שיח לומדים בתורה א'

דוד-שדה כתב: ברשותך אחדד את השאלה לגבי החן רבנו מביא שנתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכים הן ברוחני הן בגשמי ולבסוף מסיים נתקבלים התפילות והבקשות . אך האם משמע לכא' שיש משהו גם בבקשה גשמית? התכוונתי שבשביל להתחיל לענות על השאלות האלה צריך לברר קודם מה הם הבקשות, כלומר על מה ולמה הוא מבקש.

כשהתמקדתי היום בלימוד התורה במבואה הזו, עלו לי כמה כיוונים מעניינים, והרי הם לפניכם ככתבם: א. 'פגע' זה בפשט הפך ה'שלימות' - חסרון. אז : האם המלכות דסט"א גם היא חוקקת בנו? ואם כן, אז מהו החן 1) שלה 2) ושל דבריה שעל ידו היא חוקקת לה מקום בליבינו? ואולי זה "החשיבות והחן שהוא אצלם", שעל ידו נחקק בליבינו מקום לחיסרון ופגיעת ה'מנוול'? והאם זה קשור למוב"פ שהיא "מִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּורְתָּא בְּרֵישֵׁיהּ"? ואולי זה גם קשור ל"וחפרה הלבנה", שהחפירה היא כחקיקה? והאם זה קשור ל"ויבז עשיו את הבכורה" - שהוא בז וחיסר לכאורה מעצמו (-הבכור)? ב: "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח... שנאמר: 'הוי כל צמא לכו למים', ונאמר: 'אבנים שחקו מים' " ע"כ מהמבואה. הניצחון על האבן הינו בשחיקה איטית (-מים). האם זהו ההפך מהתגלות הלב - שרוצה הצלחה בשטח? והרי גם עשיו בחר להסתכל על הנזיד שמול עניו ולא השכיל להיישיר מבט למרחקים לבכורתו!? ג. התיקון של ה 'תורה' הינו גם למי שכבר 'נפגע' מהמנוול. הנקודה הזו חוזרת על עצמה בהמשך התורה: "כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר, אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל". וראה נקודה הבאה. ד. "כִּי הַשֵּׂכֶל מֵאִיר לוֹ בְּכָל דָּבָר, אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה אֹפֶל וָחֹשֶׁךְ מֵאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל". לכאורה משמע, שגם בתוך אפילת הסט"א יש שכל שיכול להאיר לנו איך להתקרב ע"י הסט"א עצמה להשי"ת! (ואולי זה קשור ל 'נימוח'? - פעולה איטית וקשורה ולא משהו אגרסיבי?) ה. האם ה 'חי"ת' שמאחורי ה'נו"ן' דסט"א הוא הבוז? - שמאחורי כל דבר יש בוז?

@ברוך-חשין כתב: זה נופל זה נכון. השאלה היא אם, אחרי שהוא נופל - הוא נכנס לקדושה?

הכל טוב ויפה, רק אסור לשכח שבתורה 'סתם' יכול להתלבש היצה''ר, ודווקא בתורה שהיא 'בכח' מדובר פה.

@דוד-שדה כתב: לא זכיתי להשיג סודות התורה נו, באמת... הפוסט שלך גדוש בג"ר וז"ת ועוד ועוד אני רק מדמיין אותך עם המגבת על הפה ממלמל רדל"א ....

@נחום-בקר כתב: התלבשות היצה"ר במצוות הוא למשוך את האדם לתפלה מאשר לתורה לא התכוונת באמת?!?!? הרי כל הענין של רבינו הוא תפילה, הלא כן?

