דילוג לתוכן
  • דף הבית
  • קטגוריות
  • פוסטים אחרונים
  • משתמשים
עיצובים
  • בהיר
  • Brite
  • Cerulean
  • Cosmo
  • Flatly
  • Journal
  • Litera
  • Lumen
  • Lux
  • Materia
  • Minty
  • Morph
  • Pulse
  • Sandstone
  • Simplex
  • Sketchy
  • Spacelab
  • United
  • Yeti
  • Zephyr
  • כהה
  • Cyborg
  • Darkly
  • Quartz
  • Slate
  • Solar
  • Superhero
  • Vapor

  • ברירת מחדל (ללא עיצוב (ברירת מחדל))
  • ללא עיצוב (ברירת מחדל)
כיווץ
לוגו הפורום
  1. דף הבית
  2. קטגוריות
  3. מדברים תורה א'
  4. מאמרים
  5. עסק התורה בכח והמסתעף.
ללימוד תורה א'

עסק התורה בכח והמסתעף.

מתוזמן נעוץ נעול הועבר מאמרים
1 פוסטים 1 כותבים 35 צפיות 1 עוקבים
  • מהישן לחדש
  • מהחדש לישן
  • הכי הרבה הצבעות
תגובה
  • תגובה כנושא
התחברו כדי לפרסם תגובה
נושא זה נמחק. רק משתמשים עם הרשאות מתאימות יוכלו לצפות בו.
  • נ מנותק
    נחום בקר
    משתמש ותיק
    נ מנותק
    נחום בקר
    משתמש ותיק
    נערך לאחרונה על ידי מנהל הפורום
    #1

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. בכדי לזכות לישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, צריכים להיות אשרי תמימי דרך. להסתכל בשכל של כל דבר. ועי"ז מכניעים את מלכות הרשעה בחינת ופושעים יכשלו בם.

    ובתורה רבנו מדבר מענין קבלת התפלות בכח עסק התורה בכח. וכן מיעקב ועשו, יצר טוב ויצה"ר.

    והנה קבלת התורה היתה דיקא ע"י תמימות שאמרו ישראל 'נעשה ונשמע', ואילו אומות העולם פתחו ב'נשמע' מה כתוב בתורה. וכדחז"ל (פסיקתא רבתי כא, ושאר מדרשים) עה"פ (דברים לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ופרש"י - וזרח משעיר למו - שפתח לבני שעיר שיקבלו את התורה ולא רצו. הופיע – להם. מהר פארן - שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה ולא רצו.

    נמצא ששאלת או"ה מה כתוב בתורה, לדעת אם יכולים לקבל את התורה, היא בחינת לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו. היינו שמוכן לקבל את התורה, רק אם זה מתאים להתגלות לבו. וכאשר ראו שיש בה תבונה שאינה הולכת עם התגלות לבם מאנו לקבל את התורה. משא"כ ישראל שאמרו בתמימותם 'נעשה ונשמע' הריהם כילד מסכן וחכם, שחפצים בתבונה, ועי"ז זוכים ל'נשמע' האמיתי היינו שיתקבלו הדברים בלבם. [ובמאמר המוסגר ילד 'מסכן' וחכם, איתא בזוה"ק (ג – סח, ב) ומצא בה איש מסכן וחכם, הדא הוא דכתיב (תהלים כד ד) נקי כפים ובר לבב, מסכן, כמה דאת אמר (שמות א יא) ויבן ערי מסכנות לפרעה. שהוא לשון אוצרות כפרש"י עה"פ ערי מסכנות עיי"ש. וזהו ענינו של ילד 'מסכן' וחכם, שכיון שמטה אוזנו לשמוע ואוצר החכמה אל לבו עי"ז נעשה חכם].

    ובגמ' (ב"ק לח, א) א"ר אבהו אמר קרא עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונן לישראל רבי יוחנן אמר מהכא הופיע מהר פארן מפארן הופיע ממונם לישראל. ופרש"י – הופיע – גילה ממונן והתירו. מפארן – כשסביב התורה והחזירן על כל האומות ולא קיבלוה ועיי"ש בתוס'.

    ואיתא במדרש (דברים ג) הביאו רבנו בתורה קכ - "שְׁמַע יִשְֹרָאֵל הַיּוֹם אַתָּה עוֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן" וְכוּ', וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, מָה רָאָה לוֹמַר לָהֶם כָּאן שְׁמַע יִשְֹרָאֵל, רַבָּנִין אָמְרִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדֵּשׁ מַטְרוֹנָה בִּשְׁנֵי מַרְגָּלִיּוֹת, אִבְּדָה אַחַת מֵהֶן. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ אִבַּדְתְּ אַחַת, שִׁמְרִי אֶת הַשְּׁנִיָּה. כָּךְ קִדֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְֹרָאֵל בְּנַעֲשֶֹה וְנִשְׁמַע, אִבְּדוּ אֶת נַעֲשֶֹה שֶׁעָשֹוּ אֶת הָעֵגֶל, אָמַר לָהֶן משֶׁה אִבַּדְתֶּן נַעֲשֶֹה שִׁמְרוּ נִשְׁמַע, הֱוֵי שְׁמַע יִשְֹרָאֵל.

