מעיינות החכמה

[מאיר לב]

א. ידע שכל מאורעותיו כולם לטובתו

בימי הרת עולם עם ישראל קדושים עוסקים בתשובה אחר תשובה, ווידוי אחר ווידוי, להשיב את המלוכה שנפלה בין הקלי', עד שביום הכיפורים זוכים לעלות בביטול באין סוף ומתוודים בעשרה ווידוים. בפנימיות רוממות הווידוי כאחד מעיקרי התשובה, גילו הצדיקים דרכים בנתיבות אין מספר. ובמאמר זה מתגלה תיקון חדש ונפלא שלא היה מעולם, והוא להתוודות להשי"ת בפני הצדיק, שבזה מגלה שורש התשובה לתקן פגם העונות ששיברו העצמות.

'תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם', קודם הבריאה עלה במחשבה תשובה, שגם אם בני אנוש יחטאו לפניו יד ימינו יהיה פתוחה לקבל את השבים, ושם לו חוק ומשפט, כעיקרי התשובה החרטה והווידוי והקבלה, 'ומה היא התשובה, שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו' (רמב"ם תשובה פ"ב ה"ב).

והנה פנימיות ענין התשובה הוא, כי נשמת ישראל הוא חלק אלוקי ממעל הכלולה מנרנח"י, וכנגדן הוא עור בשר גידין עצמות והמוח שבעצמות. רצה הקב"ה לזכות ישראל, והרבה להם תורה ומצוות, שעי"ז יושלמו בכל חלקי ופרטי נשמותיהם, כי בכל מצווה ומצווה הוא מחבר את חלקו שמשם שרשו להשי"ת.

כגון המקיים מצווה ששורשו ברוח, נשלם חלק הרוח שבו, וכן בכל מצווה ומצווה אשר פרטיהם רבו מאוד. ולהיפך, כשח"ו עובר עבירה, נפרד ונשבר המקום שלשם הגיע הפגם.

וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, ברוב רחמי השי"ת פתח לנו פתח לתקן את אשר עוותו ונתן לנו מצוות התשובה, שעל ידה נוכל לתקן את העבירות ולחברם כבתחילה.

ומכיון שכל עבירות אינו פוגם רק עד עולם הבינה [וכנגד שורש נשמתו הוא 'הגידין'], 'כולם אינם פוגמים אלא עד בחינת תשובה, שהוא בחינת בינה אמא עלאה, כי אין הפגם אלא בעולמות התחתונים, שהם בששה קצוות ששם אחיזתם ושם אינו מלובש אלא מבחינת בינה, ולמטה בבחינת אמא מקננת בכרסיא'.

ולכן ביכולת התשובה מעולם הבינה לתקן את הקלקול שנגרם בעולמות שמתחתיה, ותבוא הא"ם ותקנח צואת בנה, ועל-כן לכל החטאים מועיל תשובה, כי עד שם הגיע הפגם. ולימדו הצדיקים שבכל הדורות דרכי משפט להתרחץ ולהסיר רוע המעללים, הן בצומות בסיגופים, והן בשאר דרכי התשובה, ובזה יתקנו את המעוות ותשובתם תתקבל.

ועתה באחרית הימים שבאו בנים עד מש'ב'ר', שלא די שנכשלו בעבירות שפוגמים עד הבינה [גידין] אלא נשברו כל עצמותינ"ו שפגמו גם בחטאים ששוברים גם את העצמו"ת (עי' ליקו"מ נ), וכשנשברים העצמות עולה הפגם עד החכמה עילאה [שבשורש נשמתו הוא העצמות שהוא כנגד ה'חיה' כידוע], ושם אין ביכולת התשובה לתקן יען כי נשבר ונפגם למעלה מהבינה יד התשובה.

'ועל-כן לכל החטאים מועיל תשובה, כי עד שם הגיע הפגם, אבל זה העוון אין תלוי בתשובה, כי פגם למעלה משם וחאב במחשבה, כביכול, בבחינת החכמה בעצמה, ועל-כן אין מועיל לו תשובה', כי כל עבירות מפרידים את אשר היה מחובר כחלקים חלקים ודבוקים זה לזה, לכן בתשובה הוא שינוי דהדר לברייתו, שמתקן ומחבר כבתחילה.

אך כשנשברו וננסרו העצמות, שאינם כחלקים הדבוקים שנפרדו, אלא נשבר עצם הדבר, כביכול אין חיבור שיכול לחברה כבתחילה, ולכן נבהלו עצמינו מאוד מרוב עצבונינו, כביכול אבדה תקוות השיבה אליו.

שמועה טובה מארץ מרחק [אור החכמה] תדשן עצמותינו. אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני - ואתם מרום לעולם ה', כי אתם חשבתם לרעה ואלוקים חשבה לטובה, כי עתה שבאתם עד שבר על שבר, מזה דייקא תזכו לעשות בריאה חדשה שיתקן גם את השבר מעבר לעבר. כי לעולמים היה בישראל תיקוני התשובה לתקן את אשר כסלו [לחבר את הפירוד, וממילא אין ביכולתם לתקן את השבר העצמי], ועתה שתבטלו עצמכם בביטול שתתוודו על עבירות ותודו בשמחה שאפילו שהיה מה שהיה, אעפ"כ אנו רוצים להיות שלך יהיה מה שיהיה, לכן בשכר זה יזכו להמשיך תלת מאה דגרבי - לעשות מ'ה' מאה, שימשיכו מאור החכמה למלכות, ועי"ז תתקנו גם החטאים שפגמו באור החכמה.

וזה זוכים בוודוי בפני התלמיד חכם ששמר כל עצמותי"ו ואפילן אחת מהנה לא נש'ב'ר'ה, עד ש'לא ידע איש כי נתבטל לגבי אין סוף' - השלימות האמיתי, לכן כשמתוודים אליו אינו כשאר ווידוים. שהרי השב מפני יראתו רוצה לתקן את אשר הלך אחר כסלו [ולא מחמת שרוצה להיות דבוק בהשי"ת], אלא שכשמתוודה אליו 'הצדיק הורה לו דרך ישר להיות נכלל באין סוף' (ביאוה"ל ד), שכל הווידוי יהיה הודאה שמודה שלך ה' הצדקה ואינו מתרעם כלל על מידותיו של השי"ת.

ומאיר עליו התנוצצות הא"ס שרוצה להיות עם השי"ת, 'אפלו אם יהיה מה שיהיה חס ושלום אפילו אם יעבור עלי מה חס ושלום' (ליקוטי תפילות צב), ועי"ז מאיר עליו אור מעין עולם הבא שכל מה שעבר עליו היה הכל לטובה, וגם מה שנכשל מאת ה' היתה זאת.

לכן יזכו הבנים שובבים לשוב ולא ישאר שום רושם רע בעצמותיהם (עי' ליקו"מ עו), שיתתקן גם החטאים ששוברים העצם השלם, כי בביטול הזה הם עושים בריאה חדשה, ובזה 'יתנחמו ויהיה אצלם כדאי כל מה שעבר עליהם תחילה' (ביאוה"ל כא).