אני יכול להבין שיש כאן שאלה שכואבת עד אימה, שאלה אחרת לגמרי.
אם לימוד התורה מעלה את החן, והרי כלל ישראל עוסקים כל כך הרבה שנים בתורה, אז איך יכול להיות שהחן שלנו כל כך נפול?
אפשר לענות כל מיני תשובות, אפשר לסגנן את השאלה בכל מיני צורות אחרות, אבל בתכלס השאלה כואבת, מישהו שותף לכאב???
בהחלט, אתה מוזמן להסתכל כאן (במסמך), זה בירור שגם הלך איתי הרבה זמן, יכול להיות שזה עונה לשאלתך
לסיכום, צריך את הנו"ן דקדושה משני הסיבות, גם כי "מֵחֲמַת שֶׁאוֹר הַשֵּׂכֶל גָּדוֹל מְאֹד, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו כִּי־אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת נוּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת", וגם כי "כְשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל", היינו אם יקום אצלו מלכות דס"א ממילא יפול מלכות דקדושה ולא יוכל לקבל את אור השכל..
@משה-חיים לפי הבנתי כיוון שהמלכות דסטרא אחרא (בבחי' עשו) היא בחי' היצר הרע, כמו שאומר: "וְיֵצֶר הָרָע נִקְרָא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, בְּחִינַת מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא", לכן צריך את אור השכל, "כִּי הַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ וּלְהַשְׁפִּיל, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה", עד שעל ידי ההטבעה והשפלה יגיע לבחי' "אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ", שגם שם יוכל להאיר לו אור השכל. אבל לזה לא יכול לזכות כי אם על ידי המלכות דקדושה גופא, ולזה צריך לימוד תורה בכח לתת כח למלכות דקדושה שלו. [ואולי זהו ג"כ תורה בכח שאע"פ שנמצא באופל וחושך ואינו בבחי' "אַיֶּלֶת אֲהָבִים" ואינו נהנה מהלימוד, אע"פ כן לומד בכח]
@JoJo תודה, הזכרת לי באמת שיחה של מוהרנ"ת שאמר שהוא רוצה שבשעת ההתעטפות בטלית באמת נחשוב על המשכת הרוח חיים וכו' וזה באמת כיוון יפה. אבל יותר רציתי להבין באמת איך להבין את הליקו"מ בעומק ע"פ רבי נתן [ואם זו אכן הדרך], ואני בודאי יודע שיש בליקו"ה הרבה יותר עמקות ממה שנדמה, ומוהרנ"ת בעצמו כותב על זה בהקדמה:
"וּבֵאוּר דְּבָרַי אֵלֶּה לֹא יַסְפִּיקוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְבָאֲרָם, אַךְ הַמַּשְֹכִּיל בֶּאֱמֶת יָבִין מְעַט דְּבָרַי אֵלֶּה כְּשֶׁיָּשִֹים לִבּוֹ הֵיטֵב לְהַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בִּסְפָרִים אֵלֶּה וּבְסִפְרֵי רַבֵּינוּ זַ"ל. וְהִנֵּה אִם אָמְנָם יִדְמֶה לְהַקּוֹרֵא לְפוּם רִיהֲטָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, אֲשֶׁר הֶאֱרַכְתִּי לְמַעֲנִיתִי וְכָפַלְתִּי