    וצריך להבין מהי המרגלית הנקראת 'נעשה' שכיון 'שעשו' את העגל הפסידו אותה.
    ובגמ' (שבת פח, א) ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא אמר ליה עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו אמר ליה אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תמת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם. ופרש"י דקדמיתו פומייכו לאודנייכו – קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה, ואם תוכלו לעמוד בה, קבלתם עליכם לקיימה. דסגינן בשלימותא – התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו.
    והנה מה שרבא לא שם לב שאצבעותיו נובעות דם, הוא לגודל עסק התורה בכח שעסק בה עד כדי שלא חש את גופו. וכשראה זאת הצדוקי קישר זאת למה שאמרו ישראל 'נעשה ונשמע'. היינו ש'נעשה' הכוונה שאת כל עולם העשיה אנחנו משעבדים לתורה, עד כדי שהגוף הנמצא בעולם העשיה יתעלה לתורה, ויפסק ממנו הרגשת טבע העולם הרגיל. היינו שקבלת התורה היתה במדרגה שמעלים את העולם לשורשו שהוא התורה. ודבר זה הוא דיקא ע"י 'תמת ישרים תנחם' ע"י תמימות והליכה במדרגת אהבה וכלשון רש"י 'כדרך העושים מאהבה'. ובהתבוננות בדברי רש"י מתבאר שהחילוק בין ישראל לאו"ה אם אפשר לעמוד בקיום התורה תלוי אם נגשים לקבלת התורה בתמימות ואהבה, או שאני עומד לעצמי ורוצה לראות אם אוכל לקיים את התורה. שכאשר מסתכלים בעיניים של 'אוהב' אזי רואים שאין דבר בתורה שאיני יכול לעמוד בו.

    ורבא 'קישר את עצמו אל החכמה והשכל' של התורה עד שהתורה נהפכה להיות לעצם האדם, עד שלא מרגיש את עצמו. [ובמאמר המוסגר יבואר בזה דברי הגמ' (ערובין סה, ב) אמר אביי אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי אמר רבא אי קרצתן כינה לא תנאי. ופרש"י – לא הייתי שונה כמו ששניתי. היינו שכשהיו לומדים תורה היו מתבטלים ממציאותם ונכללים בעצם התורה. ועל זה אמרו שאם היה להם אפילו טרדה קלה. אע"פ שהיו לומדים אך לא היו מצליחים לעסוק בעומק דעתם לפי ערכם בביטול גמור הנ"ל (ואפשר שהוא מחמת סרך עשיית העגל שמקשה על העולם להתבטל לתורה בכל מצב)].

    וכשנחזור ליעקב ועשו שמזכיר רבנו. (בראשית כה, כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים. יעקב אבינו הוא עמוד התורה (בג' אבות) וענינו איש 'תם' יושב אהלים ותרגם אונקלוס - ויעקב גבר שלים משמש בית אולפנא. ופרש"י - ישב אהלים - אהלו של שם ואהלו של עבר. ואילו עשו איש שדה ופרש"י - כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות.

    ולהלן (בראשית כז, כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וברבנו בחיי (שם) הקול קול יעקב. אמרו במדרש (בראשית רבה סה, כ) אין יעקב שליט אלא בקולו, שנאמר הקול קול יעקב, ואין עשו שליט אלא בידיו, שנאמר והידים ידי עשו... שכך הבטיחם אביהם הקול קול יעקב, בזמן שיעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו.

    נמצא מבואר שכל הכח של יעקב להסתכל בשכל של כל דבר הוא תלוי בבחינת איש תם יושב אהלים שעוסק בתורה בכל כוחו (וכנדרש בחז"ל הפלגת התמדתו י"ד שנה בבית שם ועבר בלי שינה). וזהו שכופל הפסוק 'הקל קול' יעקב ב' קולות של תורה ותפלה כלשון המדרש 'בבתי כנסיות ובבתי מדרשות'. כי כוחם להנצל בכח התפלה הוא רק כאשר יש גם תורה, ואזי אין הידים ידי עשו. [וכפי זה יש לבאר גם הלשון יושב 'אהלים' בלשון רבים שקאי על 'תורה ותפלה'. וכן הפסוק אילת 'אהבים' שהזכיר רבנו בתחלת התורה. ב' אהבות של 'תורה ותפלה'].

    אך עדין יש להבין מדוע חפץ יצחק לברך את עשו שהוא אדם בטל, ולא את יעקב שהוא 'אדם שלם'. והאריכו במפרשים ובלקו"ה בכמה דרכים. אך בראי תורה דידן עה"פ (בראשית כה, כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב. פרש"י - בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו. ובתנחומא (תולדות ח) כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר והיה תמה יצחק ואומר ראה בני זה כמה מדקדק במצות והיה אומר לו אביו בני היכן היית היום הזה והוא אומר לו בבית התלמוד לא כך הוא הלכה מן כך וכך לא כך איסורו לא כך התירו ומתוך דברים אלו הוה צדו בפיו על כן אהבו. וזהו ענין היצה"ר המתלבש במצוות, ומטה את האדם מבחינת יעקב, העוסק בתורה בכח.

    |והנה 'עשו' הוא מלשון עשיה כידוע. וזהו הידים ידי עשו, שכל ענינו של עשו הוא עשיה. ועל אותו כח שיש בידים לעשות דברים מזהירה התורה (דברים ח, יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. (יח) וְזָכַרְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה.
    ובראי תורה דידן התיקון 'לכחי ועוצם ידי' הוא לקשר 'עצמו' אל החכמה והשכל שיש בכל דבר. שהיא חכמת השי"ת ששם בבריאה (וכמבואר בביאור הליקוטים). וזהו אזהרת התורה וזכרת את ה' אלהיך וגו'. ודיקא ע"י זכירה זו יקים ה' את בריתו וגו'.

