דוד-שדה כתב:
ברשותך אחדד את השאלה
לגבי החן רבנו מביא שנתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכים הן ברוחני הן בגשמי
ולבסוף מסיים נתקבלים התפילות והבקשות .אך האם משמע לכא' שיש משהו גם בבקשה גשמית?
התכוונתי שבשביל להתחיל לענות על השאלות האלה צריך לברר קודם מה הם הבקשות, כלומר על מה ולמה הוא מבקש.
אני לא מבין, כי אם יש לי עדיין יצה''ר, ואני עדיין לא לית ליה מגרמא כלום בשלימות, אז זה אומר שאני מפורש''ש??
כל אחד שיש לו עדיין יצה''ר באותה בחי' הוא מפוש''ש.
אבל אסור לשכוח, שבכל בחי' שבה הרגזת יצה''ט על יצה''ר והבנת שאתה מונח בהתגלות לבך ושאין לך מעצמך כלום, וזכית להסתכל בשכל באותה בחי' ולזכות לח'ן', שם אתה הצדיק שיכול וצריך לברך אחרים בחן, ולגלות להם מהתגלות לבם, ולכן זה עניין מאד מורכב ולא שחור ולבן.
וזה אומר שאסור לי לדבר עם אנשים כי בוודאי לא זכיתי לבחי' השלימה של 'מקלות ושמות' ואני בוודאי פוגם בזה, ומגביר לאחרים את התגלות הלב, אז אסור לי לדבר בכלל???
לא, כי כנגד בחי' של חן שזכית, שם אתה חייב לדבר כדי להעלות את החן והחשיבות של ישראל, אבל אסור לשכח שכל מי שלא נקי לגמרי מהתגלות הלב (ואין מי שיכול להגיד שהוא נקי לגמרי) בוודאי שצריך להיזהר לא לדבר מהמקום הזה, כי בכך גורם להפך ממש, כי יגביר אצל שומעיו את התגלות הלב.
אז מה התקנה?
פשוט אל תדבר ממה שיש לך מעצמך, וממה שאתה יודע מהסברה שלך, אלא רק ממה שקבלת מרבינו.
והרגל עצמך לומר: רבינו אומר...
ולא: נראה לי... לפי עניות דעתי...
וכך תנצל מהתגלות הלב ולהיות @לית-ליה-מגרמא באמת ולא רק בשם המושאל.
האם הזכיה לחן זה בשביל שיתקבלו בקשותיו, או שיש בזה גם מעלה שדבריו כגון תורתו וסברותיו הם דברי ח"ן ונתקבלים בלב השומע בשיחת חברים וכדו'.
אם להנ"ל יתבאר שכן יש ח"ן לא רק לבקשות, האם יהיה נכון לומר שמי שלא זכה לח"ן לא יתקבלו דבריו.
ליצר הטוב יש ח"ן דקדושה? אם כן מדוע הוא מסכן שלא שומעים לו ונתקבלים דבריו?
ליצה"ר יש ח"ן דסיטרא? אם כן האם הוא גם עושה עבודת חכמה וצמצום כדי שיתקבלו דבריו? או שאין לו ח"ן ואז איך מתקבלים דבריו?
מה הם בקשותיו? כלומר מה מבקש מי שזכה חן? כלומר מה הרצון והשאיפה שלו?
אשמח שתאיר את עיני איפה רבינו אמר בתורה שהיצה"ר מתלבש במצוות ת"ת בכלל,
ואיפה הוא אומר שהוא מתלבש בפרט במצוות ת"ת
רבינו אומר שהיצה''ר רוצה להכניע את המלכות דקדושה של ישראל.
ורבינו אומר שהיצה''ר מתלבש במצוות [ת''ת היא חלק מתרי''ג מצוות].
ורבינו אומר שהכנעתו ע''י עסק התורה 'בכח' דייקא, שהוא כח המלכות דקדושה [תורה 'סתם' לא תעזור].
