@לית-ליה-מגרמא כתב:

אני לא מבין, כי אם יש לי עדיין יצה''ר, ואני עדיין לא לית ליה מגרמא כלום בשלימות, אז זה אומר שאני מפורש''ש??

כל אחד שיש לו עדיין יצה''ר באותה בחי' הוא מפוש''ש.
אבל אסור לשכוח, שבכל בחי' שבה הרגזת יצה''ט על יצה''ר והבנת שאתה מונח בהתגלות לבך ושאין לך מעצמך כלום, וזכית להסתכל בשכל באותה בחי' ולזכות לח'ן', שם אתה הצדיק שיכול וצריך לברך אחרים בחן, ולגלות להם מהתגלות לבם, ולכן זה עניין מאד מורכב ולא שחור ולבן.

וזה אומר שאסור לי לדבר עם אנשים כי בוודאי לא זכיתי לבחי' השלימה של 'מקלות ושמות' ואני בוודאי פוגם בזה, ומגביר לאחרים את התגלות הלב, אז אסור לי לדבר בכלל???

לא, כי כנגד בחי' של חן שזכית, שם אתה חייב לדבר כדי להעלות את החן והחשיבות של ישראל, אבל אסור לשכח שכל מי שלא נקי לגמרי מהתגלות הלב (ואין מי שיכול להגיד שהוא נקי לגמרי) בוודאי שצריך להיזהר לא לדבר מהמקום הזה, כי בכך גורם להפך ממש, כי יגביר אצל שומעיו את התגלות הלב.

אז מה התקנה?
פשוט אל תדבר ממה שיש לך מעצמך, וממה שאתה יודע מהסברה שלך, אלא רק ממה שקבלת מרבינו.
והרגל עצמך לומר: רבינו אומר...
ולא: נראה לי... לפי עניות דעתי...
וכך תנצל מהתגלות הלב ולהיות @לית-ליה-מגרמא באמת ולא רק בשם המושאל.

@לית-ליה-מגרמא
@פשטן-מושבע כתב:

לאחר כל מה שנתבאר כאן.) טקסט קישור
בעניין הצדיקים הדביקים במלכות דקדושה, נוכל ללמוד בזה לאומת זה להיפך ממש, ונחזור בקצרה על המבואר שם:
שהצדיקים שדבקים במלכות דקדושה, זוכים לדברי חן, שחוקקים מקום ונכנסים ללב המתבקש, [והם בחי' התורה שיש בה מקלות ושמות, כי שניהם פועלים את עניין החן].
וביאור עניין החן הוא ח' ונ'
שהנון הוא המלכות דקדושה היינו הפשטת היצה''ר שהוא מלכות דס''א ממלבושי המצוות, והגילוי שמגלים לו שהוא בבחי' עשיו וכו' [בחי' המקלות].
והחית הוא השכל שבכל דבר שמאיר לו בכל דרכיו להתקרב ולא להתרחק, ובחי' השמות שבתורה - המגלות לו שה' איתו בשעבוד מלכויות.

ובזה לעומת זה נלמד, שמי שדבריו אינם דברי חן כי אינו דבק במלכות דקדושה ובמה דלית ליה מעצמו, אזי תורתו היא אינה בבחי' מקלות ושמות אלא או מקלות או שמות.
דהיינו או שמגלה לו רק מהמקלות שבתורה, כמה הוא מונח בהתגלות לבו, ורחוק מה' יתברך.
או שמגלה לו רק מהשמות שבתורה, כמה ה' איתו ואצלו וקרוב אליו, ואין הוא כלל שייך בהיצה''ר המתלבש במצוות וכו'.

ומכאן יש לנו סימן מי הוא מפורסם של שקר לפי התורה שהוא מגלה,
שהוא או שמגלה תורה שהיא רק מקלות ומוסר שמיאשת את שומעיו ומפילה אותם יותר למלכות דס''א.
או שמגלה תורה שהיא רק התחזקות והסתכלות על הטוב בבחי' שמות, אך ללא המקלות שבה, המגלות לו במקביל שהוא בהתגלות לבו, וכ''ש שיתחזק אצלו הבחי' הנ''ל.
אבל הצדיקים האמתיים יש להם דברי ח'ן' ותורתם היא מקלות שמגלות לו את רחוקו מה' ית' ועליהם בעצמם חקוקים השמות שמגלות לו שה' איתו אעפ''כ, בבחי' אהיה אשר אהיה, ומסתכל על השכל שמקרב אותו לה' יתברך.

אשריך שאתה יודע ללמוד את התורה של רבינו - על מישהו אחר
אשריך שאתה גורס ב'שיר ידידות' ליקוטי מוהר"ן פותח גידי קשיות 'ליבו' [-של הזולת] במקום 'ליבנו'
אשריך שאתה זוכה להיות המוכיח הראוי - מצד ה'עשיו'
אשריך וה' יציל אותך מהמקלות שמכים בהם את המשוגעים - שבסיפו"מ מתבאר שזה אלה שמאשימים את האחר

@פשטן-מושבע כתב:

לכן, ברגע שאתה אומר על מישהו שהוא אינו בבחי' לית ליה מגרמא כלום בשלימות, אתה בעצם אומר שאית ליה מגרמא משהו באיזה בחי', וזה הוא בחי' מלכות דס''א.

