@ישי-משה כתב:
באמת אין "מלכות" דסט"א כי הוא לא חפץ בתבונה.
המלכות דקדו' לית לה מגרמה, והסט"א ג"כ לית לה אלא שגם נשארית בזה ואינה חפיצה בשכל (אדרבא מעדיפה שיהיה משוגע...)
אבל עדיין אין זה משיב כ"כ על השאלה, שהרי כמו שאין לה באמת חכמה כך אין לה מלכות, אז מה החילוק?
ונ"ל שהתכונה של הלית ליה (מלכות) זה יש לה יותר מאשר את העניין של החכמה, כי כל החכמה שלהם באה כדי שישארו עם ה"כלום", רק מה שבהתגלות ליבם.
הם ממצאים פטנטים - שכלים וחכמות איך להיות עוד יותר ועוד יותר משוגעים!
משתמשים עם השכל כדי להיות בלי שכל!
[ולכן אע"פ שגם מלכות אין להם באמת, אעפ"כ הם נדמים - כקוף בפני אדם - כמי שיש להם תכונה כזו של 'לית ליה מגרמיה', אבל חכמה כמה שהם מנסים להידמות לחכמה האמיתית מתברר שאת זה אין להם כלל!]
וכדברי מוהרנ"ת במקו"א:
"וּבֶאֱמֶת עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים וּבֵין הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהֵם חֲכָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, הֵן חֲכָמִים בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת מַמָּשׁ שֶׁהֵם הַפִּילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים הֵן כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל שֶׁל כָּל מִינֵי מִתְנַגְּדִים אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת, עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּינֵיהֶם הוּא בַּבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁהִוא הַחִלּוּק שֶׁבֵּין אֲכִילַת שַׁבָּת לַאֲכִילַת יְמֵי הַחֹל, כִּי בְּחִינַת אֲכִילַת חֹל הוּא שֶׁהַכָּבֵד נִזּוֹן תְּחִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילַת עֵשָׂו שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבֵד כּוֹעֵס שֶׁאָמַר הַלְעִיטֵנִי נָא. וּבְחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ בְּחִינַת הַמֹּחַ נִזּוֹן תְּחִלָּה כַּנַּ"ל. כִּי חִיּוּת הָאָדָם נִמְשָׁךְ כְּפִי הָאֲכִילָה וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַתַּאֲוֹת. הַיְנוּ כִּי הַחֲכָמִים שֶׁל הַשֶּׁקֶר הֵם מִסִּטְרָא דְּעֵשָׂו, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַכָּבֵד שֶׁהוּא מָלֵא דָּם, שֶׁהוּא כְּלַל תַּאֲוֹת הַגּוּף שֶׁבָּאִים מֵרְתִיחַת הַדָּמִים, שֶׁהוּא נִזּוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַמֹּחַ.
הַיְנוּ שֶׁבֶּאֱמֶת עִקַּר חָכְמָתָם כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ בְּהַמְחַקְּרִים שֶׁכָּל חֲקִירָתָם הִוא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲוֹתָיו אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים נָאִים בָּאֳמָנוּת גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כְּגוֹן מְדִידָה וּמִסְפָּר וְכוּ' שֶׁהַכֹּל הוּא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה לְצֹרֶךְ הַגּוּף. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר חָכְמוֹת הַדַּקִּים יוֹתֵר. אֲבָל כָּל חָכְמָתָם וַחֲקִירָתָם בָּהֶם כֻּלָּם בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת הַגּוּף וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים. כִּי הֵם מְלֵאִים כָּל הַתַּאֲוֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ כִּי לֹא הִתְחִילוּ מִימֵיהֶם לְשַׁבֵּר שׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה וְכָל חֲקִירוֹתָם וְחָכְמָתָם הִוא בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה. כְּגוֹן כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד וְשֵׁם גָּדוֹל עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל מָמוֹן הַרְבֵּה וְהִתְמַנּוּת וְהִתְנַשְּאוּת אֵצֶל הַמְּלָכִים וְהַשָּרִים עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ כַּנּוֹדָע וּמְפֻרְסָם כָּל זֶה לַבְּקִיאִים קְצָת בָּהֶם"
(ליקו"ה שבת ו, ד)