ואם ע''י עסק התורה שהיא בכח המלכות נעשה הכנעתו, והוא נלחם באותה מלכות, נמצא שהוא מתלבש בעיקר בעסק התורה.
תגיד לי מה לא מוכרח פה, אשמח לעזור.
נעשה סיכום של כל מה שמוכרח.
לכן, ברגע שאתה אומר על מישהו שהוא אינו בבחי' לית ליה מגרמא כלום בשלימות, אתה בעצם אומר שאית ליה מגרמא משהו באיזה בחי', וזה הוא בחי' מלכות דס''א.
ולא שייך כאן ממוצע שאע''פ שנפל מיעקב לא קם אצלו עשיו כי כנגד כל בחי' שנפלה לך המלכות שהיא מה דלית לך מגרמך, מיד באותה בחי' אתה תחת מלכות הס''א כי כמו כשזה קם זה נופל, כך כשזה נופל זה קם.
וכמו שהצדיקים דבריהם עם חן שהוא מלכות דק' שנכנסת ללב המתבקש, כך גם המפוש''ש דבריהם עם חן {כִּי עַכְשָׁו עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת וְהַחֵן הוּא אֶצְלָם} של ס''א דהיינו התגלות הלב שמתלבש במצוות, ונכנס בלב מי ששומעם.
וכיון שהחן שבדברי הצדיקים הוא להיפך מעשיו המתלבש במצוות, הרי שמפשיט ממנו את מצוותיו המדומות ומראה לו כיצד בכלל הם באמת עשיו שהוא התגלות לבו. [שהשלב הא' בגירוש השגעון הוא לדעת ממנו]
ולכן החן שבדברי המפוש''ש שהוא להיפך ממש לא מראה לאדם כלל כיצד הוא בהתגלות לבו, אלא מגבירות לו אותו רק בהתחזקות נפלאה, ''תמשיך כך'' ''אתה כולך טוב'' וכך הוא מגביר את התגלות הלב שמתלבשת במצוות. ולא מראה לאדם היכן הוא מונח.
אבל מכיון שבדברי החן של הצדיקים יש גם חית שהוא אור השכל המקרב אותו להשם יתברך מכל דבר וגם מהדברי חכמים, ובחי' השמות שבתורה המגלות שגם תחת מלכות ס''א 'אהיה אשר אהיה', לכן יש גם מפוש''ש שהם להיפך מזה ממש.
שאומרים לו רק כמה רחוק הוא.
ומבזים את אור השכל שהוא ההתקרבות לה' מכל דבר וגם מהדברי חכמים...
וכך בעצם מגבירים אצלו את בחי' עשיו שביזה את השכל של ההתקרבות אפ' ממקומות הנמוכים.
אבל הצדיקים שמדברים, באותו דיבור שהוא מקלות, חקוק עליו שמות. באותו דיבור המגלה לו היכן הוא מונח, מגלה לו גם שיש רפואה. ושה' איתו בכל מצב.
בדיקה פשוטה, אם אני רוצה והולך עם הנקודה להסתכל בשכל שיש בכל דבר, אני לא עשו...
רק שכחת שביזוי הבכורה מתלבש במצוות. ובבחי' משוגע. ולכן אי אפשר לבדוק את עצמו בזה, כי הוא מחפש את התגלות לבו בכל דבר, ומתלבש אצלו כאילו מחפש את ה'שכל', והוא כמו המשוגע שרק מישהו אחר יכול להכות אותו.
ובנקודה עמוקה יותר נראה להציע, שהיצר שמתלבש במצוןת זה הנקודה הפנימית הזו שהאדם חושב שהוא עשו (היינו שעשו הבכור שזו התגלות ליבו, ובאמת יעקב הוא זה שזכה לבכורה).
איך אתה 'מתנבא' הפוך מרבינו?
רבינו אומר שעשיו מתלבש במצוות ונדמה לאדם כיעקב. ואתה אומר הפוך!!! שעשיו מלביש את המצוות בעבירות. שומו שמים!
