טומאה קטנה - אחריות גדולה

[רוצה להיות]

טומאה קטנה -
מי לא מזדהה עם ההגדרה שאין עבודתי תמה - שהתפלה ועבודת ה' לא שלמה, וההרגשה של רגל בפנים ורגל בחוץ מלווה אותנו בקיום התורה והמצוות.
בנוהג שבעולם - זה בסדר, מה לעשות אנו חיים בהעלם בעולם הזה.
אבל רבינו רוצה שנעשה על כך תשובה.
והפלא הגדול, שע"י התשובה הזו אנו גורמים גם לבעלי העוונות (שלעיתים זה גם אנחנו בעצמנו), להיות כסא לקדושה, וסוף סוף גם לחזור בתשובה.
יוצא שבמקום לקטר ולקטרג על כל מי שרחוק מיהדות כראוי, עלינו להסתכל על עצמנו, ולהבין שהתיקון שלהם תלוי בתשובה שלנו על כך שאנחנו גם בעצם נמצאים תחת הטומאה (הקטנה).
ואדרבה, מי שיצא מכלל ישראל, לא יכול לשוב, כי מבחינתו הוא בחוץ,
אבל אנחנו שב"ה עוד בפנים בתוך כלל ישראל - עלינו חובת השעה לשים לב לשרץ הקטן, ולתקן אותו.

זה פלא, שיש 2 סוגים של וידוי דברים: אחד לבעלי העוונות, ואחד לעובדי ה' שכבר תקנו את כל המידות הרעות, אך עדיין אינם יודעים באיזה דרך מהלכים...
ובאופן מסוים רבינו אומר לנו ששני הסוגים הללו נמצאים באותה סירה, שניהם לא זכו עדיין לטעום מעין עוה"ב, ולכן העוה"ז אוכל אותנו (בלי מלח...), או בעוונות ממש רח"ל, או בטומאה קטנה, אותה אנו מרגישים חזק.
רבינו אומר לנו: אל תשלימו עם חוסר השלימות, ותעשו על כך תשובה - אל תוותרו על העינא חד דרחמי, זה לא רק לצדיקים, זה גם לנו, וכך נוכל לתקן גם את עצמנו וגם את הרשעים שמחכים לתשובה שלנו.
"יחד שבטי ישראל" - הסיפא של "ויהי בישורון מלך" (שמוסב על הצדיק בסוף אות ז'),
מי שמפריד את עצמו משבטי ישראל, בהכרח יפריד גם בין שם אלקים לשם הויה, וממילא לא יוכל לזכות לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו.