זה כנגד זה - כי בעל עברה הוא משוגע - באהבתה תשגה תמיד

[דוד שדה]

כי בעל עברה הוא משוגע.

ונראה לדקדק בלשון "בעל" עבירה, שהרי זה כעין נישואים, ובקשרי התורה מבואר ד'נחת' אותיות 'חתן', וכן חמה ולבנה כידוע מרמז על זו"ן.

ומבואר על התורה שנקראת איילת אהבים ויעלת חן - שחביבה היא האיילה בכל שעה ושעה כשעה ראשונה וכו', ועפי"ז מתבאר נקודת ההתחדשות בתורה המעלה חן הלומדיה, שנעשה כאשר חביבה היא התורה על לומדיה בכל שעה כשעה ראשונה.

ולהיפך זה כנגד זה רוצה היצר שהוא 'זקן' וכסיל היפך בחינת ההתחדשות, להפוך את האדם לזקן שאינו יתחדש בתורה ויזכה לחן, ובעבירות להיפך להכניס רוח שטות בבחינת איש איש כי תשטה אשתו וכו' ולעשותו "משוגע" שאזי הוא "בעל עבירה" ותהיה העבירה "חביבה" על האדם בכל פעם כשעה ראשונה.

וזהו לשון "בעל" עבירה לשון "בעילה" בעבירה, היפך בחינת האיילה החביבה בכל שעה כשעה ראשונה, שזו הדרך המתוקנת לזכות שהתורה תעלה חן על הלומד.

ובזה מבואר דמדוקדק שרבנו מכנה את היצה"ר "גלא", כי כך דרך הגלים שבכל גל וגל שבא על האדם לנענע לו בראשו ולדעת כי הוא "גל" אחד שמגיע וסופו להתנפץ בחוף, והיינו שאין היצה"ר בא בבחינה של "גלים" אלא בכל פעם כ"גל" אחד בלבד, ובכך רוצה להפוך הקערה על פיה שתהיה חביבה העבירה והנפילה כשעה ראשונה בלבד בכל פעם.

והפסוק "איילת אהבים ויעלת חן" שממנו למדים שהתורה מעלה חן על לומדיה, מסתיים "דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד", ומבואר דלשון "תשגה" מלשון שיגעון, שיש שגעון דקדושה שהאדם נמשך אחר התורה כשיגעון ממש וכו'.

ונראה דאותו "שגעון" אחר התורה, אף שנראה שיש בו צד חיובי, עם כל זה מבואר שצריך להיות במדה ובצמצום הנו"ן, דאם לא כן אזי זה נקרא ריבוי אור שגורם נפילה וכו'.

ובזה מבואר דיש ב' בחינות של שגעון, יש שגעון של בעל עבירה שהוא משוגע ממש, ויש שגעון דקדושה בבחינת "באהבתה תשגה תמיד".

ובזה יש לקשר את דברי מוהרנ"ת (הלכות פקדון ה"ד) דיש ב' בחינות צמצומים, שלא לצאת מגבול הקדושה, וכן צמצום בבחינת פן יהרסו לעלות אל ה'.

ומבואר דהצמצום שלא לצאת מגבול הקדושה זהו כנגד השגעון של בעל העבירה שהוא משוגע ממש, והצמצום השני שהוא בבחינת פן יהרסו לעלות אל ה' זהו בחינת צמצום בחינת באהבתה תשגה תמיד.

ועפי"ז יתבאר הלשון "תמיד" – "באהבתה תשגה תמיד", שזהו שפתח רבנו בתחילת התורה כי איש הישראלי צריך "תמיד" להסתכל בשכל שיש בכל דבר, והיינו שבזה נרמז שצריך צמצום לבחינת "באהבתה תשגה תמיד" שלא יתקיים חס ושלום בחינת "פן יהרסו לעלות אל ה'", וזה נעשה על ידי בחינת "איילת אהבים ויעלת חן" היינו על ידי התורה שמעלה חן על לומדיה בכל שעה כשעה ראשונה, וזה על ידי בחינת ח"ן, היינו חי"ת ונו"ן המבו"פ, וכאשר יש בחינת "איילת אהבים ויעלת חן" בחיבור חכמת החי"ת וצמצום הנו"ן, אזי "באהבתה תשגה תמיד" ולא יהיה אותו בחינת שגעון אחר התורה בבחינת פן יהרסו לעלות אל ה' אלא בצמצום ובמידה.

ומתבאר דאותו בחינת "שגעון" של "באהבתה תשגה תמיד" מתבטא בכך שמסתכל "תמיד" בשכל שיש בכל דבר, היינו מחמת הרדיפה אחר התורה כשגעון ממש בבחינת "באהבת תשגה תמיד", אזי מחפש "תמיד" את התורה בכל דבר ודבר בבריאה, ואותה הסתכלות שמסתכל בשכל של כל דבר נעשה בצמצום הנו"ן ואזי אותה בחינה של "באהבתה תשגה תמיד" נעשה באופן מתוקן ומצומצם.