וְשִׁלַּשְׁתִּי הַדְּבָרִים בְּכַמָּה וְכַמָּה מְקוֹמוֹת, דַּע יְדִידִי הַמְעַיֵּן, כִּי גַּם זֹאת מֵעִם ה' צְבָאוֹת יָצְאָה אֲשֶׁר הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה, כִּי הַמֵּשִֹים לֵב לְעַיֵּן בֶּאֱמֶת בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ"ל הָעֲמֻקִּים מִכָּל עַמְקוּת שֶׁבָּעוֹלָם וּרְחָבָה מִנִּי יָם, אֲשֶׁר אֵין עֲרוֹךְ אֵלֵיהֶם, וְאַחַר־כָּךְ יָשִֹים לֵב הֵיטֵב לִדְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר חַנַּנִי ה' לְחַדֵּשׁ וּלְבָאֵר בָּהֶם, יָבִין הֵיטֵב כִּי לְפִי עֹצֶם הָעַמְקוּת אֲשֶׁר בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עֲדַיִן לֹא יָצָאתִי יְדֵי חוֹבַת הַבֵּאוּר אֲפִילּוּ בַּמְקוֹמוֹת שֶׁהֶאֱרַכְתִּי מְאֹד, מִכָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת שֶׁהָיִיתִי מְקַצֵּר וְעוֹלֶה"
ומשמע מכאן שני דברים לענייננו:
א' - שיש כאן ראיה לכאורה לשיטה הראשונה שאומרת ללמוד קודם היטב היטב את ליקו"מ [אע"פ שעדיין צ"ע בעניין החמה ולבנה, שבאמת איך אנו יכולים להבין ללא מוהרנ"ת]. ומכל מקום רציתי לדעת מה הדרך הנכונה בזה וכנ"ל [כי בלא זה מה הועילו הח"י כללים?].
ב' - שיש עמקות גדולה מאד בליקוטי הלכות, ואם כן ודאי שצריך לעיין בהם בצורה מסויימת ועל זה סובבת שאלתי ג"כ כנ"ל.
שאלה שאני חושב עליה לא מעט, שמעתי שיש מי שאומר שצריך ללמוד טוב טוב את התורה מיניה וביה וכו' הרבה מאד ורק אח"כ לפתוח את הליקוטי הלכות, אבל גם שמעתי שיש דעה הפוכה שאומרת שבודאי בלי ר' נתן אי אפשר בשום אופן להבין את רבינו כמו שאי אפשר לקבל את אור החמה אלא רק דרך הלבנה [אפרופו תורה א' 
], כי רבינו אמר לו שיפתח לו את כל שבילי השכל בתורתו (חיי"מ תקצ"ד), והוא יודע ממנו יותר מכולם וכו'
ובכל אופן, בין כך ובין כך, מה בפועל דרך הלימוד עם הליקוטי הלכות בתור לימוד ליקו"מ בעיון? היינו מה בפועל אני מחפש שם? הרי הפשט של הליקוטי הלכות די "פשוט" ברוב המקרים, אז מה בעצם הלימוד הזה מחבר אותי לעיון בליקו"מ?
תודה רבה
@רוחני תודה
א' - אני לא יודע למה אתה מתכוון, בשבילי זאת הייתה ממש התחדשות.. לא חשבתי על זה כלל קודם לכן (וכן לא שמעתי שיעורים בעניין).
ב' - בהמשך לדבריך לגבי התורה, אני חושב שזהו בעצמו גם הבחי' של "ילד מסכן וחכם" שזהו המלכות דקדושה, לעומת "מלך זקן וכסיל", מלכות דס"א. כי לתת כח למלכות דקדושה זה בעצם לתת כח לבחי' הילד הנ"ל שאינו מזדקן והוא כמו חדש כדבריך..
יישר כח
ובעניין הבחירות אני חושב שיש בזה מבחי' מה שרבינו אומר בתורה ס"א שאסור להסמיך רבי שאינו הגון, ומי אפשר לומר עליו בדור הזה שהוא הגון לפי התורה הנ"ל...
