בלשון נוכח השני שרבינו אומר וְזֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם וּמְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ, וְהַתַּלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת משֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא". וְעַל יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף.
חשבתי, שיש כאן בעצם שיכות למה שרבינו אמר קודם שע"י הוידוי דברים הצדיק מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. ולכן כאן הרבי אומר שבכל פעם שבא אצל תלמיד חכם והרבי כבר בעצם פועל כאן מתוך ספרו הקדוש שזה פני הצדיק כמובא בפרפראות מתורה קצ''ב, ופונה אלינו 'אתה נכלל באין סוף' כששומעים לו כאן בסעיף ח' ובסעיף ט' להתוודות לפני הת''ח.
וזה שנכללים באין סוף ומשם חוזרים למלשכות עם רשימו וכן בכל פעם ופעם בבחי' רצוא ושוב כמובא בסעיף ט', ואז זוכים כל פעם להמשיך מהא''ס ההדרכה הנכונה שמדריך אותנו הצדיק ע''י הוידוי לפניו והתשובה עי"ז ואח''כ גם ההדרכה שמדריך אותנו, גם להכלל בא''ס וגם לחזור משם ולהמשיך רשימו למלכות.
