אוקיי
אז השאלה מתייחסת ביתר שאת לוידוי שנועד עבור כפתרת עוונות
כפרה עליכם
תחזרו לנושא
ממתי מצאנו שמתוודים לפני בני אנוש?

יש כאן קושי בקטע הזה
רבינו מביא שלוש פסוקים
הכי מובן אם קוראים אותם מהסוף להתחלה
דהיינו
להתחיל מהארץ מתקוממה לו
אחר כך וענווים ירשו ארץ
ואחר כך ויהי בישורון מלך

@שמחה כתב:

לי לא ברור למה רבינו כותב שארץ היא דינא דמלכותא, ולא כותב פשוט שארץ היא בחינת מלכות?

רבינו מסביר למה ארץ זה דינא דמלכותא
מהפסוק 'וארץ מתקוממה לו'
שהפירוש שהארץ נוקדמת בו
אבל ודאי שזה קשור לכל עניין הדין והגבורה כאן בתורה
וצריך להבין למה ארץ שייך לדין

עוד עניין
בכל המקומות שמוזכר 'מלכות' בתורה
על פניו נראה שתמיד מדובר על המלכות של השי"ת
אבל בין השורות בכמה מקומות יש מקומות שמשמע שמדובר על המלכות של משה
ויהי בישורון מלך (יש שתי פירושים אחד מהם על משה)
דבר אחד לדור - שבפשט זה הולך על משה
מה ההסבר לזה?

לא יודע אם מתאים לפתוח אשכול כזה
מקווה שהמנהלים לא יחסמו אותי
לא יודע מה איתכם
אבל אחרי שנכנסתי לתורה ד'
אני יכול להבין למה חלקו על רבינו...
העניין של וידוי על חטאים שבעיקרון אמור להיות מול השי"ת
עובר לצדיק
אני, בתור אחד שמאמין ברבינו ורצה באמת להבין שואל
מה ההסבר?

נכון
אצל תמר יהודה אמר 'צדקה ממני' והודה על האמת
אבל הפגם שבגלל עצמותיו התגלגלו לא היה בסיפור עם תמר
אלא על זה שהוא קילל את עצמו כשהוא לקח את בנימין
וקלל ת"ח אפילו על תנאי היא באה

בכלל מוזר כל הקטע הזה
כי נראה שהעצה כאן בתורה זה לעשות וידוי דברים
ורק ככה מתקנים את העצמות השבורות
איך נכנס פתאום העצה של 'חבילות של מצווות'?

@יאשע-הלברשטאם
חזזזק
נשאר רק להבין איך זה כן מסתדר...
ומוסיף הבנה...

בשתי מילים (כפי שהבנתי) הכלל האחד עשר אומר
שפירוש הפשט והדרשה של רבינו על הפסוקים אינם סותרים
להפך הם משתלבים ומשלמים זה את זה
אם למישהו יש דוגמה מתורה ס"T לעניין אשמח ממש...