נציג כעת את כל הבחי' של מלכות דקדושה מול מלכות דס''א המובאות במאמר בכדי לדעת יותר בחי' על המפור' הדביקים במלכות דסט''א (עשיו) – היינו התגלות לבם ומה שיש להם מעצמם ואינו מהשכל שבכל דבר, על ידי שנלמד בזה לעומת זה מהצדיקים בחי' (יעקב) הדביקים במלכות דקדושה היינו מה שאין להם מעצמם כלום אלא מה שמקבלים מהשכל.

ומחמת שמלכות דקדושה הוא מושג כללי שמשתנה מתורה לתורה, וכאן במאמר פירושו הוא – מה שאין לו מעצמו כלום, ע''כ למען יזרמו הדברים נכתוב להלן - 'לית ליה מגרמא' במקום 'מל' דקדושה', וכן 'אית ליה מגרמא' ו'התגלות לבו' במקום מל' דסט''א.
ואלו הם:

חן וחשיבות אמיתי – חן וחשיבות של שקר.

אין לו מעצמו כלום – יש לו מעצמו הכל

ומחמת דלית ליה מגרמא יש מקום בלבו לקבל – מאחר שחפץ
במה שיש לו מעצמו שהוא ההתגלות שבלבו אזי אין מקום בלבו לקבל.

מקשר עצמו אל החכמה מחמת שאין לו מעצמו כלום – אינו מקשר היינו בז לה מחמת שחפץ בהתגלות שבלבו.

מסכן - שהרי תמיד הוא בבחי' לית ליה מגרמא (- שמעצמו אינו יודע כלום, אבל דווקא לכן הוא) וחכם שמקבל מבחי' יעקב – השכל.
אבל המפור' הוא מלך (מחמת שעכשיו מה שהולך בעולם הוא חן וחשיבות של שקר, ו) זקן (שהכל הוא כבר יודע מעצמו ולכן אינו חפץ בשכל חדש שאינו מכיר, ובבחי' זו 'זקן' שאינו מתחדש, ולכן הוא) וכסיל (שאין מאיר לו השכל בדרכיו והוא כהולך בחושך).
וכל זאת מתלבש אצלו במצוות.

ליקטתי מהתורה את כל הבחי' של עשיו שבודאי נמצאות במפור' של שקר {ובכל א' מאיתנו}, ואכתוב אותם כאן:

• יש לו חן וחשיבות של שקר בעיני העולם {מזה שרבינו אומר כי עכשיו בעו''ה החן והחשיבות האמיתי של ישראל נפל, כי עכשיו עיקר החשיבות והחן אצלם, וגם מובן שבימינו המצב הסטטי הוא חן וחשיבות של שקר}.

• אין לו מלכות דקדושה היינו ששם את עצמו בבחי' לית ליה מגרמה כלום לפני אור השכל, אלא כל מלכותו היא של הסט''א, ולכן חפץ הוא בהתגלות לבו היינו לגלות את מה שיש לו מעצמו לאחרים {ראה פרש''י}.

• כל המצוות {שבכללם לימוד התורה שלו} הם לבושים ליצה''ר שהוא התגלות לבו, ולכן ככל שיותר לומד תורה מתגבר אצלו הנסיון והיצה''ר, כי במקום שלימוד התורה יביא אותו למלכות דקדושה היינו שאין לו מעצמו כלום, נעשה אצלו לבושים להתגלות לבו הרעה.

• יש לו כוונות לעשות טוב בעולם ואין הוא יודע כלל שיצרו מסית אותו לבזות את השכל, שהרי היצה''ר הנ''ל מתלבש אצלו במצוות.

• ואף אם יתפלל בכל עת להינצל מהתגלות לבו לא תתקבל תפילתו, מחמת שאין לדבריו חן, ולכן הוא מסכן גדול שיש לרחם עליו.

אשמח לקבל תגובות הערות ותיקונים.

למי שבוודאי תמה מדוע העלתי את הנושא הזה, ולמה הוא קשור בכלל לתורה א', אסביר בקצרה:
א' לאור ההתעוררות של כלל חברי הפורום להתברר כיצד מזהים מפורסם של שקר לפי דעת רבינו, אמרתי לעצמי למה שלא נברר את זה לפי התורה הזמנית שכולם אוחזים בה, ונוכל לשאוב יחדיו מימי התורה לאחיות בהם עם דל, ויהיה זה הבירור שווה לכל נפש על פי הפשט ועומקו, ובלי סברות ורעיונות או דרשות, בבחי' לית ליה מגרמה כלום (באמת ולא בשם המושאל) אלא מה שמקבלת מהחכמה.
גם נשתדל לעשות זאת קודם מכללות המאמר ולא מהפרטי פרטים ומהדיוקי מילים ומהאסמכתאות (ושוב מהטעם הנ''ל).

ב' ולמה זה קשור לתורה א'?
כי רבינו בוודאי מדבר בכל תורה מכל המדריגות לכל יהודי באשר הוא, ולכן בוודאי שכולל בדבריו את מדריגת המפורסם של שקר, (רמז:)
שיש לו וחשיבות וחן - של שקר.
ולכאורה הוא בעל תורה ומצוות - שהם לבושי היצה''ר של התגלות לבו.
ואינו חפץ בחכמה האמיתית ולקשר עצמו לבחי' יעקב.
וכן עוד ועוד, נשאיר משהו להמשך.
ובוודאי שאת המפורסם של שקר הזה נחפש גם בעצמנו, כיצד גם אנו חפצים בהתגלות לבנו, ובחשיבות והחן של שקר שאצלם.

נ.ב. אם אפשר להשאיר את כל הדם הרע והירידה לפסים אישיים למקום אחר, ולפתוח דף חדש בנעימות ובאוירה רגועה ומכבדת

@פשטן-מושבע כתב:

לכן, ברגע שאתה אומר על מישהו שהוא אינו בבחי' לית ליה מגרמא כלום בשלימות, אתה בעצם אומר שאית ליה מגרמא משהו באיזה בחי', וזה הוא בחי' מלכות דס''א.

אני לא מבין, כי אם יש לי עדיין יצה''ר, ואני עדיין לא לית ליה מגרמא כלום בשלימות, אז זה אומר שאני מפורש''ש??
וזה אומר שאסור לי לדבר עם אנשים כי בוודאי לא זכיתי לבחי' השלימה של 'מקלות ושמות' ואני בוודאי פוגם בזה, ומגביר לאחרים את התגלות הלב, אז אסור לי לדבר בכלל???

@פשטן-מושבע כתב:

ומכאן יש לנו סימן מי הוא מפורסם של שקר לפי התורה שהוא מגלה,
שהוא או שמגלה תורה שהיא רק מקלות ומוסר שמיאשת את שומעיו ומפילה אותם יותר למלכות דס''א.

לא הבנתי מה הראיה וההכרח לזה שמי שתורתו אינה בבחי' מקלות ושמות ודבריו אינם דברי ח'ן', הוא בוודאי בחי' מלכות דס'''א היינו מפורסם של שקר. ולמה לא לומר שהוא ממוצע לא פה ולא פה??