    וזהו ההדגשה במעשה של רבא שלא שם לב שאצבעות ידיו נובעות דם. שביטל את ידי עשו האדמוני לתורה הקדושה בתכלית.

    ובפרפראות לחכמה (אות יא) ההולכים בתורת ה' כי על ידי שלומד תורה בכח וכו' שמעתי מאבי ז"ל שהוא על דרך שפירש רש"י אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, ומבואר יותר בט"ז או"ח סימן מ"ז סק"א על פסוק ולא הלכו בה שהוא ההילוך והטורח בהתורה‏.

    וז"ל הט"ז (מז, א) שציין הפרפראות - סילוק התורה לפי שלא הלכו בה שהתורה אינה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה דהיינו שעוסק בפלפול ומשא ומתן של תורה כמ"ש על בחקותי תלכו ע"מ שתהיו עמלים בתורה משא"כ באותם שלומדים ד"ת מתוך עונג ואינם יגעים בה אין התורה מתקיימת אצלם ע"כ אמר ולא הלכו בה ר"ל שלא עסקו בהלכות התורה דרך משא ומתן של פלפול המתייחס להליכה כמ"ש וזהו שלא ברכו בתורה תחלה כי הברכה היא לעסוק בד"ת דרך טורח דוקא ותירוץ זה הוא מרומז במ"ש הקב"ה בשאלה נצתה כמדבר מבלי עובר הך מבלי עובר הוא תירוץ על קושיא נצתה כמדבר דמ"ה נצתה התורה כמדבר לפי שהיה מבלי עובר ר"ל שלא עסקו בה דרך מו"מ.

    ויש להוסיף שעמל התורה הזה הוא צריך להיות 'יומם ולילה' וכפי שמתפלל ר' נתן בלקוטי תפילות ‏ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה בְעֶזְרֵנוּ וּתְזַכֶּה אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד, וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִשְׁמָהּ תָּמִיד, וְלַהֲגוֹת בָּהּ יוֹמָם וָלָיְלָה וּבִזְכוּת וְכֹחַ לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, תְּזַכֶּה אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתִתֶּן לָנוּ כֹּחַ לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר וּלְגָרֵשׁ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ, וְנִזְכֶּה לְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל אֶת הָרוּחַ שְׁטוּת וְכָל מִינֵי שִׁגָּעוֹן שֶׁנִּתְדַבֵּק בָּנוּ עַל-יְדֵי מַעֲשֵֹינוּ הָרָעִים הַכֹּל נִזְכֶּה לְגָרֵשׁ וּלְבַטֵּל עַל-יְדֵי לִמּוּד וְעֵסֶק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר הִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם כֹּחַ לְהָרוּחַ שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן לְבַלְבֵּל דַּעְתֵּנוּ כְּלָל, רַק נִזְכֶּה לְגָרְשׁוֹ וּלְסַלְּקוֹ מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל גְּבוּלֵנוּ.

    ומבואר מתפלת ר' נתן שפירש ענין עסק התורה בכח בב' ענינים א. לעסוק בתורה לשמה תמיד. ודרך זהו הזכיר הביאור הליקוטים באות טז –'ובעסק התורה לשמה, זוכה כל אחד לפי ערכו ליתן בה כח להתגדל ולהתייחד באור החמה והחכמה והשגה אמיתית באלקותו יתברך'. ב. להגות בה יומם ולילה.

    ועסק התורה יומם ולילה הוא בחינת עסק התורה 'בכח' כנגד כ"ח עתים. ובדרך זה לעומת זה עומד עסק התורה יומם ולילה כנגד כ"ח פרקין דידי עשו.

    ונקשר הדברים יחדיו – דהנה רש"י הראשון על התורה פירש בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

    ופשט דברי רש"י שהתורה היא מצוות ה' וא"כ היה צריך להתחיל במצוה הראשונה שצוה השי"ת את ישראל. ומה שפתח בבראשית לסלק טענת או"ה מישראל על כבישת א"י.

    אך כפי זה עדין קשה, שהרי כל ספר בראשית יש לו דין 'ספר תורה' ואינו רק הכשר לבאר את בעלותם של עם ישראל על ארץ ישראל.

    וע"פ הקדמות הנ"ל יבואר שכח מעשיו הגיד לעמו, היינו שבאמת כל העולם נברא בתורה הקדושה, דהסתכל באורייתא וברא עלמא. וכתרגום ירושלמי עה"פ בראשית ברא אלהים - בְחוּכְמָא בְרָא יְיָ. שהעולם כולו נברא ב'חכמה', היינו 'בתורה' הקדושה. ובספר בראשית מבואר סדר השתלשלות העולמות והנהגתם כנדרש בכתבים.

