כלי יקר פרשת מסעי: [image: 1783943321373-4d1a6cf5-70a3-4f7f-a884-c6b4bd837a00-image.jpeg] [image: 1783943340975-9fa8eb12-77b4-4bba-a964-add22992fdb5-image.jpeg]

@7272 בביאור הליקוטים נגע בנקודה זו. והתבאר כבר באשכול אחר. ונחזור לנקודה הנוגעת לענייננו. 'הדעת' יכולה להתבטאות בחסד ויכולה להתבטאות בדין. אך כל זה הוא לא 'עיקר' הדעת. ועיקר 'הדעת' הוא אחדות של חסדים וגבורות. ובתורה דידן יש בחינה של בהוי"ה אהלל דבר, ויש בחינה של באלהים אהלל דבר. ויש בחינה של ה' אחד ושמו אחד. שזה עיקר הדעת. וזהו חלוקת הסוגיות בין מסכת ברכות ששם מובא הפסוק בהוי"ה אהלל דבר לבין הסוגיא בפסחים ששם מובא הפסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

השיחות הנ"ל נדפסו גם לפני כמה שנים בספר 'כתבי רבי שמואל'.

סדרה בת שני מאמרים שהתפרסמו בעניין, בגליונות 'מימי הנחל' שע"י מורשת הנחל {אדר ב' - אייר תשפ"ד}: [image: 1783895012987-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%A9-1.png] [image: 1783895018739-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%A9-1%D7%91.png] [image: 1783895022552-%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%A9-2.png]

@בדרך כתב: עוד מעניין לציין, שבעוד שבמקורות הקדומים [כמו הימי שמואל שציטטתי לעיל] מוזכר שהיו נוסעים על 'ערב ראש חודש ניסן', היום מדברים על א' ניסן. באמת חלק גדול מהראש השנה של הרבי הוא הערב ראש השנה שאמר שהעולם היו חפצים שיהיה להם ראש השנה כמו הערב ראש השנה שלנו והשיחה ערב ראש השנה תעמוד אפילו בשוק שעיקר ענין ההשתטחות על קברו היה בערב ראש השנה

[image: 1783884320972-a9cbf83d-63b0-47ad-877e-28949776568b-image.jpeg] יצא לי כאן בפורום משהו מעניין שימו לב ותראו מי הוא המנהיג האמיתי שימו לב לכותרת ואחר כך את המוקף בעיגול

לטובת דוברי העברית בלבד שבינינו. ורבים המה "גדולתינו ותפארתינו יראו רק כשמשיח יגיע"

כמובן שאין שום עניין לדבר על החולקים אבל גם אין עניין לתרץ ולהסביר את רבי נתן למולם ופשוט שזה היה מחלוקת קורח ועדתו כמו שהזכירו מקודם

@האש-שלי-תוקד כתב: כמו שאמר רבינו ז''ל אחרי שאני אומר עצות בעבודת ה' יהיה לכם קשה לקיים אותם בגלל שאני אומר. "וְכָל מַה שֶּׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת, אֲפִלּוּ הָיָה נִרְאֶה דָּבָר קַל וּפָשׁוּט מְאֹד, הָיָה כָּבֵד מְאֹד עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת. וְהָיָה מֻנָּח עָלָיו כָּל מִינֵי כְּבֵדוּת וְהָיוּ עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מְנִיעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר הָיָה דָּבָר פָּשׁוּט. וְאִלּוּ לֹא הָיָה מְצַוֶּה רַבֵּנוּ ז”ל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר, רַק הָאָדָם הָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זֹאת מֵעַצְמוֹ - הָיָה קַל עָלָיו מְאֹד לַעֲשׂוֹת, אֲבָל כְּשֶׁצִּוָּה רַבֵּנוּ ז”ל, לַעֲשׂוֹתוֹ הָיָה כָּבֵד מְאֹד. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מְקַיְּמִים דְּבָרָיו תָּמִיד, כִּי יָדְעוּ מִזֶּה שֶׁדְּבָרָיו שֶׁהוּא מְצַוֶּה כָּבֵד מְאֹד לַעֲשׂוֹתָן, וְהָיוּ מַכְרִיחִים עַצְמָם מְאֹד מְאֹד לְקַיֵּם דְּבָרָיו דַּיְקָא. וְהָיוּ מִתְחַנְּנִים וּמְבַקְשִׁים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיַּעֲזֹר אוֹתָם לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַנְהָגוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרָם עַל זֶה. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר: כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הוּא כָּבֵד מְאֹד לַעֲשׂוֹת וְכוּ’. וּמִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו הָיָה רוֹאֶה קְצָת מֵעֵין זֶה. ...וְגַם עַכְשָׁו עֲדַיִן מֻנָּח כָּל מִינֵי כְּבֵדוּת לִלְמֹד סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְיֵשׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה מְנִיעוֹת, אֲפִלּוּ מִי שֶׁזּוֹכֶה לֵידַע מֵרַבֵּנוּ ז”ל, וְרוֹצֶה לִלְמֹד אוֹתָם - יֵשׁ לוֹ כְּבֵדוּת גָּדוֹל וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת מְאֹד כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ לָנוּ, וְגַם עֲדַיִן הָאוֹר נֶעְלָם וְנִסְתָּר." (שהר"ן קפ"ה)