@לית-ליה-מגרמא כתב: אני לא מבין, כי אם יש לי עדיין יצה''ר, ואני עדיין לא לית ליה מגרמא כלום בשלימות, אז זה אומר שאני מפורש''ש?? כל אחד שיש לו עדיין יצה''ר באותה בחי' הוא מפוש''ש. אבל אסור לשכוח, שבכל בחי' שבה הרגזת יצה''ט על יצה''ר והבנת שאתה מונח בהתגלות לבך ושאין לך מעצמך כלום, וזכית להסתכל בשכל באותה בחי' ולזכות לח'ן', שם אתה הצדיק שיכול וצריך לברך אחרים בחן, ולגלות להם מהתגלות לבם, ולכן זה עניין מאד מורכב ולא שחור ולבן. וזה אומר שאסור לי לדבר עם אנשים כי בוודאי לא זכיתי לבחי' השלימה של 'מקלות ושמות' ואני בוודאי פוגם בזה, ומגביר לאחרים את התגלות הלב, אז אסור לי לדבר בכלל??? לא, כי כנגד בחי' של חן שזכית, שם אתה חייב לדבר כדי להעלות את החן והחשיבות של ישראל, אבל אסור לשכח שכל מי שלא נקי לגמרי מהתגלות הלב (ואין מי שיכול להגיד שהוא נקי לגמרי) בוודאי שצריך להיזהר לא לדבר מהמקום הזה, כי בכך גורם להפך ממש, כי יגביר אצל שומעיו את התגלות הלב. אז מה התקנה? פשוט אל תדבר ממה שיש לך מעצמך, וממה שאתה יודע מהסברה שלך, אלא רק ממה שקבלת מרבינו. והרגל עצמך לומר: רבינו אומר... ולא: נראה לי... לפי עניות דעתי... וכך תנצל מהתגלות הלב ולהיות @לית-ליה-מגרמא באמת ולא רק בשם המושאל.

לית-ליה-מגרמא כתב: ונמצא מבואר שלימוד תורה בכח היינו בבחי' כח המלכות דק' שדבק בה כבר ושמוסיף לה כח עי''ז. ועוד חיזוק לזה מפשט הפסוק 'ופושעים יכשלו בם' היינו בלימוד התורה בעצמה (מצודות), ונמצא שלימוד תורה בכח הוא דווקא למי שאינו פושע, ודבק במלכות דקדושה שיש לו כבר.

@איש-היער כתב: הרעיון של מודעות עצמית באמת יכול לקבור אותך אם אתה חושב ש'מה שאני יודע זה הכול', שזה "לגלות מה שבליבו" - וזהו! חיבור בלעדי למה שקיים. שמעתי פעם אמרה כזו אין משעובד וחסר תקווה מזה המאמין בטעות שהוא אדם חפשי " זה לא בדיוק על מודעות, אבל אפשר לומר את האמרה הזו גם על הטיפולים