    וזה גופא התשובה לאומות העולם על בעלותם של עם ישראל על ארץ ישראל. שמי שקיבל את התורה, בזה הוא קיבל את כל העולם. כי העולם הוא 'תורה'. ומי שלא קיבל את התורה הפקיע את עצמו מהעולם. וכנ"ל דחז"ל עה"פ הופיע מהר פארן והתיר ממונן לישראל.

    וזהו שממשיך תכף רש"י (בראשית א, א) בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני כמ"ש רז"ל (ב"ר) בשביל התורה שנקראת (משלי ח) ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו (ירמי' ב) ראשית תבואתו.

    וכפי שעוסקים ישראל בתורה בכח, כך מאיר 'כח' מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. ובזה זוכים לחן וחשיבות האמיתי של ישראל. ונכבשת מלכות העכו"ם והס"א תחת מלכות דקדושה.

    ובראי תורה דידן שמלכות דקדושה היא בחינת לבנה, יבוארו דברי רש"י שהיה צריך לפתוח במצות קידוש החודש שהוא תקון פגם הלבנה כידוע. כי לכאורה כחם של ישראל הוא בהקמת מלכות דקדושה בחינת לבנה. אך הודיעה התורה בראשית ברא וגו' קודם למצוות קידוש החודש. ללמדך שהקמת מלכות דקדושה. היא ע"י שמגלים שכל העולם הוא 'תורה'. שעי"ז מאיר החכמה הטמונה בכל דבר בבריאה באור החכמה שברא בה השי"ת את העולם. ודבר זה נעשה ע"י עסק התורה בכח שעל ידו מתגלה כח מעשיו הגיד לעמו. וזוכים למצוות התורה המתחילה במצות קידוש החודש של תקון הלבנה והקמת מלכות דקדושה. שבזה יוצאים ישראל ממצרים מבחינת מלכות העכו"ם והס"א. [וזהו ששבט לוי שעסקו בתורה לא השתעבדו למצרים].

    העולה מהדברים שכפי שעוסקים בתורה בכח, כך מאיר אור התורה בכל הבריאה . וזהו בחינת ח"ן שמאיר אור החכמה בבחינת מלכות. שבריאת העולם הוא לגילוי מלכותו כידוע. והמלכות היא בחינת כלי שבו מתגלה אור החכמה שבבריאה שהוא פנימיות הבריאה. אזי העולם הוא בבחינת ח"ן.

    כי ענין הח"ן הוא האור שבוקע ומאיר דרך הכלי. היינו החכמה שמאירה בכל דבר ודבר. וכעין מה שאומר רבנו בשיר נעים - נ וֹצְצִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת בְּעִמְקֵיהֶם. נֶחְבָּא בָּהֶם אוֹרוֹת כְּלֵיהֶם.‏ והכח לגלות את האורות הטמונים בכלים הוא בכח עסק התורה בכח שעי"ז מתגלה האור שבכלי.

    ולבאר יותר, שגם האדם יש בו 'אור וכלי' הגוף הוא הכלי, והנשמה היא האור. וכן בתורה ומצוות, המצוות הם הכלי והתורה היא בחינת הנשמה של המצוות כמבואר. ועל כן מצוות ת"ת כנגד כולם. וכפי שעוסק בתורה בכח כך הוא מבטש את כלי הגוף לקבל אור הנשמה בבחינת מצא מין את מינו וניעור. ועל כן דיקא ע"י מצות עסק התורה בכח, שמכניע את הגוף בעמל התורה עי"ז מזכך את כללות הבריאה שהיא בבחינת כלי שיאיר אור התורה הגנוז בתוכה. כפי שבכח עסק התורה בכח מאיר אור נשמתו בגופו. [וכמבואר מדחז"ל לואי ואותי עזבו ותורתי שמרו].

    ובכללות העולם, הוי אומות העולם והעולם בבחינת גוף, וישראל בחינת נשמת העולם. וכשעוסקים בתורה ומגבירים בחינת הנשמה כנ"ל, אזי חוזר החן והחשיבות האמיתי של ישראל ונכנעים או"ה.

    ועד כעת ביארנו בכללות ענין 'עסק התורה בכח' והח"ן הנבנה על ידו. והיא מדרגה גבוהה בלימוד התורה. ובאמת שרבנו מתחיל במדרגה נמוכה יותר. ועל כן בתחילת התורה נקט בפשיטות 'דע כי על ידי התורה, נתקבלים כל התפלות וכל הבקשות' וכו'. ולא הזכיר 'עסק התורה בכח'. וכן בביאור האגדתא דרבב"ח 'שהתורה הקדושה היא מכניע את היצה"ר...כמו"כ התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות' וכו' ולא מזכיר את ענין עסק התורה 'בכח'.

    אומנם ראיה זו יש לדחות, דאפ"ל שאדרבה ממשל המקל נלמד את ענין עסק התורה בכח, שהרי הכאת המקל מועילה כפי ה'כח' שהכנסת בהכאה (הד"ש).
    אך מלשון המדרש (ויק"ר כה, א) וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל הה"ד (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה... אמרי רב הונא בשם ר' בנימין בן לוי אמר משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא אמר לו אבא מתיירא אני בדרך מהלסטים ובים מפני אפורטין מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו ואמר לו יהי המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה אף כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה אמור לישראל בני עסקו בתורה ואין אתם מתייראים משום אומה. אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא למחזיקים אילו נאמר אשר לא ילמד לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא (דברים כז) אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת לכך נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וכו' עיי"ש.

