אות ו
איך מבטל את יניקת הסט"א והגדר שעל היום כאילו היום בטל?
מצד אחד – ע"י העומר, הנפת הצמצום לה' – מבטל יניקת הסט"א וזוכה לדעת האמת שכל יום מנוי וספור. כך כתוב בסוף האות
מצד שני באמצע האות כתוב שע"י האמונה שהיום גם יש טוב – מבטל את הסט"א, כלו' שלא צריך להמתיק את הצמצום קודם.

שאלה נוספת, מהו תיקון צמצום א', שלא יצא המח חוץ לגבול הקדושה, ויחשבו באוות והרהורים רעים וכו' או שידע שהיום ספור ומנוי ואינו בטל? כי באות ת ד מבואר שהיציאה חוץ לגבול קורית כשהצמצום פגום

מהו תיקון צמצום א' באותיות ד-ח,
שלא יצא המח חוץ לגבול הקדושה, ויחשבו בתאוות והרהורים רעים וכו'
או שידע שהיום ספור ומנוי ואינו בטל?

אות ד
נראה שכל המטרה של הסט"א היא להפך האמת מהיפך להיפך

האם יש 2 בחינות של תורה
1 - שעל ידה מכניעים מלכות הרשעה
2 -אחרי שהכנענו מלכות הרשעה זוכים למוחין - לתורה
או שזה אותה בחינה שמצד אחד היא מכניעה מלכות הרשעה ומצד שני היא השכל והחיות?

כשהסט"א יונקת, זה מהצמצום עצמו או כשהצמצום פגום היא יכולה לינוק מהחיצוניות?

אותיות יג – יז
עיקר השמירה ע"י שמגביר מלכות דקדושה או ע"י שמסתכל בשכל של כל דבר ומקשר הדבר לשרשו?

באות יח לא הבנתי מה נכנס שמירת התורה באמצע
וגם האם הוא מוסיף נקודה חשובה בכל העניין של להמשיך חיים לאשה?

באות יט
מה ההדגשה שעל ידי שיעקב היה שומר אצל לבן זכה לזיווגו
למה על ידי?

שם באות יט ובהמשך
הוא מדגיש את העניין של האמונה בתחיית המתים, שעל ידי האמונה הזו מקשרים את החיצוניות לפנימיות,
מה הקשר בין האמונה בתחייה להתקשרות הזו?

אות כ
מה הכוונה שהוא המשיך את הילדים בבחינת חן, כי הם יקשרו הכל לשורש?

אות כא
מה המהלך והמבנה של האות?
למה הוא מכניס את העניין שישראל צדיקים קרויים חיים לעולם?
מה ההדגשה שם שאדרבה עיקר החיות הם לאחר התחיה?
למה דווקא על ידי האמונה שנשאר קיסטא דחיותא עי"ז יקום הגוף בתחיה?
נשמע שם שכל העניין של מיתה והצורך בה מאד מהותי בהקשר להלכה, למה?
מה ההדגשה שעל ידי פרה אדומה אנחנו רואים שאפשר לקשר?

אות כד