הבית שבו נפטר רבינו

מתוך 'שער ברסלב':
האש שלי תוקד: ימים אחרונים
ביום חמישי, יום לפני ערב סוכות, התגברה מחלתו של רבינו, רבי נחמן מברסלב, והוא נחלש מאוד. בלילה שלאחר מכן, ליל ערב סוכות, סדר רבינו צוואה לפני רבי נתן ואמר לו לתת שלש-מאות אדומים (סוג מטבע, לנישואיה) לבתו חיה, ולאשתו – הכתובה. ושאל את רבי נתן "יש עוד מה לומר?" ענה לו רבי נתן "גם זה אין אתם צריכים לומר. כי אתם בעצמכם תשיאו את ביתכם". ענה לו רבינו "אצל ה' יתברך הכל אפשר" והוסיף: "אלו השלש שנים חייתי בנס".

בליל שלישי, נתן לרבי נפתלי ורבי שמעון (רבי נתן ישן אז) שעמדו לפניו, מפתח לארונו, ואמר להם שמיד כשיסתלק, עוד לפני קבורתו, ישרפו כל הכתבים שישנם בארונו. הם, שנבהלו מהכנותיו לפטירה, התלחשו ביניהם מבוהלים. אמר להם רבינו: "מה אתם מתלחשים? אתם רשאים לדבר מהסתלקותי בפני, כי איני מתפחד מזה כלל". אחר כך הוסיף: "אפשר אתם מדברים אודותיכם? מה יש לכם לדאוג? מאחר שאני הולך לפניכם! ומה אלו הנשמות שלא הכירו אותי כלל, הם מצפים על תיקונים שלי, מכל שכן אתם!".

ותשחק ליום אחרון
הגיע היום האחרון.

"אבל לא ידעתי כי באותו היום לוקח ה' את אדוננו, אדרבא נדמה לי אז שיחיה עוד.

וכשהאיר היום התחילו לקום משנתם המשרת וכיוצא, שהיו רגילים לעמוד לפניו, ועמדו לפניו. אז הלכתי אל המקוה להכין עצמי לתפילה.

וזה היה יום שלישי, רביעי דסוכות. ובחזרתי מהמקוה באתי לחדרו ומצאתיו יושב על מטתו, יושב ולא שוכב, ומעוטף בטליתו ומתפלל. ואחר כך לקח האתרוג והלולב ומיניו ואחזם בידו מעוטף בטליתו ויושב על מיטתו וסדור של האר"י זכרונו לברכה היה מונח על ברכיו הקדושים וגמר את ההלל עם הארבעה מינים ואמר הושענות בקול רם קצת."

[…]

"אחר כך בשעה קלה ראיתי שחיותו מועט מאד ואי אפשר לו לשבת על הכסא כלל חזרתי וציוויתי לשאת אותו על מטתו, ואז שתק ולא אמר לא הן ולא לאו. ולקח אותו האיש מטראוויצע על זרועו ונשא אותו והשכיב אותו על מטתו." (שם סג)

"איני עוזב אתכם"
ושם שכב [רבי נחמן מברסלב], במיטתו, עד שנפטר, שלש שעות לאחר מכן. ובתוך כך, פרצה שריפה בעיר. רבי נתן רץ לשם, ובדרכו שבו אנשים והודיעו לו כי השריפה כבתה. כשחזר רבי נתן לבית רבינו, שהיה מלא אנשים, דומה היה שרבינו מסתלק מן העולם. והתחילו האנשים לומר הפסוקים שאומרים בעת ההסתלקות. רבי נתן, שנחרד, התחיל לצעוק "רבי, רבי, על מי עזבתם אותנו", רבינו סובב פניו אליו כאומר: "איני עוזב אתכם, חס ושלום".

ואחר כך לא נתמהמה הרבה ויגווע ויאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה, נקי וזך וצח בלי שום בלבול כלל ובלי שום תנועה משונה, בישוב הדעת נפלא ונורא.