    ומבואר להדיא מדברי המדרש שהתורה היא עץ חיים אפילו למחזיקים את התורה, ולא דיקא לעמלים בה.

    אלא שבאמת יש ב' מדרגות בלימוד התורה, יש את הכניסה לעבודת הלימוד שהאדם לומד ועצם לימוד התורה מאיר לאדם מרחוק שלא יפול לשגעון היצה"ר וכו'. וכנגד מדרגה זו כותב רבנו 'כי איש הישראלי צריך להסתכל בהשכל של כל דבר', שההסתכלות היא מרחוק ומדרגה זו מעוררים כאשר עוסקים בלימוד התורה בפשיטות (וזהו שבדפוס תקס"ח כתוב לימוד 'פשוט'). וכן בבחינת הנו"ן של תקון המלכות בחינת לבנה אומר רבנו 'כי הלבנה אין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מהשמש'. והיינו שהמצב הוא לילה חושך אך אעפ"כ מאיר מרחוק אור החמה בלבנה ומקבלים מזה הארה. וכנגד מדרגה זו אומר המדרש 'עסקו בתורה ואין אתם מתיראים משום אומה', אך עדין אתה לא שולט עליהם.

    המדרגה השניה היא 'עסק התורה בכח' וכנ"ל, וכנגד זה אומר רבנו 'ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר'. היינו שהאדם מתאחד עם החכמה והשכל, וכן בתיקון הלבנה אומר רבנו 'ונעשה אור הלבנה כאור החמה' היינו שחוזרים להיות 'המאורות הגדולים'. ובמדרגה זו נתעלה החן והחשיבות האמיתי של ישראל שנפל. ואזי לא רק שאין מתיראים מאו"ה, אלא אדרבה הם נכנעים ובטלים מהעולם בבחינת 'ופושעים יכשלו בם, בחינת מלכות הרשעה, בחינת היצה"ר, שנופל ונכנע ע"י התורה כנ"ל'.

    והנה בתחלת התורה ארבז"ל – 'כי עכשיו בעונותינו הרבים חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל...אבל ע"י התורה נתעלה החן והחשיבות של ישראל...ויעלת חן שמעלה חן על לומדיה'. ומשמע שעיקר העבודה היא להעלות את החן שנפל.

    ואילו בהמשך התורה ארבז"ל 'כי ע"י התורה נותן כח למלכות דקדושה, ואזי מקבלת המלכות, שהיא בחינת נו"ן, חיות מן החכמה, שהיא בחינת חי"ת, ונתחבר ונתקשר הח' והנ' ונעשה אור הלבנה כאור החמה...אבל ע"י התורה, שעי"ז נתחברין ונתקשרין הנ' והח' כנ"ל ונעשה חן, ועל כן נקראת התורה יעלת חן, ואזי זוכה שדבריו הם דברי חן, ואזי נתקבלים דבריו ובקשותיו' וכו'. ומשמע שלא מדברים על חן שנפל ומעלים אותו אלא שעושים את החן (כביכול יוצרים אותו כעת).

    וע"פ הקדמה הנ"ל יש לבאר שיש ב' בחינות ח"ן. יש את החן הפשוט שמקבלים בכח לימוד התורה, וזהו נקרא 'חן וחשיבות של ישראל' וכח החן הזה הוא שומר את ישראל שאין מתיראים מאו"ה. ויש את עשיית החן בשלמות בבחינת והיה אור הלבנה כאור החמה. שהיא שלמות התקון 'ואזי זוכה שדבריו הם 'דברי חן' היינו שכל המציאות שלו מאירה בחכמה וזהו 'דבריו הם דברי חן', ואזי נתקבלין דבריו ובקשותיו, כמו מי שמדבר דברי חן, שנכסין הדברים בלב המתבקש'. ומרמז שנתעלה המלכות לבחינת בינה בחינת לב.

    וזהו שאומר רבנו 'וזה בחינת ת', היינו ע"י שנתחברו ונתקשרו החי"ת והנו"ן ונעשה בחינת 'חן' עי"ז נעשה בחינת תי"ו, שהוא לשון חקיקה ורשימה...דברי חכמים בנחת נשמעים'. כלומר שכשזוכה שלא רק שמאיר החי"ת בנו"ן אלא זוכה 'שנתחברו ונתקשרו החי"ת והנו"ן ונעשה בחינת חן' אזי זוכה שאפילו האות תי"ו שמרמזת על אחיזת הס"א גם היא נהפכת להיות תי"ו חיים. וזוכה שדבריו הם לא דברי המלכות אלא הם 'דברי חכמים' שעלתה המלכות לבחינת חכמה ובינה. 'ואז נשמעים דבריו ונתקבל בקשתו'.

