלכות הקדוש ברוך הוא. אני המלכתי את התאוות שלי. ואחרי שתקנתי את ה ד מידות רעות והגעתי לביטול מוחלת ושבתי בתשובה הת״ח יכול להעלות אותי לאין סוף לראות ולהראות שבאמת יש רק אחדות גמור ובאמת זה התהליך שהשם רצה ומזה אפילו הרשאים בתוכי נהיה כסא לקדושה.