דילוג לתוכן

שיח לומדים בתורה א'

26 נושאים 492 פוסטים

שיח לומדים - דיונים, בירורים, קשרים וכל מה שקשור לתורה א'

ללימוד תורה א'

קטגוריות משנה


  • פינה לשיח מיניה וביה (בלבד!) בתורה א'

    1 24
    1 נושאים
    24 פוסטים
    נ
    @ברוך-מאן התורה בעצמה יש בה סם חיים וסם המות. צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. האות תי"ו שמוזכרת היתה תי"ו חיים ונהפכה לתי"ו מות. הרעיון הוא - שכל דבר שבעולם מצד החומר שבו הוא 'מת', ומצד החיות אלוקות שבו הוא 'חי'. כאשר מתחברים לחיות אלוקות, היינו התורה המולבשת בדבר, מתחברים לשכל ולחכמה (המחיה את בעליה). ובזה כוללים את הדבר בבורא ואזי מתעלה הדבר לחיי נצח. וכאשר מתעסקים עם חיצוניות הבריאה היינו החלק הגשמי (כעשיו) אזי מתעסקים עם חלק ה'מת' שבבריאה. וזהו צדיקים במיתתם קרוים חיים (יעקב אבינו לא מת). ורשעים בחייהם קרוים מתים.
  • שאלות מכללות המאמר

    הועבר
    22
    0 הצבעות
    22 פוסטים
    194 צפיות
    י
    צודק לגמרי! לענ"ד שאלות זה דבר טוב שפותחות את הכל מחדש
  • 40 (!) פירושים ל'תורה בכח'

    30
    3 הצבעות
    30 פוסטים
    278 צפיות
    ר
    @לב-העולם-אתה כתב: @רוחני כתב: הרעיון שאתה כותב פירוש של עמל ויגיעה על תורה בכח זה בגלל שכך מצטלצל לך באוזן? או שזה מהיגיון? או שזה לפי קשרי התורה... זה מהבנה שמתחת לכל ההבנות שיצאו לפי התורה יש גם את ההבנה הפשוטה של תורה בכוח. תחשוב רגע על תורה בכוח, מה זה? באלימות? עם שרירים? וזה שכתבתי: לב-העולם-אתה כתב: מה זה ללמוד בכוח? עמל ועיון... לא!? אז לפי שיטתך רבינו לא יודע להתבטא טוב. כי הוא פשוט לא ידע עברית ולשון הקודש טוב, ולכן הוא לא כתב בעמל ויגיעה.
  • וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'