@ברוך-מאן לא ראיתי את זה שם בתפילה ק"א, אבל אולי אתה מתכוון לתורה ק"א קמא, שם רבינו אומר: "..כִּי עַל־ יְדֵי שֶׁפָּרַק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת ע’ אַנְפִּין נְהִירִין, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִין עָלָיו בְּחִינַת ע’ אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, שֶׁהֵם הַשִּׁעְבּוּד וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָעַכּוּ”ם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ כַּנַּ”ל. אֲבָל כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ. הַיְנוּ מִי שֶׁלּוֹמֵד בְּעִיּוּן, שֶׁמְּעַיֵּן וּמֵבִין חָכְמוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, בְּחִינַת (קהלת ח): חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, עַל־ יְדֵי־זֶה מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, כִּי נִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ הַשִּׁעְבּוּד וְהַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, עַל־יְדֵי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין כַּנַּ”ל"
והתורה של רבינו היא כולה בחינות, וגם הגיוס לצבא זהו ממש בחי' "עול מלכות", וקל להבין. מקווה שעזרתי
שאלה יפה. נראה לענ"ד לומר שכיוון שכל עניין השמש היא להשפיע ללבנה, לכן ממילא גם יעקב שזכה לחן גם זה רק ממה שקיבל מה' יתברך, כמו שמביא "כִּי חַנַּנִי אֱלֹקִים" וכו', וכן אע"פ שאומר שיעקב ברך את השבטים בחן באמת מביא את הפס' רק בחלקו, כי הפס' הוא "הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ", ולא יעקב, ולפי פשט הפסוק שם ע"פ דברי רבינו ז"ל, הכוונה היא שה' נתן לו ילדים במתנת חינם, שזה פירוש "חנן".
ובאמת כיוון שע"פ דברי רבינו הכסיל חפץ רק בהתגלות לבו, ואין לו מלכות דקדושה, על כן ממילא אין לו חן, וגם התורה שילמד לא תעזור לו כי עדיין ילמד בבחי' הנ"ל של התגלות לבו, ולכן חייב שיהיה מעין "יחוד דלא פסיק" שאינו בחירי שלכל אדם יהיה נשפע מאת ה' החן באופן מאד בסיסי כדי שיוכל להתקיים.
כי כיוון שרבינו אומר שהחכמה היא בחי' החיות, אם כן לא ייתכן שיש מי שאין בו חכמה אע"פ שהוא חי, כי בכל דבר יש שכל כמו שמובא שם בהתחלה (והשכל הוא בחי' החכמה). ואם יש בו חכמה אז בודאי שיש בו גם בחי' מלכות דקדושה קטנה ככל שתהיה, כי "אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת אֵלָיו כִּי־אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת נוּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת" וכו'. על כן חייב לומר שמעצם בריאת העולם נעשה חן בכל הבריאה כולה שעל כן יש בחי' שאת החן הראשוני הזה מקבלים מה' יתברך באופן בלתי בחירי בכלל.
[ואומר זאת רק בדרך אפשר, שאולי זהו בחי' החקיקה שנחקק בלב המתבקש, היינו שזהו דבר החקוק וקבוע, בבחי' החן הנ"ל שקיים מעצם קיום הנבראים, וכמו שמובא בספר יצירה "בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק", שלושים ושתים זהו בחי' ל"ב, היינו שנחקק בעולם החן מעצם קיומו, וכל זה כמובן רק על דרך אפשר ולא ע"פ פשט]
ומה שרבינו אומר שיעקב בירך את השבטים בחן, היינו כמו שמובא שם בפס' שהביא: "קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים" וכו', ופירש רש"י: "לא טרחת בה, ואני יגעתי להגיעה עד שבאת לידך", היינו שברכה זהו במתנה, שנתן להם יעקב דבר שעל ידו יזכו לחן אע"פ שלא יגעו בו כדי להשיגו. וע"פ קשרי המאמר אם כן הברכה הנ"ל היא התורה, כי דיקא על ידי התורה שלומד בכח נותן כח למלכות דקדושה, שרק על ידי זה זוכים לחן הנ"ל, ונמצא שמה שלא יגעו להשיג החן זהו מה שלא התייגעו ללמוד תורה בכח [לא שהיגיעה היא הלימוד בכח, אלא שלא התייגעו לעסוק בתורה באופן של תורה בכח], אבל יעקב כן יגע והשיג את התורה, שהיא בעצמה בחי' השכל שבכל דבר, כמו שמביא הפס' "רֵאשִׁית חָכְמָה", שמדבר על התורה. ועי"ז יוכלו לקבל חן, כי התורה הזו של יעקב תתן להם כח לבחי' מלכות דקדושה, ליצר הטוב, שממילא בזה יזכו לחן הנ"ל.