@ישי-משה כתב: באמת אין "מלכות" דסט"א כי הוא לא חפץ בתבונה. המלכות דקדו' לית לה מגרמה, והסט"א ג"כ לית לה אלא שגם נשארית בזה ואינה חפיצה בשכל (אדרבא מעדיפה שיהיה משוגע...) אבל עדיין אין זה משיב כ"כ על השאלה, שהרי כמו שאין לה באמת חכמה כך אין לה מלכות, אז מה החילוק? ונ"ל שהתכונה של הלית ליה (מלכות) זה יש לה יותר מאשר את העניין של החכמה, כי כל החכמה שלהם באה כדי שישארו עם ה"כלום", רק מה שבהתגלות ליבם. הם ממצאים פטנטים - שכלים וחכמות איך להיות עוד יותר ועוד יותר משוגעים! משתמשים עם השכל כדי להיות בלי שכל! [ולכן אע"פ שגם מלכות אין להם באמת, אעפ"כ הם נדמים - כקוף בפני אדם - כמי שיש להם תכונה כזו של 'לית ליה מגרמיה', אבל חכמה כמה שהם מנסים להידמות לחכמה האמיתית מתברר שאת זה אין להם כלל!] וכדברי מוהרנ"ת במקו"א: "וּבֶאֱמֶת עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים וּבֵין הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם שֶׁהֵם חֲכָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, הֵן חֲכָמִים בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת מַמָּשׁ שֶׁהֵם הַפִּילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים הֵן כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל שֶׁל כָּל מִינֵי מִתְנַגְּדִים אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת, עִקַּר הַחִלּוּק שֶׁבֵּינֵיהֶם הוּא בַּבְּחִינָה הַזֹּאת שֶׁהִוא הַחִלּוּק שֶׁבֵּין אֲכִילַת שַׁבָּת לַאֲכִילַת יְמֵי הַחֹל, כִּי בְּחִינַת אֲכִילַת חֹל הוּא שֶׁהַכָּבֵד נִזּוֹן תְּחִלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲכִילַת עֵשָׂו שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבֵד כּוֹעֵס שֶׁאָמַר הַלְעִיטֵנִי נָא. וּבְחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת הוּא כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ בְּחִינַת הַמֹּחַ נִזּוֹן תְּחִלָּה כַּנַּ"ל. כִּי חִיּוּת הָאָדָם נִמְשָׁךְ כְּפִי הָאֲכִילָה וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַתַּאֲוֹת. הַיְנוּ כִּי הַחֲכָמִים שֶׁל הַשֶּׁקֶר הֵם מִסִּטְרָא דְּעֵשָׂו, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַכָּבֵד שֶׁהוּא מָלֵא דָּם, שֶׁהוּא כְּלַל תַּאֲוֹת הַגּוּף שֶׁבָּאִים מֵרְתִיחַת הַדָּמִים, שֶׁהוּא נִזּוֹן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַמֹּחַ. הַיְנוּ שֶׁבֶּאֱמֶת עִקַּר חָכְמָתָם כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ בְּהַמְחַקְּרִים שֶׁכָּל חֲקִירָתָם הִוא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲוֹתָיו אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּלִים נָאִים בָּאֳמָנוּת גָּדוֹל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כְּגוֹן מְדִידָה וּמִסְפָּר וְכוּ' שֶׁהַכֹּל הוּא בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה לְצֹרֶךְ הַגּוּף. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר חָכְמוֹת הַדַּקִּים יוֹתֵר. אֲבָל כָּל חָכְמָתָם וַחֲקִירָתָם בָּהֶם כֻּלָּם בִּשְׁבִיל תַּאֲוֹת הַגּוּף וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים. כִּי הֵם מְלֵאִים כָּל הַתַּאֲוֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ כִּי לֹא הִתְחִילוּ מִימֵיהֶם לְשַׁבֵּר שׁוּם תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה וְכָל חֲקִירוֹתָם וְחָכְמָתָם הִוא בִּשְׁבִיל אֵיזֶה תַּאֲוָה וּמִדָּה רָעָה. כְּגוֹן כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ כָּבוֹד וְשֵׁם גָּדוֹל עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל מָמוֹן הַרְבֵּה וְהִתְמַנּוּת וְהִתְנַשְּאוּת אֵצֶל הַמְּלָכִים וְהַשָּרִים עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ כַּנּוֹדָע וּמְפֻרְסָם כָּל זֶה לַבְּקִיאִים קְצָת בָּהֶם" (ליקו"ה שבת ו, ד)

חשבתי שאולי הכוונה שמקבלת התפילה הוא שבניגוד לבקשות, תפילה אומר שבח והודאה. ואם אני תמיד מתלונן ורוצה בהתגלות לבי במקום להגיע לביטול ולראות את השכל שיש בכל דבר ולראות את החן שיש בכל פרט בחיים זה סטירה לכל השירות ותשבחות שאני אומר ואין מקום בלב לקבל את זה. גם חשבתי שיש חוסר כביכול אצל הקבה כשהוא רוצה להשפיע ואין כלי ריק לקבל. ויש תוספת קישוט מתי שהאור נכנס לכלי בבחינת ואור החמה שבעתיים