    2
    2 הצבעות
    2 פוסטים
    47 צפיות
    7
    בֶּאֱמֶת כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מְלֵאָה רָזִין וְסוֹדוֹת נוֹרָאוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת מְאֹד וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק, רַק הוּא בַּר דַּעַת אֲמִתִּי וּמַאֲמִין בְּהָאֱמֶת - יוּכַל לְהָבִין מֵרָחוֹק נִפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא וְנוֹרְאוֹתָיו שֶׁהֵם מְלֵאִים כָּל הָעוֹלָם כִּי בְּכָל הַבְּרִיאָה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת וּבְכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם - בְּכֻלָּם יֵשׁ חָכְמָה עֲמֻקָּה וְנִפְלָאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קד, כד): "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" וְכוּ', דְּהַיְנוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַּר הַחָכְמָה, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר חָכְמוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְהַתּוֹרָה מְלֵאָה רָזִין וְרָזִין דְּרָזִין עַד אֵין קֵץ, וְהִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם עַל־כֵּן בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם בִּכְלָל וּבִפְרָט יֵשׁ בָּהֶם רָזִין נִשְׂגָּבִין מְאֹד מְאֹד, וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּא דָּוִד וְאָמַר (שָׁם צב, ו): "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ", וּכְתִיב (שם קד, כד): "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" וְכוּ'. וְעִקַּר הַכַּוָּנָה עַל חָכְמוֹת הַתּוֹרָה שֶׁמְּלֵאָה רָזִין עִלָּאִין. [לֹא כְּמוֹ שֶׁטּוֹעִים הַמְחַקְּרִים שֶׁנֶּאֱמַר חַס וְשָׁלוֹם עַל חָכְמוֹתֵיהֶם, כִּי בֶּאֱמֶת גַּם בְּתוֹךְ כָּל הַחָכְמוֹת יֵשׁ פְּנִימִיּוּת וּפְנִימִיּוּת דִּפְנִימִיּוּת, וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים חָכְמוֹתֵיהֶם, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁמַּשִּׂיגִין לִפְעָמִים אֵיזֶה אֱמֶת, הַכֹּל נִקְרָא חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁמַּשִּׂיג בְּחָכְמָתוֹ שֶׁהָעוֹלָם הוּא כַּדּוּרִי, אוֹ טֶבַע הָאֲוִיר שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט וּבוֹרֵחַ עַל־יְדֵי חֹם הָאֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אֵינוֹ מַשִּׂיג כִּי אִם הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁהוּא, שֶׁנּוֹדַע לוֹ הָאֱמֶת שֶׁהָאֲוִיר בּוֹרֵחַ וּמִתְפַּשֵּׁט מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְעַל־יְדֵי־זֶה עוֹשֶׂה כַּמָּה כֵּלִים וְתַחְבּוּלוֹת נִפְלָאוֹת, אֲבָל טַעַם הַדָּבָר מַדּוּעַ הֻטְבַּע כָּךְ בָּאֲוִיר - זֶה נֶעְלָם מִכָּל הַחֲכָמִים מְאֹד, כִּי טַעֲמֵי הַטֶּבַע נֶעְלָם מִכָּל הַחֲכָמִים. וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים כָּל חָכְמָתָם 'חָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת', כִּי בִּפְנִימִיּוּת אֵין יוֹדְעִין דָּבָר, וּמֵרֹב טָעוּתָם הֵם רוֹצִים לְהַטְעוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת כְּאִלּוּ גַּם כָּל סוֹדוֹת הַקַּבָּלָה הַקְּדוֹשָׁה כְּלוּלָה בְּחָכְמוֹתֵיהֶם הַחִיצוֹנִיּוֹת הַמֻּטְעֵית עַל־פִּי רֹב, כַּיָּדוּעַ לָהֶם בְּעַצְמָן שֶׁעֲדַיִן לֹא הִשִּׂיגוּ שׁוּם דָּבָר בְּבֵרוּר כִּי אִם חָכְמַת הַהַנְדָּסָה וְהַמִּסְפָּר, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכַאֲשֶׁר הֵם בְּעַצְמָם מֻכְרָחִים לְהוֹדוֹת עַל זֶה, אוֹי לְטוֹעִים כָּאֵלֶּה. וְאֵין צְרִיכִין לִסְתֹּר שְׁטוּתִים כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל]. כִּי אָנוּ מַאֲמִינִים בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, שֶׁבְּכָל מִצְוָה וּבְכָל אוֹת וָאוֹת מֵהַתּוֹרָה יֵשׁ רָזִין וְרָזִין דְּרָזִין נוֹרָאִים וְנִשְׂגָּבִים עַד אֵין קֵץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם קיט, צו): "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ, רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד", וּכְתִיב (שָׁם קיט, קכט): "פְּלָאוֹת עֵדוֹתֶיךָ" וְכוּ', [וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה; (שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן רפה], וּכְתִיב (אִיּוֹב