מחפש דוגמאות של הכלל הכלל האחד עשר בתורה

[אבן שתיה]

@יאשע-הלברשטאם
חזזזק
נשאר רק להבין איך זה כן מסתדר...
ומוסיף הבנה...

[כמעט נחמן]

@יאשע-הלברשטאם
רק צריך לשים לב שבמקרה הזה, ההיפוך מהפשט כבר נמצא בחז"ל
הלימוד מפסוק זה שהמזלזל נידון ביגיעת בשר זה דברי ר"פ בעירובין.
ולא דרשה של רבינו בפסוק.
וממילא זה לא דוגמא קלאסית של הכלל ה11

אמנם נכון שגם כאן יש מקום לעיין ולחבר את הפשט והדרש.

[איש ריבי]

@כמעט-נחמן
לעניות דעתי @יאשע-הלברשטאם כן צודק
לפי מה שזכור לי מפרשי הפשט מפרשים כן את הפסוק לפי דרשת הגמרא

[כמעט נחמן]

@איש-ריבי
לא הבנתי דבריך...
זה נכון שמפרשי הפשט מבארים כדברי @יאשע-הלברשטאם
מה שהערתי זה שבמקרה זה הדרשא ההפוכה מהפשט היא לא בדברי רבינו, אלא כבר בחז"ל, ורבינו הביא את דרשת חז"ל כפשוטה.

[איש ריבי]

@כמעט-נחמן
צדקת ממני
בכל אופן
דרשת רבינו אכן מסתדרת עם הפשט של הפסוק (לפי הגמרא)
ובכל אופן
כמו ש@יאשע-הלברשטאם כתב זה סותר את הל"ז של התורה
אבל אכן זה לא קלאסי...

[יאשע הלברשטאם]

טעות רבותי ונכבדיי
כלל יא הוא נוגע לפשט של כל דבר!!
למשל, אם יש פסוק "חיים הם למוצאיהם", ז'תומרת, שהתורה היא חיים למי שמוצא אותה.
וחז"ל דרשו שהתורה היא חיים למי שמוציא בפה.
ורבי נחמן מביא רק את דרשת חז"ל.
אז אנחנו לומדים בכלל יא גם את פשט הפסוק עצמו.
[עי' ביאוה"ל על תורה נו]

[נתן חיים]

@יאשע-הלברשטאם
בעצם
רבינו מסביר את העומק של דרשת חז"ל!

[רוצה להיות]

@איש-ריבי הכלל אומר שאנו נלמד גם את הפשט של המקור, וננסה לראות איך גם הפשט משתלב בקשרי המאמר. ז"א גם לפשט יהיה מה להוסיף לנו, אך הרבה פעמים זה לא ישירות למקום שבו נאמר המקור, אלא באופן שמקושר לכלליות השגת המאמר וקשריו.
לדוגמא, רבינו הביא את הפסוק 'משפטים בל ידעום', ודרש אותו בדרכו הפנימית על משפט מעוקל ובלבול המוחין ('בל' לשון 'בלבול') שנעשה למי שיש לו עשנים סרוחים על מוחו.
אך פשט הפסוק מדבר על הגויים שלא יודעים את המשפטים והחכמה האלקית שה' נתן לישראל.
ולפי כלל יא' גם פשט זה שייך לנו, ומקושר למאמר.
וייתכן לבאר (ע"פ כלל יא') ולייחד בין דרשת רבינו לבין הפשט באופן הבא -
המשפט המעוקל אצלנו הוא כאשר אנו לומדים תורה בלי להאמין ולדעת מהסוד שיש בה, היינו מהשכל האלקי שעובר דרך החכמים אל כתב התורה, ואז אנו בבחי' מסוימת כמו הגויים, שאין יודעים מן המשפטים האמיתיים (כפי שעולה מפשט הפסוק).

[נותלה שלי]

אני חושב שדוגמא חזקה מאוד הוא הפסוק 'לעשות בהם משפט כתוב'
שפשטו הוא שאנחנו נכנס בגויים (סליחה על הביטוי)
ורבינו דורש שמשפטיהם יהיו לפי משפטינו

כאן הראו את כוחכם חברים איך הפשט והדרש עולים בקנה אחד?

[אולי אזכה]

@נותלה-שלי כתב במחפש דוגמאות של הכלל הכלל האחד עשר בתורה:

אני חושב שדוגמא חזקה מאוד הוא הפסוק 'לעשות בהם משפט כתוב'
שפשטו הוא שאנחנו נכנס בגויים (סליחה על הביטוי)
ורבינו דורש שמשפטיהם יהיו לפי משפטינו

כאן הראו את כוחכם חברים איך הפשט והדרש עולים בקנה אחד?

בעניין הכתב מבואר בדברי רבינו שני חלקים:

• שהכתב של ישראל מנהיג את כתב ידם

• שממילא המשפטים שלהם מתיישרים

ושני החלקים האלה מבוארים בפשט והדרש של הפסוק
בפשט מבואר שאנו ננהיג את אומות העולם, וכמו שמפורש בתחילת התורה "משפטי - הנהגות"
ובדרש מוסיף רבינו שממילא נעשה בהם משפט, דהיינו שניישר את משפטיהם ע"פ כתב ידינו.

[איש ריבי]

@רוצה-להיות כתב במחפש דוגמאות של הכלל הכלל האחד עשר בתורה:

וייתכן לבאר (ע"פ כלל יא') ולייחד בין דרשת רבינו לבין הפשט באופן הבא -
המשפט המעוקל אצלנו הוא כאשר אנו לומדים תורה בלי להאמין ולדעת מהסוד שיש בה, היינו מהשכל האלקי שעובר דרך החכמים אל כתב התורה, ואז אנו בבחי' מסוימת כמו הגויים, שאין יודעים מן המשפטים האמיתיים (כפי שעולה מפשט הפסוק).

@רוצה-להיות יישר כח על הדברים!
אז בעצם התחדש לנו כאן בתורה שלהוציא משפט מעוקל זה בעצם לא לדעת כפשוטו מהעומק ומהסוד שבתורה
ולכן רבינו סטה מהפירש הפסוק כדי לחדש לנו את זה

כדי להשלים את הדברים, ולהבין את הכלל, אשאל:
האם בפשט של הפסוק גם אמור להתווסף לנו עוד משהו?
או שרבינו לא בא לחדש לנו הבנה בפסוק?

[רוצה להיות]

@איש-ריבי
בכלל עצמו לא מובא שאמור להתחדש לנו משהו גם בפשט הפסוק, אלא רק שפשט הפסוק מקרין לנו אור נוסף על הלימוד של המאמר ומתייחד עם דרשת רבינו של הפסוק.
אבל באמת, אפשר להוסיף שע"פ דרשות רבינו, אז גם פשט הפסוק מעכשיו נעשה חדש בשבילנו, ו'משפטים בל ידעום' הפשוט מקבל אור חדש כשאנו אומרים אותו בכל פעם בתפילה ובתהלים, אור של תורה סא'.