כנראה זה לא כואב לך, אבל אתה רחוק מלימוד 'פשט' לפחות כמו שאני מרגיש רחוק מה'.
לא אומר את זה כדי לפגוע ח''ו, רק מאהבה.
כל כך קשה לי לראות חסיד ברסלב מתנהג כך. באמת שאין לי מילים.
אני באמת לא מבין את כל הטוענים נגדי, רבינו אומר שהתגלות הלב המתלבש במצוות הוא היצה''ר שאיתו אנו נלחמים, אני לא מאמין שאתם מתיימרים להיות 'נקי לגמרי' מהיצה''ר הזה, השלב הראשון במלחמה מולו, זה קודם כל לדעת שהוא קיים, אם אתה לא מכיר בזה שהוא קיים, אזי לא נלחמת בו מיימך, רק אחרי שהבנת שהתגלות הלב מתלבש לך במצוות, תוכל ללמוד תורה בכח ולהכניעו.
ולכן אני לא מבין מה הבעיה עם השאלה: מי יגלה לי שאני עשיו [היינו חפץ בהתגלות לבי] ושאני עושה מצוות אבל הם רק לבושים של התגלות הלב שלי???
ומה זה סותר את זה שאני צריך לשמוח בכל נקודה טובה שיש בי שבה גיליתי את התלבשות היצה''ר במצוות והכנעתי אותו כבר על ידי תורה בכח???
@7272 מל''ד = מלכות דקדושה
ורואים שלא קראת את מה שהשבתי על זה כבר, שדברי ר' נתן הם לאחר שהאדם יודע מהתגלות לבו, ולא שמחזיק את עצמו כבר כמלכות דק'
''שמִי שֶׁהוּא טָהוֹר, כְּשֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַטּוֹב - בְּוַדַּאי נִפְגַּם עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי יִפּוֹל לְגַדְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (נִדָּה ל:): 'אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע'''.
@7272 מל''ד = מלכות דקדושה
ורואים שלא קראת את מה שהשבתי על זה כבר, שדברי ר' נתן הם לאחר שהאדם יודע מהתגלות לבו, ולא שמחזיק את עצמו כבר כמלכות דק'
''שמִי שֶׁהוּא טָהוֹר, כְּשֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַטּוֹב - בְּוַדַּאי נִפְגַּם עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי יִפּוֹל לְגַדְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (נִדָּה ל:): 'אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע'''.
לא ידעתי שחסידות ברסלב עשתה איזה מיזוג לאחרונה עם קוצק...
בעלי המניות אישרו את זה?!מי יגלה לי, שבפנים, בעומק נשמתי, אני רוצה לעשות מצוות רק מחמת קרבת ה'?
צודק ב100%, אבל אסור לשכוח שאע''פ שיש בתורה שמות שמגלות לו כך, יש בה גם מקלות שמגרשות ממנו את היצה''ר המתלבש במצוות ומגלות לו שהמצוות שלו הם גילוי להתגלות לבו, שהוא בחי' המלכות דקדושה שהיא 'להיפך' ממלכות דס''א המסתתרת במצוות. ונתבאר בהרחבה כאן
לאחר כל מה שנתבאר כאן.) טקסט קישור
בעניין הצדיקים הדביקים במלכות דקדושה, נוכל ללמוד בזה לאומת זה להיפך ממש, ונחזור בקצרה על המבואר שם:
שהצדיקים שדבקים במלכות דקדושה, זוכים לדברי חן, שחוקקים מקום ונכנסים ללב המתבקש, [והם בחי' התורה שיש בה מקלות ושמות, כי שניהם פועלים את עניין החן].
וביאור עניין החן הוא ח' ונ'
שהנון הוא המלכות דקדושה היינו הפשטת היצה''ר שהוא מלכות דס''א ממלבושי המצוות, והגילוי שמגלים לו שהוא בבחי' עשיו וכו' [בחי' המקלות].