    והדברים מדויקים גם בתחלת התורה שארבז"ל וְהַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְֹרָאֵל נִתְעַלֶּה וְנִתְרוֹמֵם בִּפְנֵי כָּל מִי שֶׁצְּרִיכִין. ולאחר מכן מזכיר רבנו רק ענין עליית החן כִּי עַכְשָׁו עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת וְהַחֵן הוּא אֶצְלָם. אֲבָל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִתְעַלֶּה הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְֹרָאֵל. וע"פ הנ"ל מבואר היטב שיש 'עליית' החן שהוא הקמת המלכות מנפילתה. ולאחר מכן צריכים לחבר ולקשר החי"ת והנו"ן שמרמז על התרוממות המלכות מבחינת מאור הקטן למאור הגדול והיה אור הלבנה כאור החכמה וזהו 'ונתרומם'.
    וארבז"ל – 'כי ע"י החן נחקק ונרשם מקום בלב המתבקש לקבל הבקשה...נמצא שבחינת החן חקק מקום בלב זה שמבקשין ממנו, כדי שיכנסו דבריו בלבו, ויקבל הבקשה'. וכן להלן 'ומחינן ליה באלותא דחקיק עלה אהי"ה וכו'...והתורה היא בחינת וי"ו, כי הלוחות ארכן וי"ו ורחבן וי"ו, וזהו בחינת אלותא , דהיינו מקלות, דחקיק עליה אהיה וכו', הינו שמות, בחינת התורה שהיא בחינת וי"ו'.

    ולכאורה ישל"ע מהו הלשון 'נחקק ונרשם' הלא חקיקה הופכת את הכתב להיות חלק מהמכתב, משא"כ רשימה שהוא כתב ע"ג המכתב.

    וע"פ הנ"ל מבואר שבאמת הם ב' מדרגות יש לימוד שהוא רק בבחינת 'רשימה' ויש לימוד במעלה עליונה יותר שהוא בבחינת 'חקיקה'. והיא בבחינת הלוחות שהכתב היה חקוק בלוחות. וכשנתבונן נראה שגם הלוחות היה בהם ב' מדרגות. לוחות הראשונות היה הכתב והמכתב אלהים. ואילו הלוחות השניות המכתב היינו הלוחות הביא משה ורק הכתב היה מאלהים, שהשי"ת חקק על הלוחות את הדברות. ומבואר שלוחות הראשונות היו במדרגת 'ראיה' בבחינת וכל העם רואים את הקולות. משא"כ לוחות שניות שהיו במדרגת 'שמיעה'. והם ב' מדרגות הנ"ל שיש תורה שהאדם עומד לעצמו ושומע את התורה לקיימה. ואזי זוכה לאור הלבנה המקבלת מהשמש. ויש את המדרגה העליונה שמתאחד עם התורה ומתגלה כי כל הבריאה כולה היא בבחינת תורה 'הכתב והמכתב אלהים' עין לא ראתה אלהים זולתך.

    ובגמ' (ערובין נד, א) רבא רמי כתיב תאות לבו נתתה לו וכתיב וארשת שפתיו בל מנעת סלה זכה תאות לבו נתתה לו לא זכה וארשת שפתיו בל מנעת סלה. ופרש"י – זכה – אם יש לו מזל טוב, תאות לבו נתת לו שבעוד שהוא מתאוה באה לו תאותו עד שלא ישאלנה. לא זכה – צריך להתמהמה ולהצטער.

    וע"פ הנ"ל יתבאר שכל עוד והאדם הוא רק בבחינת לומד את התורה ועדין לא הזדכך לגמרי בחינת 'לא זכה' אזי יש לו חן בבחינת אור הלבנה. ועל כן צריך 'וארשת שפתיו' שצריך לבקש בפיו בבחינת מלכות בכדי שיקבל את בקשתו. אך כאשר האדם זכה שהוא עצמו בבחינת חן, כאשר מעלה ומקשר המלכות בחכמה בשלמות, והמלכות עלתה לבחינת בינה לבא. אזי זוכה ותאות לבו נתת לו. שהכניע את מלכות דס"א בשלמות, וביער מעצמו בחינת 'התגלות לבו' אזי זוכה לתאוות לבו נתת לו, טרם יקראו ואני אענה.

    ויתבאר ע"פ דברי רבנו (תורה קעב) שמצד אור השי"ת אין שום חסרון כלל. וכל החסרונות הם רק מצד האדם עצמו, שיש בו התגשמות המונע מאור החכמה להתפשט. אך כאשר האדם מבטל עצמו לגמרי להשי"ת, בבחינת עוסק בתורה בכח כנ"ל. אזי אור החכמה מתפשט בשלמות וזוכה לתאוות לבו נתת לו כנ"ל.

    וביעקב אבינו היה את ב' הבחינות הנ"ל שבתחילה נקרא 'יעקב' לשון עקב בחינת רגלין. מקום עמידת המלכות בקטנותה. אלא שיש בו גם את האות י י'עקב. שמרמז על ההסתכלות על השכל. ובבחינה זו כבר זכה לברכה ולבכורה. ולאחר מכן התעלה להיות 'עוסק בתורה בכח' שהלך לבית מדרשם של שם ועבר ועסק בתורה י"ד שנה בלי לישון ועסק עוד י"ד שנה בבית לבן עבור 'רחל ולאה' בחינת תקון המלכות ובנינה בקומה שלמה. והתעלה להיות בבחינת 'שמש' ממש. כפי שרואה אותו יוסף בחלמו 'השמש' והירח משתחוים לי, שהתפלא יעקב מי גילה לו ששמי 'שמש' כנדרש בחז"ל.

