לכאורה זה ווודאי שראיית פני הצדיק פה זה לא ראיה בעלמה , אלא ראיה שמביאה לידי התקרבות והתקשרות ולא סתם צדיק אלא צדיק כזה שהוא משורש נשמתו
כמו שהרבה מביא במשל ...הוּא נִתְעוֹרֵר בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לִקְרַאת אִמּוֹ, הַיְנוּ לְשָׁרְשׁוֹ.
...וּמוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאִמּוֹ.
רואים כאן שני דברים גם וברגע שהתינוק רואה את אמו הוא מתעורר בזריזות לקראת אמו וגם מושך את עצמו , בשני הלשונות האלה רואים את העניין של ברגע שהאדם רואה את הצדיק הוא מתעורר ונמשך - מתקשר ומתקרב- לצדיק
ועוד רואים כאן ''הינו לשורושו''
שמדובר בצדיק כזה שהוא משורש נשמתו