והחית הוא השכל שבכל דבר שמאיר לו בכל דרכיו להתקרב ולא להתרחק, ובחי' השמות שבתורה - המגלות לו שה' איתו בשעבוד מלכויות.
ובזה לעומת זה נלמד, שמי שדבריו אינם דברי חן כי אינו דבק במלכות דקדושה ובמה דלית ליה מעצמו, אזי תורתו היא אינה בבחי' מקלות ושמות אלא או מקלות או שמות.
דהיינו או שמגלה לו רק מהמקלות שבתורה, כמה הוא מונח בהתגלות לבו, ורחוק מה' יתברך.
או שמגלה לו רק מהשמות שבתורה, כמה ה' איתו ואצלו וקרוב אליו, ואין הוא כלל שייך בהיצה''ר המתלבש במצוות וכו'.
ומכאן יש לנו סימן מי הוא מפורסם של שקר לפי התורה שהוא מגלה,
שהוא או שמגלה תורה שהיא רק מקלות ומוסר שמיאשת את שומעיו ומפילה אותם יותר למלכות דס''א.
או שמגלה תורה שהיא רק התחזקות והסתכלות על הטוב בבחי' שמות, אך ללא המקלות שבה, המגלות לו במקביל שהוא בהתגלות לבו, וכ''ש שיתחזק אצלו הבחי' הנ''ל.
אבל הצדיקים האמתיים יש להם דברי ח'ן' ותורתם היא מקלות שמגלות לו את רחוקו מה' ית' ועליהם בעצמם חקוקים השמות שמגלות לו שה' איתו אעפ''כ, בבחי' אהיה אשר אהיה, ומסתכל על השכל שמקרב אותו לה' יתברך.
או אפשר לומר שמתלבש לבעל מוסר עם גלימה לבנה שאומר לו שאין הוא ראוי לעמוד במדריגה הרמה להסתכל בשכל של כל דבר.
נכון מאד!!!
ואף על פי שעיקר היצה''ר המדובר כאן הוא היצה''ר שמתלבש במצוות ובדברים הטובים שאנו עושים ומחזק אותנו בהתגלות לבנו, בוודאי שיש בחי' נוספת בהיצה''ר שרוצה להחלישו לגמרי, כי בגלל שבתורה יש מקלות שמפשיטות אותו מהמצוות ומראות לו את התגלות לבו [כי מגרשות ממנו הרוח שטות שהוא התגלות הלב המתלבש במצוות ודו''ק], והוא כואב מאד עד שיוכל להתלבש לו בזה היצה''ר ולהרחיקו לגמרי, כי יאמר לו תראה היכן אתה מונח, אין לך שום תקנה.
ומה התקנה לזה??
השמות שיש בתורה שמראות לו שגם בתוקף מלכות דס''א נמצא ה' יתברך בבחי' אהיה אשר אהיה, ואין שום יאוש בעולם כלל, והוא בחי' השכל שבכל דבר שמקרב אותו להשם ית'.
אבל כל זה הוא רק לאחר שהתגלה לו שהוא בהתגלות הלב, שהוא בחי' מלכות דקדושה, ולא קודם.
ונמצא לפי כל האמור ב' בחי' במלכות דס''א:
א' יצה''ר שאומר לו: אתה מצויין, ה' אתך, על תחפש עוד במה אתה לא בסדר.
ב' יצה''ר שאומר לו: אתה אפס, ה' כבר לא איתך, אתה כולך התגלות הלב שמתלבש במצוות ואין בך טיפת טוב.
ומה הצדיק אומר??
דברי ח'ן', דהיינו שמראה לך כמה אתה רחוק מאד ממנו היתברך, על ידי שמגלה לך את התגלות לבך [בחי' הנ' - מלכות שהיא להיפך מההתלבשות וההסתרה הנ''ל].
אבל כעת תוכל להסתכל בשכל שבכל דבר [היינו בדברי חכמים] ולגלות את הח' שהיא החכמה המקרבת אותך לה' יתברך, שהוא בחי' השמות שיש בתורה.