    וזהו שאמר יעקב לרחל ולאה (בראשית לא, ו) וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן. ואיתא בכתבים (שער מאמרי רז"ל ובזוהר הרקיע וישלח) שאף שאדה"ר נתן ע' שנה לדוד המלך הוצרכו אברהם יעקב ויוסף לתת לדוד המלך ע' שנה. אברהם נתן ה' שנים, יעקב כח שנה, ויוסף לז שנה. וזהו לתקן ג' עבירות דאדה"ר. אברהם תקן פגם ע"ז יוסף שעומד כנגד יצחק תקן פגם ע"ז ויעקב תקן פגם ג"ע. וז"ל לגבי יעקב - וביעקב שכוון לשם שמים בלוקחו ב' אחיות ולא הותרו אלא לו לבד תקון עון ג"ע וגם זה היה בסוד גדול להוציא מן הקליפה אל הקדושה אותם ב' טפות של זרע שלקחה אותם לילי"ת חוה א' ועכשיו נתקנו ברחל ובלאה וכל טפה היא רומזת ליד אחת וז"ס יד ליד לא ינקה רע שהוא הקרי הנק' רע וז"ס מה שעבד יעקב ז' שנים וז' שנים לרמוז אל אותה היד ולכן אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם שהם השתי ידות הנז' העולים כ"ח וכנגדם שבק ליה מחייו כ"ח שנה. וביאר ברמ"ע מפאנו (מאמר צבאות ה' חלק ו) ואלה כ"ח שנים הם בצירוף י"ד שנה ששמש בבית עבר בעמל תורה שאלמלא כן לא ניצול מלבן ותחבולותיו וכו'.

    וביאור הדברים ע"פ הנ"ל שבתחלה עסק יעקב אבינו בתורה. אך לאחר מכן הלך לעסוק בתורה המולבשת בעולם. באופן שמבטל את כל העולם לתורה. ובזה השתבח יעקב אבינו לפני עשו (בראשית לב, ה-ו) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ. ופרש"י - גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים.
    שבכח קיום התורה והמצות בכח (בדפוס תקס"ח נזכר גם ענין מעשים טובים בכח) עי"ז זכה ויהי לי שור וחמור וגו' היינו שהכניע כל הקליפות תחתיו כנדרש בזוהר. ועי"ז זכה לבנות ח"ן דקדושה בשלמות ועל כן אינו מתיירא מעשו.

    וזהו שעשו בא לקראת יעקב וארבע מאות איש עמו, בחינת האות ת' שיש בה אחיזת הס"א המתפשטת לארבע מאות מחנות דס"א מדלות המלכות (שהד' מתפשטת לת' מחמת דלות המלכות). שרצה עשו להגביר בחינת תי"ו מות על יעקב אבינו. ולבסוף כתיב (בראשית לג, טז) וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. ופרש"י - (ב"ר) עשו לבדו וד' מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד. שכיון שזכה יעקב אבינו להיות בבחינת ח"ן זכה לבחינת תי"ו דקדושה (תי"ו חיים) ומחמת זה נשמטו הד' מאות איש מעשו.

    וקודם לכן כתיב (פסוקים ד-ה) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ. וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ. ופרש"י - אר"ש בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו (ב"ר). היינו שבכח הח"ן שעשה יעקב עי"ז הכניעה מלכות דקדושה את מלכות דס"א עד שעשו שהוא בבחינת 'התגלות לבו' נשקו ליעקב 'בכל לבו'. ובמעמד הזה אומר יעקב 'הילדים אשר חנן אלהים', שנתן את כח הח"ן גם בילדיו ע"י שקישר אותם ל'אלהים'. ובזה ביטל את כחו של עשו מלהאחז בילדיו.

    וזהו דכתיב (בראשית לב, ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. ופרש"י - מלאכים ממש. ואיתא שאלו המלאכים נעשו מהמצות שקיים יעקב. וכתיב (בראשית לג, ח) וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. ופרש"י - ומדרשו כתות של מלאכים פגע שהיו דוחפין אותו ואת אנשיו ואומרים להם של מי אתם והם אומרים להם של עשו והן אומרים הכו הכו ואלו אומרים הניחו בנו של יצחק הוא ולא היו משגיחים עליו. בן בנו של אברהם הוא ולא היו משגיחים עליו. אחיו של יעקב הוא אומרים להם אם כן משלנו אתם.
    שהודיע יעקב לעשו שכל אלו המלאכים שהיו 'מכים' בהם, זהו בכח הח"ן שזכה יעקב בכח עסק התורה בכח. שעי"ז התורה שהיא בחינת וא"ו היתה מכה בעשו בחינת היצה"ר הרוצה לעשות את האדם משוגע. (ואפשר שהו' שנים האחרונות שעבד יעקב בבית לבן לביתו, הם כנגד הו' בחינת אלוותא דחקיק עליה אהי"ה אשר אהי"ה, להכניע את עשו שלא יאחז בבית יעקב היינו בילדיו).

