ובכלל איך תסבירו את זה שרבינו באות ט' מתעלם מהעניין של וידוי על עוונות
ורק מביא את העניין של לספר כל ליבו
האם זה קשור?

כדרך הנ"ל שכל עניין הוידוי הוא להתבטל באין ולעלות למעלה מהמקום והזמן
אז זה יכול להסביר גם איך עוון אחד שמתבטל באין מתקן גם עוון אחר

@נחמן
רק כיוון אולי אצל הצדיק שהוא בחי' אין הוא למעלה מהזמן והמקום
ולכן כל וידוי נחשב 'כאילו מתוודה עכשיו לפני משה' (בערך כלשון רבינו באות ה)
אז כשקשורים לצדיק (כמבואר באות ח' שזה חלק בלתי נפרד מהוידוי) כל וידוי נעשה למעלה מהמקום והזמן ונחשב כאילו נעשה עכשיו לפני הצדיק

אולי להוסיף לשאלה שרבינו בהתחלה מביא רק את עניין הוידוי
ואח"כ מביא שיש לזה שלושה שלבים
ובהלבשה רבינו הופך את השלבים ושוב זה מדגיש שהעיקר הוא רק הוידוי

מה שנראה לי זה שרבינו מדבר כאן על השלימו של התורה שהמלכות עולה לשורשה דהיינו שמשה שהוא העניו ושורש המלכות נעשה למלך וזה אחד הפי' ברש"י שם
וזה ממש ענוים ירשו ארץ שהיא המלכות ודווקא הענווים שהם בחי' אין שורש המלכות הם יורשים את הארץ
ומה שמשה לא נכנס לארץ זה נראה לי שלא נכלל בשלימות בחייו רק בפטירתו וד"ל

ארץ היא המלכות שהייתה דיבור של לאו וכשנחרב נעשה לצירוף רע שנוקם באדם ולכן דווקא הארץ היא הדין

אני חושב שדוגמא חזקה מאוד הוא הפסוק 'לעשות בהם משפט כתוב'
שפשטו הוא שאנחנו נכנס בגויים (סליחה על הביטוי)
ורבינו דורש שמשפטיהם יהיו לפי משפטינו

כאן הראו את כוחכם חברים איך הפשט והדרש עולים בקנה אחד?

לגבי השאלה הראשונה -
חלק גדול מהכללים הם פשוט שיחות של רבינו עם קצת ביאור

לדוגמא מה שאמר רבינו - 'אין מי שיכול להגיד פשט בתורה שלי רק אם הוא יודע אותה פנים ואחור'
(סליחה שאני לא מצטט אני לא טוב בדברים האלה)
בביאור פשוט זהו הכלל הראשון - שהתורה מתבאר מתוך עצמה וזהו הפשט של התורה

יש עוד כמה כאלה דוגמאות אך לא ארחיב (גם כי אני לא ממש זוכר הכל חחח)

חלק נוסף הם מפורשים בליקו"ה כמו כל בחינה כלולה מכל הבחינות (כלל השביעי)
וכן זה לעומת זה (הכלל השישי)

והכי יפה זה הכלל החמישי שהוא ביאור הפסוקים שסביבות הפסוק שרבינו הביא
אם תאמינו ברבי נתן תגלו נפלאות בעניין הזה אין פסוק שהוא דורש מיותר .....
למשל בליקו"ה פקדון הוא מרחיב על פרק מ' בתהילים ולא הבנתי מה הוא מצא שם
לאחר שפתחתי את הסוגייא בגמ' שדואג רוצה לדחות את דוד מהקהל ראיתי שהגמ' דורשת שם פסוק מפרק מ' עיי"ש וזה הדוגמאות הקטנות ....

ברור שהיראה יש לה עניין מרכזי כאן בתורה
לא מצאנו בתורה שצירך לדחות את היראה
וכמו שהראת בפסוקים שהבאת

המושג 'עמודא דאמציעתא' יבאר אולי יותר
ישנם שלושה קווים של הספירות ואכמ"ל
מה שנוגע לעניינינו שהקו האמצעי הוא שילוב של ימין ושמאל
ויש עוד הרבה להאריך בזה

אגב חז"ל אמרו שכל לימודו של דואג היה מהשפה ולחוץ כך שלא נראה לי שצריך מאוד להחשיב את לימודו
(בפרט שהוא לא החשיב את הלימודים האמיתיים)

בעבר עשיתי עבודת מחקר על דואג ומלכותו של שאול ואלו התוצאות:
א. דואג הוא שדיבר לשון הרע (ע"ע הולך רכיל) על נוב עיר הכהנים
(שזהו אחד העניינים שבשלם נלקחה המלכות משאול)
ב. דואג הוא זה שאמר לשאול לא להרוג את אגג ולא להשמיד את הצאן
(בטענת 'לא תשחטו אותו ואת בנו ביום אחד' אח"כ הוא הרג את כל נוב עיר הכהנים מנער ועד זקן) שגם זו סיבת איבוד מלכות שאול
ג. אגב הוא זה שהביא את דוד להיות משרת אצל שאול בלשון הרע כדי שיתקנא בו ויהרג אותו (הוא חיפש אותו ממש)
ד. אל לנו לשכוח שאין הלכה כמותו כלל ואין לו חלק לעולם הבא כמבואר בסנהדרין
ה. הוא נקרא אדומי מכמה טעמים אחד מהם הוא שהתיר את דמו של דוד
ו. הוא זה שהרג את שאול ובא לפני דוד להתחנף אליו

בקיצור הרשימה עוד לא נגמרה ...
אבל עדיין לא עניתי על השאלה המרכזית מה הייתה טעותו?

@יאשע-הלברשטאם
ברור שיש רצף של תורה אחר תורה
אבל ביאורים נפלאים יוצאים רק מתוך התורה
בהצלחה לכולנו

רבינו מדבר באות א' שע"י אמונת חכמים זוכין למשפטים ישרים ואמתיים ולהיפך כשמסמיכים רבי שאינו ראוי לסמיכה מעקלים את המשפט וכו'
באות ה' לאחר כל הגזירות הנוראיות המתרחשות בעקבות ההסמכה שלא ראויה מוסיף רבינו שגם כן העצות נחלקות ונעשות לעצת נשים נבערות
האם יש קשר בין עצות נבערות למשפטים מעוקלים??

@מאמין-בעצמי
אהבתי את דבריך
רק שלי זה קצת קשה לדייק בדיוק מהי המידה כנגד מידה וכך לעשות תשובה
חשבתי שבדרך כלליות להבין את האיך חולקים עליו ובאיזה דיבורים הכוונה האם זה חוזר עליו על חוסרון באמונת חכמים בכלל או שזה חוסר באמונה בעצמו
אבל כמובן שיש להתבונן יותר כמו שכתבת