@בעל-מוח אולי יהיה לך קצת מענה מדברי הפל"ח בהקדמתו: "והגם שהרבה מהם היו עוסקין לחדש חידושי תורה על פי ההקדמות הנוראות שבמאמריו ז"ל, אבל הכל היה בדרך דרוש וחידוש הנוגע לעבודת ה' אשר זה עיקר תכלית כוונת רבינו זצ"ל וכמבואר במקום אחר, ואפילו מורינו הר"ר נתן ז"ל שעסק בזה הרבה כל ימיו לחדש בתורתו, והפליא לעשות בזה מאד כמפורסם מחיבוריו הקדושים ז"ל בלקוטי הלכות, ובאמת נמצא בתוכם במקומות הרבה גם איזה ביאור קצת לדבריו ז"ל, אבל אין זאת תוכן כוונת חיבוריו ז"ל וכמבואר למעיין בהן: והנה בעוונותינו הרבים נתמעטו הלבבות בדורות הללו ביותר מגודל הצרות והתלאות והרפתקאות דעדו עלן אך על כל אלה (תהלים צב) ואתם מרום לעולם ה' ולעולם ידו יתברך על העליונה, כי גם עתה נמצא רבים מישראל השותים בצמא את מי הבארות הקדושים הנובעים ממקור מים חיים ונוזלים מן לבנון וכו' אך מעומק המושג ומקוצר המשיג ומרוב טרדת הלבבות, על כן שמעתי דבת רבים האומרים שזו היא אצלם המניעה הגדולה מכולם ללמוד ולהגות בדבריו ז"ל מחמת עומק המושג, כי נדמה להם שקשה לעמוד אפילו על פשוטן של דברים והרבה טענות היה לי עמהם בזה עד שהודו לדברי..." עיקר החידושים היו הנוגעים לעבודת ה' ואת זה הם דיברו בצורה פומבית, (במידה מסויימת, כל משפיע שמעורר את הלבבות מספרי רבינו. - אם הוא לא רק מדקלם מתוך הספרים - אלא מוסיף נופך משלו זהו בחי' של ללמוד בעיון) אבל אולי לא טרחו להראות "מאיזה כללים הוציאו את החידושים שלהם" כי המטרה לא היתה להראות את נפלאות החידושים, אלא להראות יותר את נפלאות הפעולות שהתורות של רבינו - פועלות על הלומדים אותם. אבל כעת ש"נתמעטו הללבות וכו' צריך לעסוק גם בזה. וזה מעניין שגם הפל"ח כותב שהיה לו ויכוחים בעניין, וגם ראבר"נ מסיים את הקדמתו ב"אדברה נגד מלכים ולא אבוש" כי כנראה צורת הלימוד עם הכללים שהוציא היתה קצת תמוהה. זה ברור לכו"ע שכל אנ"ש עסקו בספרי רבינו שעות ארוכות! מה הם למדו כ"כ הרבה זמן?? ואילו היום - בירידת הדורות - מי שלומד שלושת רבעי שעה ליקו"מ יש לו כבר את התואר "מעיין". אז נכון הם לא תלו "שלט", אבל מוחם הקדוש שיטט בתורותיו של רבינו כל היום !

