תורה ד' קמא

אבל עדיין יש לשאול על מה שמבואר שבחי' ראיית הצדיק הינה על ידי סיוע דלעילא ובלא בחירה, מהמבואר בהלבשת רבב''ח שאיש הישראלי עשה ג' בחי' - התקשרות צדקה ווידוי, ושם בוודאי היא מבחירה, ועל כן יש לשאול כיצד זוכים לזו הראיה וההתקשרות מצד הבחירה של האדם

מי שהזכיר רמח״ל משנת הרמח״ל [לענ״ד]: וודאי עיקר הכוונה התכליתית בבריאה מצד הבורא היא להטיב, אמנם הדרך שבה גזר ברצונו לקיים זה הוא על ידי גילוי מלכותו ית׳, וע״י שעובדים הנבראים לקיים זה התכלית דהיינו גילוי מלכותו ית׳, ע״י ממש סרה כל המניעה המעכבתם מלהדבק במלכותו הברורה והשלימה, וזה נקרא שלימות, היינו מה שאין מעכב בעדם מלראות מלכותו וקרבתם אליו ית׳ שמו, וכמו שאמר דוד ׳ואני קרבת אלקים לי טוב׳ [כמבואר במס״י פ״א], וכמו שמבואר בדע״ת שגזרת הרצון היא שהטוב יהיה רק בצורה של גילוי מלכותו [ולא גילוי החסד עצמו או הגבורה או כל מידה אחרת] נמצא: מצד הבורא, התכלית היא להיטיב לנבראיו, והיא הכוונה התכליתית בבריאת העולם וקיומו, וגילוי מלכותו הוא הדרך והאמצעי לכך. מצד הנברא, לנגד עיניו התכלית היא לעבוד לגלות מלכותו ית׳, בלא ציפייה לשכר, אף שבאמת השכר הוא התכלית של כל התכליתים.

שימו לב כי נחשפת כאן התורה הבאה עמה ילכו כלל לומדי לטייל בתורתו בזמן חורף הבעל"ט [image: התחלת תורה א (1).jpg]

@אוצרבלום ר' אברהם כותב שגם אם אין לך צורת התנסחות יותר מדויקת עליך להבין מדוע רבינו התנסח כך, וכל שכן כשישנה.

@יאשע-הלברשטאם מציע רעיון! רבנו שינה בלשונו וקרא לעבודה זו בלשון 'קרבתו לצדיק' שהוא הלשון באות ח לכלל הג' עבודות 'ויש שלש בחינות 'בהתקרבות לצדיק'. וכיון שנכתב בסדר מעילא לתתא. על כן ענין 'קרבתו לצדיק' הוא סיום לג' עבודות. ועל זה אומר ששיתין מחוזא מרמז על שישים אותיות של ברכת כהנים שהם ביד הצדיק כמ"ש ברכות לראש צדיק. וקודם לכן כתב שהצדיק הוא 'ברית' מלח עולם. נמצא שכלל כאן את ג' העליות של המלכות. א. ברית. ב. יד. ג. ראש. וברכת כהנים היא ממשיכה את הברכה מריש כל דרגין עד המלכות, לתקנה בכל הג' עליות. (ואולי כנגד זה יש ג' ברכות בברכת כהנים יברכך, יאר, ישא).

אני חושב שיש פה שתי דרגות. באות ח' זה ראיית פני הצדיק הראשונית שהיא מבטלת (בבחינה) זמנית את התאוות. כי הרי התינוק שאמא שלו הולכת חוזר חזרה לתלמודו... ובאות ט' שזה מעילא לתתא זה אחרי הביטול (בדרך חזור) שאז זה לא ראייה אלא התקשרות (תראו בפנים שככה אכן כתוב!), ולכם שם זה משהו מהותי ולתמיד. שממש יוצאים ממנו תאוות ועצבויות.