אני לא מבין, כי אם יש לי עדיין יצה''ר, ואני עדיין לא לית ליה מגרמא כלום בשלימות, אז זה אומר שאני מפורש''ש??
וזה אומר שאסור לי לדבר עם אנשים כי בוודאי לא זכיתי לבחי' השלימה של 'מקלות ושמות' ואני בוודאי פוגם בזה, ומגביר לאחרים את התגלות הלב, אז אסור לי לדבר בכלל???

• הצדיקים שדביקים במה דלית להו מגרמם כלום, הם מחזקים את מלכות דק' ע''י תורה בכח שהיא מקלות ושמות. ועל ידי זה יש לדבריהם ח'ן' ונכנס הח'ן' ללב המתבקש.
  וכיון שהמפוש''ש הם להיפך ממש, הם בבחי' אית ליה מגרמא משהו.

לכן, ברגע שאתה אומר על מישהו שהוא אינו בבחי' לית ליה מגרמא כלום בשלימות, אתה בעצם אומר שאית ליה מגרמא משהו באיזה בחי', וזה הוא בחי' מלכות דס''א.
ולא שייך כאן ממוצע שאע''פ שנפל מיעקב לא קם אצלו עשיו כי כנגד כל בחי' שנפלה לך המלכות שהיא מה דלית לך מגרמך, מיד באותה בחי' אתה תחת מלכות הס''א כי כמו כשזה קם זה נופל, כך כשזה נופל זה קם.

• וכמו שהצדיקים דבריהם עם חן שהוא מלכות דק' שנכנסת ללב המתבקש, כך גם המפוש''ש דבריהם עם חן {כִּי עַכְשָׁו עִקַּר הַחֲשִׁיבוּת וְהַחֵן הוּא אֶצְלָם} של ס''א דהיינו התגלות הלב שמתלבש במצוות, ונכנס בלב מי ששומעם.

• וכיון שהחן שבדברי הצדיקים הוא להיפך מעשיו המתלבש במצוות, הרי שמפשיט ממנו את מצוותיו המדומות ומראה לו כיצד בכלל הם באמת עשיו שהוא התגלות לבו. [שהשלב הא' בגירוש השגעון הוא לדעת ממנו]

ולכן החן שבדברי המפוש''ש שהוא להיפך ממש לא מראה לאדם כלל כיצד הוא בהתגלות לבו, אלא מגבירות לו אותו רק בהתחזקות נפלאה, ''תמשיך כך'' ''אתה כולך טוב'' וכך הוא מגביר את התגלות הלב שמתלבשת במצוות. ולא מראה לאדם היכן הוא מונח.
אבל מכיון שבדברי החן של הצדיקים יש גם חית שהוא אור השכל המקרב אותו להשם יתברך מכל דבר וגם מהדברי חכמים, ובחי' השמות שבתורה המגלות שגם תחת מלכות ס''א 'אהיה אשר אהיה', לכן יש גם מפוש''ש שהם להיפך מזה ממש.
שאומרים לו רק כמה רחוק הוא.
ומבזים את אור השכל שהוא ההתקרבות לה' מכל דבר וגם מהדברי חכמים...
וכך בעצם מגבירים אצלו את בחי' עשיו שביזה את השכל של ההתקרבות אפ' ממקומות הנמוכים.
אבל הצדיקים שמדברים, באותו דיבור שהוא מקלות, חקוק עליו שמות. באותו דיבור המגלה לו היכן הוא מונח, מגלה לו גם שיש רפואה. ושה' איתו בכל מצב.

@פשטן-מושבע כתב:

ומכאן יש לנו סימן מי הוא מפורסם של שקר לפי התורה שהוא מגלה,
שהוא או שמגלה תורה שהיא רק מקלות ומוסר שמיאשת את שומעיו ומפילה אותם יותר למלכות דס''א.

לא הבנתי מה הראיה וההכרח לזה שמי שתורתו אינה בבחי' מקלות ושמות ודבריו אינם דברי ח'ן', הוא בוודאי בחי' מלכות דס'''א היינו מפורסם של שקר. ולמה לא לומר שהוא ממוצע לא פה ולא פה??

ובזה לעומת זה נלמד, שמי שדבריו אינם דברי חן כי אינו דבק במלכות דקדושה ובמה דלית ליה מעצמו, אזי תורתו היא אינה בבחי' מקלות ושמות אלא או מקלות או שמות.
דהיינו או שמגלה לו רק מהמקלות שבתורה, כמה הוא מונח בהתגלות לבו, ורחוק מה' יתברך.
או שמגלה לו רק מהשמות שבתורה, כמה ה' איתו ואצלו וקרוב אליו, ואין הוא כלל שייך בהיצה''ר המתלבש במצוות וכו'.