אם תוכל להסביר את עצמך...
והשם יתברך נמצא בתוכינו וצריך לשמוח מכל תנועה שהגוף שלנו זוכה לשרת את החלק אלוקה ממעל שבתוכינו
אסביר לא את עצמי, אלא את מה שרבינו אומר:
שיש יצה''ר שרוצה להשפיל את החן והחשיבות [מל''ד] של ישראל בכללות ובפרטות, על ידי שהתגלות הלב שהיא מה שיש לי מעצמי, מתלבש במצוות עד שאני לא יודע שהוא מהיצה''ר, ובפרט במצוות לימוד תורה שיכולה להכניע אותו, שבה הוא מתלבש ביותר.
עד שבזמנינו, החן והחשיבות [בחי' המלכות דקדושה] בכללות - נפל, ואין יכולת ללמוד תורה בכח המלכות דקדושה, והתורה שלומדים אינה בבחי' 'מקלות ושמות' שמכות שמכאיבות ליצה''ר, אלא מלטפות אותו ומגבירות לו את התגלות הלב שהוא מה שכבר יודע מעצמו, ומחזקות אותו ואומרות לו: ה' איתך, הכל בסדר, תשמח במה שיש לך, אל תקשיב ליצה''ט שאומר ''אין לך מעצמך כלום'', ''המצוות שלך הם לבושים של התגלות לבך'', ''הלימוד תורה שלך הוא אינו בבחי' לית לך מגרמך, אלא מהתגלות לבך'', ומכאיב לך בזה.
וראה גם בהל' השכמת הבוקר א' י''ב שמִי שֶׁהוּא טָהוֹר, כְּשֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַטּוֹב - בְּוַדַּאי נִפְגַּם עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי יִפּוֹל לְגַדְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (נִדָּה ל:): 'אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע'.
וכאן התשובה לשאלה שנידונה באשכולות אחרים, בהכרח לימוד ליקו"ה בשביל הלימוד בעיון.
כי בליקו"ה אתה מוצא את היסודות האמיתיים שאותם תגלה בליקו"מ.
מסכים ב100% שחייב ללמוד ולדעת את הלקו''ה בשביל להיות חסיד ברסלב וכ''ש בשביל לעיין בלקו''מ, אבל רק לא לומר שא''א להבין תורה א' בלי הלקו'''ה שעליה ח''ו.
דוגמא לדבר - הצדיקים הדביקים במלכות דק', ללא הקדמות נכונת אנו עלולים לחשוב שהם הצדיקים הנקראים כן בפי 'העולם', אולם לאחר שגילה לנו מוהרנ''ת שעיקר הצדיקים שבדור הם אותם שנתקרבו ונקראו ע''ש הצדיק שבדור [הל' ברכת השחר ה' ג'] שוב לא נטעה בדבר זה.
ואפ' נמצא את זה בתורה עצמה. שעכשיו החן [שהנ' זה המלכות] האמיתי של ישראל נפל, ומכאן שלא כדברי 'העולם' שאצלם החן נפול, ואין אנו למדים מהם מי הם הצדיקים שעליהם רבינו מדבר כאן.
מלשון רבינו 'ועל כן יעקב שהוא בחי' השכל וכו' משמע שהוא רק מלביש לך את ההשגה שאמר לפני כן, שזה לשון 'על כן' דהיינו בגלל מה שאמרתי לך קודם - לכן מובן עניין יעקב שברך את השבטים בחן, וצריך להבין היכן נזכר לפני כן עניין זה - שמי שזכה לחן יכול לתת אותו לאחרים.
זה דבר שאפשר לעשות בכל מצב שאדם נמצא.
רק לא אצל מי שהיצה''ר מתלבש אצלו במצוות, עד שהוא כמשוגע שאין יודע כלל מהתגלות לבו.