@אוצרבלום כתב: שדיוהו לגודא תודה אני מבין שמכיוון שהשם רוצה שתתגלה מלכותו בארץ דווקא ולא רק בשמים השם יתברך משליך את הנשמה לתוך עצמות הגוף ואם אדם זוכה להידבק בצדיק הענו זוכה לעלות לשורשו לאתר דאינטילת מתמן פה בארץ ואז הארץ מאירה מכבודו יתברך (נ.ב בלי נדר אשתדל לכתוב אפילו פשט אני מאוד אוהב את הפשט וכשאני מבין פשט חדש לפעמים אומרים לי (לא פה) שזה פשט ומה אני מתלהב ואני מתלהב מהפשט יותר מהרמז)

@אוצרבלום כתב: המשך יבוא אי"ה. תודה רבה על ההתחלה. אם אפשר במטותא, לחלק את דברים לקטעים ופסקאות נפרדות. מאוד קשה לקרוא בלוק אחד ברצף. מילא אם זה אל היה מענין - אבל היות שזה כן מעניין, אז אנא, עוד טיפטיפה השקעה. תודה מראש

בוודאי ישראל הם הם הדג בתחילה מביא 'ישראל מכונים בשם דגים' ואח"כ בלשון יחיד 'מה עשה איש הישראלי בתפילתו' גם רואים שבונים מעצמות הדג עצמו כמו שהצדיק בונה צירופים ובניינים דיקא מהעצמות השבורות וגם כאן כל עבודת ה'מיניה' הוא ע"י אותו איש הישראלי הדג שחושב שכביכול המחשבות זרות ה'אכלה טינה' גמר עליו והרג אותו ואינו יודע שדיקא מזה צומח צדקה קירבה לצדיק ובניינים נפלאים

@ברוך-מאן תפתח מאמר ונהנה.

@לב-העולם-אתה כתב: ומה שהיה אצל יהודה היה לא משהו ברגיל... אם הרבה מביא זאת אז וודאי שגם כמו שם שייך אלינו בוודאי

@רוחני כתב: באות ו' רבינו כותב שהמצוות מחברות את שברי העצמות, דבר לא מובן כשלעצמו, שהרי הוידוי הוא זה שמחבר את דברי העצמות, ולא יתכן שבתורה אחת יש כביכול שני מסלולי תיקון נפרדים בלי שרבינו מצהיר על כך במפורש! באות ח' רבינו חוזר לעסוק בעניין המצוות ברמז ובדרך נסתרת. שהרי הגמרא בסוטה שמדברת על המשל של מי שהולך באישון לילה ואפילה, כל עיסוקה שם הוא בהבדל שיש בין האור של התורה לאור של המצוות, האור של התורה דומה לאור של יום גדול.. בעוד האור של המצוות הוא כמו נר ואבוקה, כי נר מצווה ותורה אור... עכשיו שימו לב! באות ט' בהלבשה של המעשה דרבב"ח, רבינו מכניס עניין חדש שלכאורה אינו נזכר במאמר כלל (כלל י"ז שיש להתבונן בכזה דבר) והוא עניין השמן ששאבו מעינו של הדג. ועכשיו יש להבין האם הנרות שהם המצוות, דולקות על ידי השמן שמוציאים מעינו של הדג?! אם אתם רוצים לראות פלאות, שורו והביטו בליקוטי הלכות גביית חוב מיתומים ה"ד בעניין הנירות והשמן ותראו את גודל ביאוריו של מוהרנ"ת מניה וביה. אם לומדים את ההלכה ולא מבינים מה הקשר של כל פרט לתורה, הכל נראה תלוש, אבל אחרי ההקדמה דלעיל, גם תוכלו לקבל תשובה על כל מה שהובא למעלה וגם תראו את גדולת נפלאות ביאוריו של מוהרנ"ת. אשמח לקבל תגובות... אולי מתוך סברה אפשר להגיד שיש כמה דרגות לקבלת הדעת, והמצוות, ועצם ההתקרבות לצדיק ששם הדעת הכי גדולה כי אז ניצול מכולם כמו שכתוב בתורה שהצדיק נמשל לפרשת דרכים שנותן לך דרך אמיתית לך לפי שורש נשמתך ואז אתה בבחינה שיש לך דעת שאתה רואה את הדרך לטובה והדברים גלויים שלך. ואפשר להגיד שהם תלויים אחד בשני, ומעצימים אחד את השני, ושאתה עושה מצווה אתה מעצים את התורה וכן להיפך וגם יש לך יותר כלים אולי לקבל את הדעת של הצדיק. נראה שזה רומז על הכיוון הנל בפרט בסיפור של רבה בר חנה אבל צריך לבסס את זה יותר. יש בחינה דומה לזה כמו שאומרים חזל שישראל ערבים זה לזה ורבי נתן מבאר זאת לעניין התריג מצוות שכל אחד מישראל שעושה חלק מהם לכך יוצאים חובת הערבות בהתקשרות לרבנו בפרט בראש השנה שהכל נכלל בצדיק.