האוהל שעמד על ציון רבי נחמן מברסלב עד שנת תש"ד
האוהל שעמד על ציון רבינו עד שנת תש"ד
פטירתו של רבי נחמן: בלי שום בלבול כלל
"ואחר כך לא נתמהמה הרבה, ויגווע ויאסף אל עמיו בקדושה ובטהרה גדולה, נקי וזך וצח בלי שום בלבול כלל ובלי שום תנועה משונה, בישוב הדעת נפלא ונורא. וכל העומדים שם רוב אנשי ה"חברא קדישא", וכל גדולי השמשים העוסקים בזה, כולם אמרו שכבר ראו כמה שמתו בנקיות ובדעת, אבל הסתלקות כזה לא ראו מעולם. וכל זה היה לפי דעתנו אבל בעצם הסתלקותו אין לנו פה לדבר כי לית מחשבה תפיסא בזה כלל [=אין המוח משיג זאת כלל] ומי שיבין מעט מגדולתו, על ידי ספריו הקדושים והשיחות והספורים ששמענו ממנו וכו' וכו', יבין שאי אפשר לדבר כלל מהסתלקות פלא וחידוש נורא כזה אשר לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו כאשר אמר בפרוש כנרשם במקום אחר (חיי מוהר"ן רמו). מה נאמר ומה נדבר מה אשיב לה' שזכיתי להיות בשעת יציאת נשמתו הקדושה אלמלא אתינא לעלמא אלא בשביל דא די." (שם סד)

"ןנסתלק בשלום"
"ונסתלק בשלום ביום שלישי, רביעי דסוכות, ח"י תשרי תקע"א. ואני לא רציתי לזרז שיוציאו אותו לקבורה מיד, כי היה צר לי מאד פרידתו, וגם כי מבואר בשלחן-ערוך שעל אביו ורבו אין הזריז משובח. ונתגלגל הדבר עד שנחשך היום, ואמרו כולם שאין להוציא אדם גדול בחשכת לילה, ונתעכב עד למחרתו ביום רביעי.

"ונקבר בשלום"
ונקבר בשלום ביום רביעי, חמישי דסוכות, באומן, העיר אשר בחר בה בחיים חיותו להקבר שם, כאשר נשמע מפיו הקדוש פעמים אין מספר, שאמר לפני כמה אנשים שקהילת אומן הוטבה בעיניו להקבר שם, מחמת שהיו שם קדושים הרבה וכו' כנרשם מעט מזה במקום אחר (לעיל מ"ו). ובשביל זה היה העיקר שבא לאומן חצי שנה קודם הסתלקותו. והשם יתברך עזרו ורצון יראיו יעשה, ויבוא בשלום וינוח על משכבותיו בשלום, כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית, לעסוק שם בתקון העולם לדורות, לכל מי שיבוא אליו לשם ויאמר העשרה קפיטל תהלים הידועים אצלנו, כאשר הבטיח בחיים חיותו אשרי הזוכה לזה. (שם סו)

תמו ונשלמו חייו – בעולם הזה, הגשמי – של הנחל הנובע, רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב. גופו נטמן בעפר, במקום אותו איווה למושב לו, ונשמתו הסתלקה לגנזי מרומים.

אולם רק גופו הוא שנסתלק מאיתנו. יצירת חייו – התנועה הברסלבית, דרך חיים שלמה, עודנה איתנו. וכהבטחתו: יוקדת אישו ובוערת, מלהיבה ומבעירה נפשות, מחיה בני אדם – ומכניסתם תחת כנפי השכינה.

כי רבינו לא מת. חי הוא בינינו, והוד רוחו ותפארת דרכו הינם כעמוד האש שהלך לפני מחנה ישראל במדבר, להאיר להם, להפוך להם ההרים והבקעות למישור, ולהוליכם בדרך הסלולה אל בית ה'.

זכותו תגן עלינו.