@ברוך-מאן כתב: כי גימיני משקר במראי מקומות יפה שעברת לבדוק את כל המ"מ

@יאשע-הלברשטאם כתב: וכאן התשובה לשאלה שנידונה באשכולות אחרים, בהכרח לימוד ליקו"ה בשביל הלימוד בעיון. כי בליקו"ה אתה מוצא את היסודות האמיתיים שאותם תגלה בליקו"מ. מסכים ב100% שחייב ללמוד ולדעת את הלקו''ה בשביל להיות חסיד ברסלב וכ''ש בשביל לעיין בלקו''מ, אבל רק לא לומר שא''א להבין תורה א' בלי הלקו'''ה שעליה ח''ו. דוגמא לדבר - הצדיקים הדביקים במלכות דק', ללא הקדמות נכונת אנו עלולים לחשוב שהם הצדיקים הנקראים כן בפי 'העולם', אולם לאחר שגילה לנו מוהרנ''ת שעיקר הצדיקים שבדור הם אותם שנתקרבו ונקראו ע''ש הצדיק שבדור [הל' ברכת השחר ה' ג'] שוב לא נטעה בדבר זה. ואפ' נמצא את זה בתורה עצמה. שעכשיו החן [שהנ' זה המלכות] האמיתי של ישראל נפל, ומכאן שלא כדברי 'העולם' שאצלם החן נפול, ואין אנו למדים מהם מי הם הצדיקים שעליהם רבינו מדבר כאן.

אני לא יודע אם מוכרח להבין את הליקוטי הלכות כדי להבין את התורה, אולי כן אולי לא, מה שכן בטוח הוא, שמוכרחים לבדוק היטב את ההוואי של הליקוטי הלכות, את האוירה, כדי לראות איך הוא לומד תורה, מה הוא מחפש בתורה, ומה הוא מוציא מתורה, ובאיזה מבט מסתכלים על תורה.

@מלך כתב: אולי אחרת. גם נכון אמריי הם ע"פ הכלל החמישי, עי' רש"י ושפ"ח שם

אשריך, לא התכוונתי להעביר עליך ביקורת, רק רציתי לדון את כולם לכף זכות, ושננסה כולם לחזור לדבר דברי חן! צריכים לזכור כל יום מחדש: אשרינו שיש לנו תורה, אשרינו שיש לנו את התורה של רבינו, ואשרינו שאנו מנסים ללכת בתורתו הקדושה!!!

@חבר-אני כתב: במעשה מחכם ותם אנו יודעים שהם שני הפכים. במעשה מחכם ותם מבואר שע"י התמימות שלו הוא זכה לכל החכמות "ונתקבל הדבר בעיני התם, ואמר: מה אכפת לי אם אלמד חכמות ולשונות?! ותכף עלה על דעתו, שחברו החכם אמר לו שאי אפשר בשום אפן שהוא יבוא על שלו, והנה עתה כבר בא על חכמתו, (ואף על פי כן, אף על פי שכבר היה יודע חכמות, לא היה משתמש עם החכמות כלל, רק נהג הכל בתמימותו כבראשונה.) [א.ה. בליקו"ה מבאר שגם כשמגיע אל החכמה והשכל צריך לעשות עצמו כשאינו יודע כלום, ואז מגיע לחכמה ולשכל היותר גבוה וכו'] וכן בהמשך: "ראה, אתה אמרת שאתה יכול לבוא על שלי בקל, ואני לא אוכל לבא על שלך, ראה שאני כבר באתי על שלך כנ"ל" וזה מה שמבואר פה בתורה שע"י הנו"ן, הצמצום - התמימות - זוכה לחכמה האמיתית

צודק לגמרי! לענ"ד שאלות זה דבר טוב שפותחות את הכל מחדש

@לב-העולם-אתה כתב: @רוחני כתב: הרעיון שאתה כותב פירוש של עמל ויגיעה על תורה בכח זה בגלל שכך מצטלצל לך באוזן? או שזה מהיגיון? או שזה לפי קשרי התורה... זה מהבנה שמתחת לכל ההבנות שיצאו לפי התורה יש גם את ההבנה הפשוטה של תורה בכוח. תחשוב רגע על תורה בכוח, מה זה? באלימות? עם שרירים? וזה שכתבתי: לב-העולם-אתה כתב: מה זה ללמוד בכוח? עמל ועיון... לא!? אז לפי שיטתך רבינו לא יודע להתבטא טוב. כי הוא פשוט לא ידע עברית ולשון הקודש טוב, ולכן הוא לא כתב בעמל ויגיעה.