שיח פתוח

בענין וידוי 'עכן' לפני יהושוע. בנותן טעם יש להוסיף שלשון הפסוק שם מאוד מעניין, (בהקשר לתורה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-עָכָן, בְּנִי שִׂים-נָא כָבוֹד לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל--וְתֶן-לוֹ תוֹדָה; וְהַגֶּד-נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל-תְּכַחֵד מִמֶּנִּי. (ז' י"ט.) התודה (וידוי) ניתנת לה' על ידי האמירה לצדיק.

@שמחה כתב: חשבתי על זה, וואו כמה שקשה להתוודות... ועוד רבינו אומר שבכל פעם שבא לצדיק - לומד ליקוטי מוהרן, צריך וידוי. ממש לא מוצא את עצמי עושה את זה. נראה לי בגלל שזה לא נעים... קודם כל, אשריך שיש לך הרגשה כזו בציון רבינו, להרגיש את נוכחותו עד כדי בושה - אשריך! ולעצם העניין, אכן זהו המטרה באמירת הווידוי שנזכה לבטל את הגאוה עד עפר ולהכלל באין! (עיין ביאוה"ל אות א' ובאות י"ז)