@אוצרבלום וכד תרצה. בגמ' ריש קידושין מבואר שהמילה אין (עה"פ אין כסף) אפשר לדרוש בלי אות י'. ומשמעותו עדין תהיה אין.

@אוצרבלום כמו"כ בפשט 'דבקות גדול' ולעיל במשל האם המניקת 'בזרזות גדול'. הכוונה למעלה ממדרגתו. ועל כן כשמתעלה לבחינת אין זהו בחינת 'גדול' שעולה למעלה מכליו בחי' רצוא.

דהיינו, שמשמעות ב' הפסוקים שהמים הם הכלי לצדקה, שעל המים נעשית הצדקה. (בדרך כלל במיניה וביה לא בורחים מהשאלה כי אם לומדים ממנה, ולכן אני מחדד מה הכיוון החדש שהשאלה השניה נותנת.)

בעניין נושא האשכול, היכן הוזכר "מקום" בתורה. היום למדתי הל' מצרנות ה"ב וז"ל: "וּכְשֶׁבְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת אָרֶץ כַּנַּ"ל עוֹלָה לְשָׁרְשָׁהּ בִּבְחִינַת וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ, זֶה בְּחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים. כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל יְדֵי הַיֵּשׁוּת עַל יְדֵי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אֶת עוֹלָמוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ כַּנַּ"ל. וְעִקַּר הַיֵּשׁוּת הוּא הָאָרֶץ שֶׁהוּא עִקַּר הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַיֵּשׁוּת וְכָל הַדְּבָרִים יוֹצְאִין מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת, "הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְכוּ'". וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת הוּא עַל יְדֵי תְּמוּנַת אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים וּגְבוּלִים, כִּי כָּל אוֹת וָאוֹת יֵשׁ לוֹ צִמְצוּם וּגְבוּל, וְכָל הַיֵּשׁוּת הַנִּמְשָׁכִים מֵהֶם כֻּלָּם הֵם בַּעֲלֵי גְּבוּל וְצִמְצוּם, וְזֶה בְּחִינַת מְצָרִים שֶׁהֵם צִמְצוּמִים וּגְבוּלִים, אֲבָל עַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁנִּכְלָלִין כָּל הָרְצוֹנוֹת וְהַתְּמוּנוֹת בְּרָצוֹן אֵין סוֹף שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנָה, וְשָׁם הוּא בְּחִינַת בִּלְתִּי גְּבוּל בְּחִינַת אֵין סוֹף, עַל יְדֵי זֶה נִכְלֶלֶת כָּל הָאָרֶץ שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת בִּבְחִינַת נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים בִּבְחִינַת וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ כַּנַּ"ל." בהמשך ההלכה מקשר זאת לעניין יציאת מצרים. (ואגב אורחא מוהרנ"ת מבאר כאן את הקטע של "וענוים ירשו ארץ" שהרבה מהלומדים התקשו בהתחלה. ראה כאן, (האשכול הראשון שנפתח ב"תורה הזמנית")

בלוח שנה עם ההוספות השבוע מביא העורך מספר חסידים 🫵אָדָם הַמִּתְפַּלֵּל וְנָפְלָה בְּלִבּוֹ שִׂמְחָה אַהֲבַת ה' פִּתְאוֹם דַּע כִּי ה' חָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים וּכְתִיב אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. וּכְתִיב כִּי אָז עַל שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל אֱלֹהֶיךָ פָּנֶיךָ תַּעֲתִיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֲךָ 🫵אִם בִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ נָפְלָה בְּלִבּוֹ הַשִּׂמְחָה אוֹ קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי (בְּאֵיזוֹ שָׁעָה בְּיוֹם) יֵשׁ לְבַקֵּשׁ כָּךְ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁזֹּאת הָאַהֲבָה תְּהֵא לְעוֹלָם קְשׁוּרָה וּנְטוּעָה בְּלִבִּי וּבְלֵב כָּל זַרְעִי וְאַל יְבַקֵּשׁ אֶלָּא עַל הָאַהֲבָה וּרְצוֹן ה' 🫵וְאִם בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה בְּלֹא תְּפִלָּה בְּעוֹד שֶׁלִּבּוֹ שָׂמֵחַ וְנַפְשׁוֹ גִּלָּה בהקב"ה וְאַל יְדַבֵּר עִם אָדָם עַד שֶׁתֵּצֵא מִלִּבּוֹ. סֵפֶר חֲסִידִים תשע״ג

שו"ר שהקדימני @חבר-אני