זה 'נקרא' דעת - מה זה מוסיף לי?

[7272]

@לב-העולם-אתה כתב:

מה מוסיף לי לדעת את ההגדרה הזו ש'זה נקרא דעת'

אני הבנתי מפני שרבנו אומר כשאדם יודע שכל מאורעותיו...
אם תשאל מה נקרא דעת? התשובה אחדות של חסדים וגבורות זה נקרא דעת

כעין שאין השמחה שלימה אלא אם כן מצרפים את היגון ואנחה
ובסממנים של פיטום הקטורת חייב גם את החלבנה

[מדלג על ההרים]

כי בלי דעת הוא לא בן אדם.
וכאן מגיע רבינו ואומר לנו מה זה יהודי. ומה קיבלנו בהר סיני
'אנוכי' לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו. שתמיד ה' איתי עמי ואצלי. בד' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר. כי גם אם יש הנהגה של דין ח''ו זה גם כן מטובו יתברך 'כי אני ד' לא שניתי' ואותו אהבה שהקב''ה אוהב אותנו ביציאת מצרים אותו אהבה קיים תמיד. וזה שרואים שיש הנהגה של דין זה כי את אשר יאהב ד' יוכיח' ו'רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם וכו'.
ומה שאנחנו צריכים זה מילה אחד 'אנוכי' שזה 'לדעת' שהכל זה אנוכי מחמת אהבה שאוהב אותנו.
אבא נמצא איתי תמיד.
וזה גם העבודה של בין המצרים: שאם יש לנו דעת זה כבר יציאה מהגלות. ועיקר הגלות זה מה שאנו רחוקים מהדעת. ועל זה אנו צריכים לבכות ולהתאבל בשביל לתפוס כמה אנו רחוקים מדעת.
וזה גם הבכיה על העלמת אור הצדיקים 'איכה יועם זהב' שזה הת''ח שכולו אש קודש אשר יכול לזכך אותנו ואת עצמותינו, וצריכים אנו למצוא אותו.
וזה גם המאורי אור שנקבל 'עיניים' 'לראות את הצדיק' ועל ידי זה לצאת מהחשכות של העצבות והעצלות של עומק הגלות ועי''ז ל'ותחזינה 'עינינו' בשובך לציון.
ובפרט עניין הוידוי דברים לפני הצדיק האמת, שבוודאי הקינות יכול להיות באופן כזה בכיה על הנפילות שלנו עם תקווה לצאת מהגלות ומכל העוונות, ויהיה נעשה תחיה מעצמות שלנו שזה עניין של התחיה לעתיד, שיהיה נחיה עצמותינו מחדש.
אשר לכל הגאולה זוכים על ידי שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה, היינו הוידוי דברים לפני הצדיק האמת. שר' נתן אומר שעיקר הקינות הוא על הסתלקות הצדיק, והיינו שהנפילה מהדעת דקדושה של האמונה והגאולה העצה לצאת מזה הוא להתגעגע לאור הצדיק שמגלה ומאיר כל זה שזה עניין הבכיה על החורבן וה'קינות' ובזכות זה יתהפך הקינו"ת לתיקו"ן, וה'צר"ה' ל'רצ"ה', ודוק'

[נחום בקר]

@7272 בביאור הליקוטים נגע בנקודה זו. והתבאר כבר באשכול אחר.
ונחזור לנקודה הנוגעת לענייננו. 'הדעת' יכולה להתבטאות בחסד ויכולה להתבטאות בדין. אך כל זה הוא לא 'עיקר' הדעת. ועיקר 'הדעת' הוא אחדות של חסדים וגבורות.
ובתורה דידן יש בחינה של בהוי"ה אהלל דבר, ויש בחינה של באלהים אהלל דבר. ויש בחינה של ה' אחד ושמו אחד. שזה עיקר הדעת.
וזהו חלוקת הסוגיות בין מסכת ברכות ששם מובא הפסוק בהוי"ה אהלל דבר לבין הסוגיא בפסחים ששם מובא הפסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.