    ובזמן הזה שהתעלה יעקב בעסק התורה בכח אזי זכה לשמו השני 'ישראל' כדכתיב (בראשית לב, כח-ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. ותכף נאמר (שם פסוק לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וגו'. וזהו שנקט רבנו בלשונו - כִּי אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵֹּכֶל, שתכלית לימוד התורה לעלות מבחינת יעקב לבחינת 'ישראל'. לעלות לבחינת 'לי – ראש' לעלות המלכות דקדושה לבחינת השכל ממש. וזהו יעק"ב שעולה למנין ז' הויות. כנגד ז' תחתונות. וישראל עולה למעלה לבחינת ג' ראשונות. בבחינת משם רועה 'אבן' ישראל אב ובנין כחדא.

    וזהו שיעקב אבינו אחר שעסק בתורה יד שנה בבית שם ועבר בלי לישון כשבא להר המוריה כתיב (בראשית כח, יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. ופרש"י - ורבותינו פירשו לשון תפלה (ירמיה ז) ואל תפגע בי ולמדנו שתקן תפלת ערבית. וזמנה של תפלת ערבית הוא כל הלילה כנגד 'אפל וחושך'. ודיקא יעקב אבינו שעסק בתורה בכח וזכה שהשכל יאיר לו בכל דרכיו יכל לתקן תפלת ערבית בזמן 'אפל וחשך'.

    ומענין לענין באותו ענין – התבאר לעיל שמצד אור החכמה של השי"ת אין שום חסרון, וכל החסרון הוא רק מצדנו. וכאשר מכינים כלים, אזי האור מתפשט ממילא ומתמלא הכלי באור החכמה ונשלמים כל החסרונות שמצידנו. ובניית הכלים היא עבודת התפלה כמבואר (תורה לד ותורה עג). ובתפלה נאמר ולעובדו 'בכל לבבכם' ודחז"ל איזוהי עבודה שבלב זו תפלה, וצריך בכל לבבכם, היינו בב' היצרים כדחז"ל עה"פ בכל לבבך בשני יצירך. והיינו שאם מתפלל רק עם היצר טוב אזי התפלה לא פועלת כיון שהיצה"ר גורם שלא יתהווה כלי התפלה. וממילא לא מתקבלים הבקשות. דעדין אין 'מקום' בלב לקבל הבקשה.

    וענין 'המקום' הוא סוד הצמצום, שבצמצום התהוה המקום לבריאת העולמות. ובריאת העולמות בתוך הצמצום הוא לגלות מלכותו יתברך שהיא עבודת התפלה בחינת מלכות (עיין תורה מט, ב-ד).

    והתהוות הבריאה היינו העולמות הוא בתורה הקדושה, בבחינת בראשית ברא שתרגם הירושלמי 'בחוכמא ברא', וכדחז"ל הסתכל באורייתא וברא עלמא. וזהו ענין 'אלוותא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה' וכו'. שהחקיקה של התורה היא סוד בריאת העולמות, והתגלות מלכותו בתוך העולמות.

    וביציאת מצרים כתיב (שמות ג, יב-יד) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. ותרגם אונקלוס - בהנפוקתך ית עמא ממצרים תפלחון קדם יי דתקבלון ית אורייתי על טוורא הדין. וכן ברש"י פירש על קבלת התורה.

    ולכאורה לשון 'תעבדון' שייך לעבודת התפלה הנקראת 'עבודה' ולא על התורה. וכן מצינו בילקו"ש (בראשית ב) ד"א לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות שנאמר תעבדון את האלהים על ההר הזה תשמרו להקריב לי במועדו. וע"פ דברי רבנו והנ"ל מבואר היטב שעל ההר הזה שתקבלו בו תורה שהוא סוד החקיקה, עי"ז 'תעבדון את האלהים' היינו שתוכלו לעבודת עבודת התפלה שתתקבל. כי בכח התורה שהיא בחינת 'לוחות חקוקות' עי"ז יהיה מקום בלב המתבקש לקבל הבקשה. וזהו שבסמיכות אומר השי"ת למשה 'אהיה אשר אהיה' שהוא סוד חקיקת התורה בזה תזכו לתעבדון את האלהים וכנ"ל.

    העולה מהדברים שע"י עסק התורה בכח, שמבטל עצמו בבחינת לית ליה מגרמא כלום, עי"ז נעשה לבו כלי לקבל אור החכמה של התורה, ואזי מתפשט אור החכמה ונשלמים כל החסרונות. ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וזהו שמדגיש רבנו נתקבלים 'כל' התפלות 'וכל' הבקשות. ומדגיש 'כל' להורות שאין שום חסרון ועל כן מתקבלים 'כל' התפלות והבקשות.

    ובזה אולי יבואר מדוע רבנו במאמר רבב"ח לא ביאר ענין קבלת התפלות והבקשות שבהם התחיל. כיון שעיקר העבודה היא החקיקה של התורה. שעי"ז 'ממילא' מתקבלים כל התפלות והבקשות.

    תגובה 1 תגובה אחרונה
    ברוך מאן, ואני בתוך הגולה, חרב החכמה
    3

    שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.

    נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.

    בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗

    הרשמה התחברות
    תגובה
    • תגובה כנושא
    התחברו כדי לפרסם תגובה
    • מהישן לחדש
    • מהחדש לישן
    • הכי הרבה הצבעות


    • התחברות

    • אין לך חשבון עדיין? הרשמה

    • התחברו או הירשמו כדי לחפש.
    • פוסט ראשון
      פוסט אחרון
    0
    • דף הבית
    • קטגוריות
    • פוסטים אחרונים
    • משתמשים