@7272 כתב: היה לי פעם התחזקות שהשם אוהב גם את הירידות והמריבות שיש בשלום בית למשל היה לי משהו מעניין בשבת הזאת. בליל שבת נתקלתי בחוברת של 'בים דרכיך' על הפרשה. ושם ראיתי מרמז חומש בראשית על עולם עשיה, אחריו שמות על יצירה וכו' וחומש במדבר שסיימנו בשבת זו נגד עולם האצילות. ובדרך זה הוא מסביר שלכן המעברים הכי גדולים של עם ישראל הוא דוקא בחומש במדבר. והתיקון שלנו בעולם האצילות הוא לחפש את השי''ת בבחי' האין סוף דווקא מכל המעברים שלנו להבטל לד' מתוך וידוי דברים לצדיק ותשובה וביטול, ולחפש להרגיש קצת קרבת ה', ולהיות מוכן בשביל זה למסור את הנפש למרות כל הכשלונות שלנו ובלי להתרגש מהכשלונות כשזה בא לשבור אותנו. הסיפור אצלי המשיך, כששבת בבוקר הגעתי לבית כנסת חסידי בשכונה, וניגש אלי איזה אברך המכונה 'צולניק' ואומר לי כשהוא עדיין לפני התפילה, ''זהו נמאס לי'' כ''כ הרבה שנים אני מנסה לעבוד את ד' ולהגיע ולהתרומם והיצר הרע רק מנסה לשבור ולהכריע אותי שאני כבר לא יזכה...' ואני מפחד שלאט לאט הוא מצליח עלי, אני מתוסכל כבר'' וכך הרבה לדבר עוד ועוד .. אמרתי לו את המהלך הקודם, שדווקא באצילות המצב הוא הכי צבעוני, כל המשברים והמכשולים קורה בחומש במדבר, בזמן הכי אצילי שיש לעם ישראל, ללכת מחוץ ליישוב עם משה רבינו, מתוך אכילת מן, ההרגשות הכי נפלאות והחלומות הכי מדומות שרק יכול להיות, 'לא משה רבינו במצרים שעוד לא מכירים אותו' רק משה רבינו שמדבר הכל על פי ד', ועל פי ד' יחנו וייסעו' והנה דווקא כאן יש משברים כאלו, שהכל זה גם חלק מהבניין... ע''כ הסיפור. ולעניינו בעניין תורה ד' רימזתי נקודות ע''פ תורה ד' בתוך הדברים, וכמובן ניתן להוסיף עוד. וניתן גם להוסיף שיותר גבוה מאצילות זה הא''ס שזה הדביקות המוחלט ב'אין' שזה התכלית של כל הבריאה ולזה זוכים ע''י התשובה והוידוי דברים בכח האש של הצדיק האמת שכל דבר אשר יבוא באש שזה התאוות והנפילות שלנו, תעבירו באש - לספר לפני הצדיק, ומכח כל הירידות להתקרב לד' ולהתבטל לרצונו, שזה הרצון העליון, ואחר כך כשחוזרים משם.. להמשיך ולהאיר את כל הרצונות שלנו מהרצון של א''ס הרצון שברצונות רעווא דרעווין והנה מתחילים חומש דברים, שזה משנה תורה, שמשה רבינו ממשיך לנו דרכי תשובה לפי כל המעשים שלנו שאנו מספרים לו, שזה פרשת דברים, שמשה רבינו מפריש ומברר לנו את הדרך בעבודת ה' עם תוכחה ראויה על פי התשובה שעם ישראל התחרטו על כל החטאים שהיה במשך הזמן עם העגל ועדת קרח והמתעוננים וכו' וכו', וכך הוא ממשיך להאיר לנו גם את 'הרצוא' וגם את ה'שוב' בכל המיני דרכים של פרשת יראה ופרשת תשובה וכל שאר חומש דברים.

נחמד כתב: נראה לעניות דעתי שגם האדם שנולד במדריגה הכי גבוהה עובר נסיונות קשים ומרים ואפילו אדרבא כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ועיין תורה עב קמא שיחות הר"ן קע פַּעַם אַחַת שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַדּוּעַ כַּמָּה יְרֵאִים הִתְיַגְּעוּ בַּעֲבוֹדַת ה’ הַרְבֵּה מְאֹד (שֶׁקּוֹרִין ״הָארִיוֶוין״) וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הִגִּיעוּ לְמַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים? הֵשִׁיב בִּפְשִׁיטוּת: מִסְּתָמָא לֹא הִתְיַגְּעוּ כָּל כָּךְ. וְאָמַר בְזֶה הַלָּשׁוֹן: ״מִן הַסְּתָם הָאבְּן זֵייא נִיט גִּיהָארִיוֶועט״, כִּי הַכְּלָל - שֶׁעִקָּר הוּא הַיְגִיעָה, וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.

'לא יהיה לך' בהיפוך הצירופים נהפך ל'אלהי כליה' ולכן בעוון העגל, לולא משה היה כליה ח"ו. (ר"א ירבלום)

@הפשוט-שבאנשי כתב: רואים גם בכתבי ר אברהם וגם אצלי חזק!

ברמות א׳ יש ארון נקודת הפצה בחינם.

@אוצרבלום הכל לפי הבחי׳, אם הדיבור הוא בעניין בחי׳ משה אז מוזכר ת״ח, ואם הדיבור יותר נוטה לעניין ההשפעה הכללית [ולא דווקא משום בחי׳ משה] אז מוזכר ׳צדיק׳. אמנם בכללות, הכל נקרא ׳צדיקים׳, ובחי׳ משה הוא בחי׳ מסוימת שבצדיק. כנלע״ד