יא, ט): "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ" וְכוּ'. וַאֲפִלּוּ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ בָּהֶם רָזִין נִפְלָאִים, כִּי כָּל דָּבָר מְקַבֵּל חִיּוּת מֵחָכְמַת הַתּוֹרָה שֶׁמְּלֵאָה רָזִין, כִּי הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר, שֶׁהֵם בְּחִינַת דּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי מְדַבֵּר, שֶׁהֵם כְּלַל הַבְּרִיאָה, הֵם בְּחִינַת אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא, בְּחִינַת טְעָמִים נְקֻדּוֹת תַּגִּים אוֹתִיּוֹת וְכוּ' (עַיֵּן עֵץ־חַיִּים, שַׁעַר מב, פֶּרֶק א). וְיֵשׁ טַעַם נִפְלָא וְכָמוּס לְכָל דָּבָר וְדָבָר מִפְּרָטֵי הַטֶּבַע, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם טֶבַע כְּלָל, כִּי הַטֶּבַע מִתְנַהֶגֶת בְּחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה, רַק שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ הֶעְלִים זֹאת מִדַּעַת הַבְּרִיּוֹת בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי עִקַּר הַבְּחִירָה תְּלוּיָה בָּזֶה, מַה שֶּׁאֵין רוֹאִין הַהַשְׁגָּחָה בְּאִתְגַּלְיָא, וְיָכוֹל הַטּוֹעֶה לִטְעוֹת שֶׁיֵּשׁ טֶבַע חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל אָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים וְנָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי צַדִּיקָיו הָאֲמִתִּיִּים שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ הַתּוֹרָה כְּפִי קַבָּלָתֵנוּ מֵחַכְמֵי הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד, לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִיִּית, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, וּמַנְהִיגוֹ בְּכָל עֵת בְּחָכְמָה נִפְלָאָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִיִּית עַל־יְדֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁבָּהֶם בָּרָא וּמַנְהִיג הַכֹּל בְּנִפְלְאוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת, וְעַל־כֵּן בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם בִּכְלָל וּבִפְרָט יֶשׁ בּוֹ רָזִין עִלָּאִין. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁכָּל זֶה נֶעְלָם מֵהָעוֹלָם מְאֹד, מֵחֲמַת גַּשְׁמִיִּית עֲכִירוּת מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעַכֵּר הַשֵּׂכֶל, עַל־כֵּן אֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם בְּכָל עֵת, עַל־כֵּן הָעִקָּר הוּא אֱמוּנַת חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁשִּׁבְּרוּ אֶת גּוּפָם לְגַמְרֵי עַד שֶׁזָּכוּ לְהַשִּׂיג רָזֵי עוֹלָם, עַד שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם וְדִבּוּרֵיהֶם יֵשׁ בָּהֶם רָזִין נִפְלָאִים וְאֵינוֹ פָּשׁוּט כְּלָל, כִּי הֵם יוֹדְעִים מַה שֶּׁעוֹשִׂים וּמְדַבְּרִים, לֹא כְּמוֹ הֲמוֹן־עַם שֶׁעוֹשִׂים וּמְדַבְּרִים וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל פְּנִימִיּוּת מַעֲשֵׂיהֶם וְדִבּוּרֵיהֶם עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים עַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים בָּהֶם כַּנַּ"ל שֶׁכָּל דִּבּוּרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם אֵינוֹ פָּשׁוּט אֶלָּא יֵשׁ בָּהֶם רָזִין, עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת וּמְבַטֵּל כָּל הַדִּינִים כִּי בָּזֶה תָּלוּי קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה מַאֲמִין שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ בָּהֶם רָזִין, רַק שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים אוֹתָם מֵחֲמַת גַּשְׁמִיּוּת גּוּפֵנוּ, כִּי הֲלֹא זֶה הַצַּדִּיק שֶׁשִּׁבֵּר אֶת גּוּפוֹ - יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת מַה שֶּׁעוֹשֶׂה וּמְדַבֵּר, כִּי בְּכֻלָּם יֵשׁ רָזִין כַּנַּ"ל: חו"מ חזקת מטלטלין ה ב
  • חפץ בהתגלות לבך?

    28
    1 הצבעות
    28 פוסטים
    251 צפיות
    ב
    תעזרו לי להבין את הפסוק כפשוטו, אני חושב שזה המפתח: הכסיל לא חפץ בתבונה, אלא במה? בטיפשות כנראה. מה הוא כן רוצה [חוץ מהטיפשות, או ביחד איתה]? בהתגלות ליבו. מה הקשר בין תחילת הפסוק לסופו?!
  • מה חדש?

    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    40 צפיות
    אין תגובות