ובזה בא רבינו ללמדנו כנראה [ע"פ כלל ט'] שגם תורתו שלו היא בעצמה בחי' הברכה שמברך אותנו, ויש בה את סגולת החן הנ"ל בעצמה, שיש בה בעצמה היכולת לגלות לנו שאנו בהתגלות לבנו, עד שעל ידי זה נוכל ללמוד כראוי ולתת כח למלכות דקדושה שעל ידי זה זוכים לחן וכו'...
מקווה שלא הסתבכתי מידי
@ל-ל
תודה רבה על הבירור!
@ל-ל תודה
דיברתי על זה קצת עם חבר והוא הציע רעיון מעניין, שאולי אפשר לומר שמה שרבינו אומר שם בתורה שהאדם "נופל בדעתו" זה בדיוק הבעיה, שיש לו את דעתו, והוא מסתמך על השכל באופן חזק שבודאי הוא רחוק מה' בגלל המעשים הרעים שלו, אבל שוב זה "בדעתו", ולכן אדרבא צריך להשליך את דעתו שזה בחי' מלתא דשטותא, שאין בו דעת כביכול, וזה רעיון יפה אבל עדיין צ"ע.. גם זה קשור למה שהוא אומר בעניין של התינוקות שאין בהם דעת, וכו'
@ל-ל תודה, אני גם חשבתי ככה בהתחלה אבל אם ככה זה אומר שתורת אזמרה לא מדברת מכל הדרגות שיש, מאחר ולא נזכר בה כלל העניין של מלתא דשטותא, (כמו הדרגה של מי שלא יכול לשמח את עצמו כי אם על ידי מלתא דשטותא תחילה) וזה בודאי לא ייתכן לומר, כי בוודאי כל תורה ותורה שייכת לכל המדרגות גם הנמוכות מאד..
לכן לחדד את השאלה, התכוונתי יותר לשאול איך גם זה נכלל בתוך אזמרה, היינו בתורה רפ"ב, כי שם בכלל לא מדבר מזה.
מהרבה שיחות של רבינו ומוהרנ"ת נראה שעיקר הדרך לבוא לשמחה זה על ידי "אזמרה", כמו שמובא בכמה וכמה תורות אחרות שמפנה לעניין הזה. ובתורה י' תנינא מובא: "וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה הוּא עַל־יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל־כָּל־פָּנִים, כַּמְבֹאָר עַל פָּסוּק: אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי (בְּלִקּוּטֵי הָרִאשׁוֹן, בְּסִימָן רפב), עַיֵּן שָׁם. וְעַל־כָּל־פָּנִים יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ בַּמֶּה שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי".
והנה אח"כ בלומדי בליקוטי הלכות, הלכות נפילת אפים ה"ד, נתקלתי בזה: "וְעַל־כֵּן מֵחֲמַת שֶׁעַכְשָׁיו הַשִּׂמְחָה בַּגָּלוּת הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּמִלִּין דְּעָלְמָא שֶׁהֵם מִלִּין דִּשְׁטוּתָא, עַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא לְשִׂמְחָה לִשְׂמֹחַ בִּקְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ בְּמַה שֶּׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָשַׂנִּי גּוֹי, אִי אֶפְשָׁר לָבֹא לְשִׂמְחָה כִּי אִם עַל־יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא, כִּי לְשָׁם נָפְלָה הַשִּׂמְחָה מֵחֲמַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה" וכו'.