ומכאן יש לנו סימן מי הוא מפורסם של שקר לפי התורה שהוא מגלה,
שהוא או שמגלה תורה שהיא רק מקלות ומוסר שמיאשת את שומעיו ומפילה אותם יותר למלכות דס''א.
או שמגלה תורה שהיא רק התחזקות והסתכלות על הטוב בבחי' שמות, אך ללא המקלות שבה, המגלות לו במקביל שהוא בהתגלות לבו, וכ''ש שיתחזק אצלו הבחי' הנ''ל.
אבל הצדיקים האמתיים יש להם דברי ח'ן' ותורתם היא מקלות שמגלות לו את רחוקו מה' ית' ועליהם בעצמם חקוקים השמות שמגלות לו שה' איתו אעפ''כ, בבחי' אהיה אשר אהיה, ומסתכל על השכל שמקרב אותו לה' יתברך.

ומחמת שמלכות דקדושה הוא מושג כללי שמשתנה מתורה לתורה, וכאן במאמר פירושו הוא – מה שאין לו מעצמו כלום, ע''כ למען יזרמו הדברים נכתוב להלן - 'לית ליה מגרמא' במקום 'מל' דקדושה', וכן 'אית ליה מגרמא' ו'התגלות לבו' במקום מל' דסט''א.
ואלו הם:

חן וחשיבות אמיתי – חן וחשיבות של שקר.

אין לו מעצמו כלום – יש לו מעצמו הכל

ומחמת דלית ליה מגרמא יש מקום בלבו לקבל – מאחר שחפץ
במה שיש לו מעצמו שהוא ההתגלות שבלבו אזי אין מקום בלבו לקבל.

מקשר עצמו אל החכמה מחמת שאין לו מעצמו כלום – אינו מקשר היינו בז לה מחמת שחפץ בהתגלות שבלבו.

מסכן - שהרי תמיד הוא בבחי' לית ליה מגרמא (- שמעצמו אינו יודע כלום, אבל דווקא לכן הוא) וחכם שמקבל מבחי' יעקב – השכל.
אבל המפור' הוא מלך (מחמת שעכשיו מה שהולך בעולם הוא חן וחשיבות של שקר, ו) זקן (שהכל הוא כבר יודע מעצמו ולכן אינו חפץ בשכל חדש שאינו מכיר, ובבחי' זו 'זקן' שאינו מתחדש, ולכן הוא) וכסיל (שאין מאיר לו השכל בדרכיו והוא כהולך בחושך).
וכל זאת מתלבש אצלו במצוות.

@לית-ליה-מגרמא כתב:

יש לו כוונות לעשות טוב בעולם ואין הוא יודע כלל שיצרו מסית אותו לבזות את השכל,

לא דייקת בזה שציירת אותו כאילו הוא מבזה את השכל שאפשר להבין מזה שמש''ש הוא רק מי שמבזה את השכל, ואם אינו מבזה אין בזה בעיה אף אם אינו מקושר .
כי רבינו אומר: אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְהַחִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, זֶה בְּחִינַת עֵשָׂו, שֶׁבִּזָּה אֶת אֶת הַבְּכוֹרָה,
היינו שמה שאינו מקשר עצמו לשכל [מחמת דאית ליה מגרמה], הוא הוא הביזוי של הבכורה - השכל, ואינו מצטייר רק במי שמבזה בפועל את השכל.

• יש לו חן וחשיבות של שקר בעיני העולם {מזה שרבינו אומר כי עכשיו בעו''ה החן והחשיבות האמיתי של ישראל נפל, כי עכשיו עיקר החשיבות והחן אצלם, וגם מובן שבימינו המצב הסטטי הוא חן וחשיבות של שקר}.

• אין לו מלכות דקדושה היינו ששם את עצמו בבחי' לית ליה מגרמה כלום לפני אור השכל, אלא כל מלכותו היא של הסט''א, ולכן חפץ הוא בהתגלות לבו היינו לגלות את מה שיש לו מעצמו לאחרים {ראה פרש''י}.

• כל המצוות {שבכללם לימוד התורה שלו} הם לבושים ליצה''ר שהוא התגלות לבו, ולכן ככל שיותר לומד תורה מתגבר אצלו הנסיון והיצה''ר, כי במקום שלימוד התורה יביא אותו למלכות דקדושה היינו שאין לו מעצמו כלום, נעשה אצלו לבושים להתגלות לבו הרעה.

• יש לו כוונות לעשות טוב בעולם ואין הוא יודע כלל שיצרו מסית אותו לבזות את השכל, שהרי היצה''ר הנ''ל מתלבש אצלו במצוות.

• ואף אם יתפלל בכל עת להינצל מהתגלות לבו לא תתקבל תפילתו, מחמת שאין לדבריו חן, ולכן הוא מסכן גדול שיש לרחם עליו.

אשמח לקבל תגובות הערות ותיקונים.