מהמטבח התפשטו ניחוחות נעימים, הוא הציץ אל הכירה וגילה את הסיר.
מרק עדשים מבעבע, מחייה ומשיב נפש.

אחיו הקטן הגיס בקדירה, והוא פנה אליו בתחנונים, "אח'שלי, ש'חרר לי איזה צלחת, למה אני מת מרעב".
האח הקטן עונה בשקט, בקושי אפשר לשמוע אותו, "אבל הכנתי את זה לאבא ולדוד ישמעאל".
"עזוב אותך", קטע אותו, "תן צלחת, אפ'חד לא ישים לב".

האח הקטן היה שקט ונעים דרך, אבל טיפש לא היה בכלל, והוא אומר לאח הגדול, "בוא נעשה עסק, תמכור לי את הבכורה שלך - ואני יפנק אותך".
"וואו, הפכת להיות סויחר...".

הוא יושב ומהרהר בעיסקה הזו, 'בעצם, לא יעבור הרבה זמן עד שהבכורה תעבור ללויים. וגם הבכורה עצמה, אם אתה עובד כשאתה שיכור אתה הולך למות, אז זה לא שווה, סתם דיכאון'.
האח הקטן שמח לשמוע על האישור, הם לוחצים ידיים, וצלחת המרק כבר עושה את דרכה אל מעמקי גרונו.

חולפים ימים, והוא רואה שאחיו הקטן מבסוט ושמח. זה עולה לו על העצבים.
"אתה יכול להסביר לי למה אתה שמח, מה משמח אותך בבכורה הזו? סתם כאב ראש, זה הרי מילא עובר ללויים, וגם אתה יכול למות, וגם...".

האח הקטן עונה לו בשובבות, "אחי הגדול, למה אתה כזה מזוכיסט, אוהב לחושב רק על הדברים הרעים, אתה פשוט נהנה לחשוב שיקחו לך את הבכורה, אתה נהנה לחשוב שעוד מעט תמות. מציע לך להתחיל להסתכל על האור, אל תיתקע עם החושך".

וזו בעצם תמצית הויכוח של יעקב ועשו על הבכורה