לדעתי אחד הנקודות המייחדות את ברסלב, ובולטת אצל מקורבים, שנותנים מקום לייחודיות של כל אחד בפני עצמו. בניגוד לצורה הכללית של ציבור שהכלל הוא נגד הפרט (במידה מסויימת).
כמובן שדווקא לכן נזעקו רבים נגד עירובים ובלבולים שונים שכל אחד מכניס כאוות ליבו. וצריך בשביל למנוע את זה, לדעת את הבסיס של יהדות פשוטה. אבל לא להתכחש לכך שבברסלב אכן יש יותר מקום לפרט (שזה סוד ההתבודדות, גילוי היחידה שבנפש, הנקודות הטובות שיש בכל אחד ואחד והתפילה בנתיב לא ידעו עיט דייקא והדברים פשוטים ומאירים לענ"ד).
ע"כ עד כמה שהבנים לא יחונכו "לחקות" את האבא, אלא להאמין בנקודת עצמו הייחודית שלהם, ולכבד את הקשר הפרטי שלהם להשי"ת, בסגנונם וטעמם (בתוך גדרי ההלכה וכו', מיותר לציין), הם יוכלו להתקרב בעצמם.
לסיכום: לענ"ד עיקר החילוק בין מקורבים לאלו שנולדו, שהמקורבים פחות חיפשו לחקות את המוכר והידוע מכבר, ומצאו את "עצמם" גם בתוך כל המערכת. וכשנייקר ונכבד נקודה זו, נוכל להעניקה הלאה.
בסוף בסוף, וגם בהתחלה בהתחלה, המון תפילות אישיות