עבודת ימי בין המצרים

[מדלג על ההרים]

לפני שניכנס לבאר בקצרה על עבודת בין המצרים לפי התורה. נסכם תחילה מספר נקודות מתוך התורה.
ברור לכל, שאדם בלי דעת הוא לא בן אדם!
וכאן מגיע רבינו ואומר לנו מה זה יהודי ומה הוא צריך לדעת בשביל להיות יהודי אמיתי. ומה בעיקר קיבלנו בהר סיני כששמענו מפי הגבורה 'אנכי ולא יהיה לך'.
'אנוכי' - לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו. שתמיד ה' איתי עימי ואצלי. בד' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר. כי גם אם יש הנהגה של דין ח''ו זה גם כן מטובו יתברך 'כי אני ד' לא שניתי' ואותו אהבה שהקב''ה אוהב אותנו ביציאת מצרים אותו אהבה קיים תמיד. וזה שרואים שיש הנהגה של דין זה כי את אשר יאהב ד' יוכיח' ו'רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם וכו'. אך הכלל שהכל זה מאהבה של אין סוף ב"ה אלינו ישראל עם קרובו.
ומה שאנחנו צריכים זה מילה אחד 'אנוכי' שזה 'לדעת' שהכל זה 'אנכי ד' אלוקיך' מחמת אהבה שאוהב אותנו. אבא נמצא איתנו תמיד וגם בגלות וגם בתשעה באב.. [ואדרבה כל רודפי -ה השיגו-יה בבין המצרים]
וזה העבודה של בין המצרים: שאם יש לנו דעת זה כבר יציאה מהגלות. ועיקר הגלות זה מה שאנו רחוקים מהדעת. ועל זה אנו צריכים לבכות ולהתאבל בשביל לתפוס כמה אנו רחוקים מדעת.
וזה גם הבכיה על העלמת אור הצדיקים 'איכה יועם זהב' שזה הת''ח שכולו אש קודש אשר יכול לזכך אותנו ואת עצמותינו, וצריכים אנו למצוא אותו.
וזה גם המאורי אור שנקבל 'עיניים' 'לראות את הצדיק' ועל ידי זה לצאת מהחשכות של העצבות והעצלות של עומק הגלות ועי''ז ל'ותחזינה 'עינינו' בשובך לציון.
ובפרט עניין הוידוי דברים לפני הצדיק האמת, שבוודאי הקינות יכול להיות באופן כזה בכיה על הנפילות שלנו עם תקווה לצאת מהגלות ומכל העוונות, ויהיה נעשה תחיה מעצמות שלנו שזה עניין של התחיה לעתיד, שיהיה נחיה עצמותינו מחדש.
אשר לכל הגאולה זוכים על ידי שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה, היינו הוידוי דברים לפני הצדיק האמת. שר' נתן אומר שעיקר הקינות הוא על הסתלקות הצדיק, והיינו שהנפילה מהדעת דקדושה של האמונה והגאולה העצה לצאת מזה הוא להתגעגע לאור הצדיק שמגלה ומאיר כל זה שזה עניין הבכיה על החורבן וה'קינות' ובזכות זה יתהפך הקינו"ת לתיקו"ן, וה'צר"ה' ל'רצ"ה', ודוק'