וקשה לי, שהרי לא נזכר מזה כלל בתורה רפ"ב שהיא עיקר דרך השמחה כמובא בכמה מקומות, וקצת קשה אם כן איך באמת מגיעים לשמחה. תודה
אני יכול לומר רק מעט ממה שהבנתי מעיון בליקו"מ, אין לי בזה ספציפית בירור אמיתי אבל אולי זה יפתח יותר את הדיון לכיוון עמוק יותר בדעת רבינו ז"ל.
הנה ידוע שכל הפחד והחשש מעיסוק בחכמת הקבלה נובע בעיקר מצד לשונות ההגשמה שבה, שמדברים שם בשפה של יחודים וזיווגים וכדומה (שעל כן מי שהוא "נואף" כדברי רבינו, בודאי זה ישפיע עליו לרעה מאד כי יגשם מאד את כל העניינים האלה).
ובתורה ו' בחלק א' מובא: "... בְּוַדַּאי הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הוּא בִּבְחִינַת גַּשְׁמִיּוּת, נִמְצָא שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, עַל שֶׁהִתְגַּשֵּׁם אֶת רוֹמְמוּת אֱלֹקוּתוֹ." ואח"כ באות ה' מלביש רבינו את כל העניין במרכבת יחזקאל שזהו בעצמו "מעשה מרכבה" היינו חכמת הקבלה, ופשוט לראות שהתורה הזו מדברת הרבה מעניין חכמת הקבלה, "כבוד אלקים הסתר דבר", "במופלא ממך אל תדרוש" וכו', כי כמו שאמרתי מדובר שם על ההגשמה וכו' שזה שייך דיקא בחכמה הזו כנודע.
ומובא שם שהשגת רוממות אלקותו זה נמשך מבחי' נק' העליונה בחי' שמש, בחי' משה, היינו מרבינו ז"ל [כלל ט'], לכן פשוט לומר כמו שכתבו כאן בשם ראבר"נ ז"ל ש"ולפי כל זה תבין ותתבונן ברוב ועוצם חיוב והכרח הלימוד, בתורה שבנסתר שזכינו על ידי רבינו ז"ל". אבל מצד שני אין להכריע שאם כן אין ללמוד כלל כתבי האריז"ל, כי אם כן הדברים הם כפי שכתבנו, שההשגה היא מרבינו ז"ל, אם כן ממה שאע"פ כן כותב באותה התורה עצמה שגם בזה צריך לעשות תשובה על ההגשמה, אם כן גם בספרי רבינו ז"ל זה שייך!! לכן צ"ל שההפרש וההבדל שבין ספרי רבינו לתורת האר"י היא שכלל לא נזכר בהם כמעט עניינים של יחודים וזיווגים וכו' שבזה מי שהוא נואף דיקא לא יכול לעסוק כלל.. אבל בתורת רבינו כולם יכולים למצוא את עצמם וכמו שאמר רבינו בעצמו במקו"א.
ובתורה ע"ח תנינא מובא שיש בעם ישראל כמה סוגי אנשים, וכל אחד יש לו מדרגה אחרת בעסק התורה: "וְכָל בַּעַל־תּוֹרָה, הֵן לַמְדָן שֶׁעוֹסֵק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּגמפ"ת וְכַיּוֹצֵא, כָּל אֶחָד כְּפִי עֶרְכּוֹ, כְּפִי עֵסֶק לִמּוּדוֹ, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּבָּטֵל מֵהַתּוֹרָה אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם. וְכֵן אֲפִלּוּ בַּעַל הַשָּׂגָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְמַעְלָה לְמַעְלָה" וכו' "וְכֵן יֵשׁ אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ לַמְדָן כְּלָל", ולהדיא מבואר שכל אחד ומדרגתו, כי יש כאלה שכן יכולים לעסוק בחכמת הקבלה כנ"ל, אבל הדגש שם בתורה הזו הוא שיהיה לומד תורה לשמה: "רַק כְּשֶׁעוֹסֵק לִשְׁמָהּ, שֶׁזֶּהוּ עוֹסֵק בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם", היינו לצורך הנמוכים יותר, לגלות להם במקום שלהם תורה נעלמת, כמובן למעיין בפנים, אבל בכלים שלהם. והיינו כמו שאומר שם בסוף "כִּי חָכְמוֹת אֵין צְרִיכִין כְּלָל, רַק אֱמוּנָה וּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמָה כְּלָל. כִּי חָכְמוֹת מַזִּיקִים מְאֹד לְהָאָדָם, וְהַחֲכָמִים נִלְכָּדִים בְּחָכְמָתָן שֶׁל עַצְמָם", והיינו כי צריך שייכנסו החכמות בתוך עשיות ועובדות כלומר שיהיה להם עצות מעשיות היוצאות מזה בפשיטות ולא רק בגדר של חכמות בראש. [ויש בזה עוד הרבה לבאר אבל אכ"מ].