יש רעיון יפה מהר' @יהושע-קליין שכתב: יש מהלך שנקרא 'ברכת יעקב לבניו', שהצדיק נותן את הפוש הראשוני, את הכוח הראשוני למלכות דקדושה! עכ''ל
אבל צריך להבין היכן מוזכר עניין זה בתורה, שמי שזכה לחן יכול לתת למי שהוא בהתגלות לבו - 'חן' היינו מלכות דק' ו'שכל' [בבחי' סיוע דלעילא].
אני מבין מתוך דבריך, בכלל הניקים ובכלל ההודעות שלך, שלכאורה אתה רוצה לומר שיש מהלך שנקרא 'ברכת יעקב לבניו', שהצדיק נותן את הפוש הראשוני, את הכוח הראשוני למלכות דקדושה!
הבאת כיון יפה, אף על פי שהוא רק הסמכתא בעלמה וצריך להבין היכן מוזכר עניין זה בתורה, שמי שזכה לחן יכול לתת למי שהוא בהתגלות לבו - 'חן' היינו מלכות דק' ו'שכל' [בבחי' סיוע דלעילא].
ומה שכתבת
עכשיו, יתכן ואני טועה, אבל אתה בוודאי רוצה לומר שהצדיק לא נותן את זה בשווה לכולם, אלא למקורבים אליו. (אם אני טועה בהבנת דבריך תקן אותי)
זה הכיוון?
מי אני שאכתוב דבר כזה, אני כותב רק את מה שכתוב בתורה. ואם רבינו אומר שעכשיו החן והחשיבות נפל, והתגבר היצה''ר של התגלות הלב, ושהוא מתלבש במצוות, ושיש בחי' יעקב שיכול לברך בחן, ושבוודאי הוא 'צדיק' [כי הצדיקים דביקים במל''ד]. אשמח שתכתוב מה לא נכון בזה או מה הבעיה עם זה?
נ.ב אל תגרור אותי לפינות של: מי שלא התקרב לרבינו הוא לא צדיק ח''ו וכו' כבר עסקנו רבות בזה, מי שמבין שבלי רבינו הוא לא יכול, הוא מבין זאת על עצמו, ולא יכול להשליך מזה על אחרים.
לענ"ד בדיוק על כגון דא אמר רבינו בשיחות הר"ן שההתחלה היא תמיד מיראת העונש.
אדם מפחד שלא יהיה עשיו, ומכריח עצמו להתגבר לתפוס ספר וללמוד תיכף, בכל הכוח.
אבל איך בן אדם שמונח בהתגלות לבו שמתלבש במצוות יהיה לו יראה וכו' הוא בטוח שעשיו זה לא קשור אליו והוא בחי' יעקב.
ולכן השאלה היא: מי יגלה לי שאני עשיו [היינו חפץ בהתגלות לבי] ושאני עושה מצוות אבל הם רק לבושים של התגלות הלב שלי???
כעת אני חושב שלקבל כוח זה כמו לקבל חיות.
החיות היא בעצם אור, שהרי "חכמת אדם תאיר פניו" וכן "החכמה תחייה וכו'. לפי"ז לתת כוח וחיות ללבנה הכונה שהיא תאיר, כשהיא חשוכה היא חלשה.
המלכות אינה יכולה לקבל את אור השכל אם היא חלשה, כי אז מתגברת המלכות דס''א שאינה חפיצה בשכל.
אבל לא הבנתי כלל את דברך, שהרי מפורש בדברי רבינו שתורה בכח היא נותנת כח למלכות דקדושה, ולפי הקשר שיש בינה לבין מה דלית לה מגרמה [שהרי אין אני יודע מעצמי מהו מלכות דקדושה], לתת כח למלכות דקדושה היינו לחזק את בחי' הביטול מה דלית ליה מעצמו כלום, פשוט מאד.
רק השאלה הייתה האם יש קשר בין התורה 'בכח' לבין המלכות שמקבלת 'כח' עי''ז [שהוא בוודאי לא אותה בחי' בדיוק שהרי התורה בכח גורמת לכח המלכות, כנ''ל].