וכן בליקוטי הלכות הלכות תפילין הלכה ה' אות לח' כתב:
"וְהָבֵן הַדְּבָרִים, כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַיּוֹצֵא בָּהֶם הַמְבֹאָרִים בִּדְבָרֵינוּ, תּוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ דֶּרֶךְ לְהָבִין מְעַט מִזְּעֵיר בְּדַרְכֵי הַקַּבָּלָה שֶׁל הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲרִ"י זַ"ל, לְהוֹצִיא מֵהֶם דְּרָכִים וְעֵצוֹת לְמַעֲשֶֹה, עַל־פִּי הַקְדָּמוֹת נוֹרָאוֹת וְעֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ זַ"ל, שֶׁכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה וְכָל מַעֲשֶֹה וּמַעֲשֶֹה הִיא פּוֹתַחַת שְׁעָרִים רַבִּים שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהָבִין גַּם כָּל דַּרְכֵי הַקַּבָּלָה, אִם תִּזְכֶּה לִשְׁקֹד עַל תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה יוֹם יוֹם בִּשְׁקִידָה רַבָּה." ואם כן פשוט שיש עניין להבין גם בחכמת הקבלה, אבל רק בעניין שיצא מזה עצות לעובדא ולמעשה, ושלא יישאר בבחי' "חכמות" כנ"ל. וגם זה דיקא על ידי העיון בתורת רבינו ז"ל כנ"ל המוכרחת לדור הזה דיקא [ואולי זהו ג"כ הפירוש "ועכשיו יש נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה שגם העיר וקדיש מקבל משם.."].
עד כאן מה שעלה במחשבתי, מקווה שזה אכן עוזר לברר את הסוגיה.
@חרב-החכמה תודה. אני אשמח אם תוכל להרחיב במה שאמרת, אם באמת יש לך בירור בזה, האם אנחנו אמורים מלכתחילה לראות בפועל איך דבר מוביל לדבר או לא.. נקודה מעניינת.
@נחום-בקר תודה רבה. אני יודע, אבל עם זאת המציאות מוכיחה לפעמים אחרת כביכול (שלכן מוהרנ"ת התייחס לזה מלכתחילה), ואולי ההסבר באמת הוא כמו מה שכתב @שפחה-על-הים :
שהצדקה שנתן הצילה אותו משיעור של עבירות לפי הנתינה וכיו"ב.
לכל אנ"ש היקרים העוסקים בתורת רבינו ז"ל בעיון, זה כבר זמן רב שהתחבטתי בעניין הכלל הארבעה עשר מח"י הכללים, מהו הפועל היוצא ממנו למעשה, עד שאחר התבודדויות ושיחות חברים רבות זכיתי להבין מעט את העניין, ואשמח לשמוע את דעת החברים בזה, האם כיוונתי כראוי לדעת רבינו או שמא פספסתי בזה, ואשמח שתתקנו אותי אם כן. מצורף כאן המסמך:
תודה רבה