חרון אף וכל נושא העונש הוא רק לקרב בכל מצב
והדימוי היותר קרוב לאמת זה ילד שנפל לבוץ והתלכלך
או רץ לכביש מסוכן או לוקח בקבוק אקנומיקה ומנסה ללגום להנאתו כי הוא אוהב משקאות חריפים
והאבא בכל דרך אפשרית מונע זאת ממנו
אותו דבר ממש כשאנו רחוקים מהשי"ת זה מביא את החרון אף הכי גדול שהוא הרי כל הבריאה נועדה רק לכבוד השי"ת וכדי שיכירו בו וימליכו אותו ומי שהולך אחרי שרירות ליבו במעשיו הוא מנתק את עצמו מעץ החיים ומביא חרון אף שמטרתו היא לקרבו בכל מקרה ולהביא חזקה לאבא ואם ח"ו הלה לא מתעשת אז יש קורא לו ברמיזה ויש בקריאה ויש בבעיטה וכו'
ולפעמים מחלות ויסורים וכד' וגם מות ח"ו הוא רק שאנספיק לחטוא ולהתרחק מאבא הרחום
ואז כאשר אנו חוזרים אליו הוא מקבל אותנו בשתי ידיים פתוחות

וכל עניין הסגולה הוא שעל ידה נעשה כל כך הרבה נחת רוח למעלה שהמאזן משתנה ואותו נידון מביא כן כבוד ה' ע"י הריצוי שריצה את אבא הרחום כמו ילד שחטא לאביו והוא רץ אליו וקורא לו אבא שמיד מתעוררים רחמיו ומוחל לו על כל העוונות ובמקביל מכוון אותו איך להתנקות ולהתמיד בטוב שלו
וזה גם עניין הצום והוידויים שמעוררים רחמים למעלה
כמו מרע"ה שהתפלל תקט"ו תפילות והיה חסר לו רק אחת כדי לפעול
ועדיין לא נגעתי בנושא מידת הדין והמשפט וכו' שהכל מתקשר להנ"ל

אני ינסה להסביר את מה שעומד מאחורי מה שכתבתי.
השאלה על 'יום כיפור' היתה רק דוגמא למשהו שמאוד קשה לי לכתוב במילים....
אבל אני ינסה לכתוב את זה איך 'שאני חושב' את זה בפשטות...

אני מנסה מאוד להתחזק במה שכתב פה בן @שמחה בתחילת אשכול זה,
להאמין באהבה של השם, ושכל העבודה שלי תהיה מתוך המקום הזה שה' אוהב אותי!
ואז, נופלים לי בראש כל מיני ציטוטים ודברים שלא נותנים לי להיות שלם עם צורת ההסתכלות הברסלבית הזו...
ואני נותן פה דוגמאות. ובבקשה, תבינו את העיקרון שמאחוריהם בלי להיכנס לקטנות...

א. המושג של חרון אף השם
של הפיוס כדי שלא יענוש
של הפחד והיראה, וכן, גם הבושה מהשם

ב. ומזוויות נוספות,
כל הסגולות והפחדים של עיין רעה
כל העולם של הסגולות שמובאים גם בש"ס של: אם עשית כך - יבוא עליך כך! אם תעשה סגולה זו - תינצל מזה! וכן כל הסגולות והעונשים,
שנותנים תחושה של עולם קבוע מראש!!
לא עולם של אהבה ואבא שדואג לי. עולם מלא בתכתיבים שצריך להצליח בהם כי אם לא אז פשוט יתהפך עליך הסיר...

מקווה שתקראו טוב ותחשבו דקה או שניים לפני שתגיבו להודעה הזו,
כי זה לא משנה אם תכתבו מילים יפות, משנה אם באמת נכנסתם למקום הזה והבאתם שם גאולה...

@לב-העולם-אתה כתב:

למה אתה רוצה שנעמוד פה יום שלם ונבקש מחילה 10 וידויים

נהניתי מדבריך
וגם לי מאוד הציק הענין של ה-10 וידויים
ושאלת את עצמי, מה איכפת לך לומר את הטקסט הזה 10 פעמים, זה לא גרוע יותר מהפיוטים שאתה אומר ולא מבין אף מילה?
ואז קלטתי, שמה שמפריע לי זה הטחת הדברים - בי!
כלומר, כאילו מישהו בא ואומר לי 10 פעמים, י'אפס, חטאת וחטאת וחטאת, תתבייש לך.

ואז זה עוד יותר כאב לי.

עד שפגשתי את ראבר"נ בתורה ו' ובעוד תורות, שאומר שהוידויים זה בדיוק בשביל שתתבייש.

והבושה הזו בעצמה היא התשובה.
היא המטהרת!

ולמה שוב ושוב?

• תשובה על תשובה.

כלומר, נקיון וטהרה נוספים, ועליה למדריגות נוספות עד לכתר, עד שתהיה יושב על הכסא שתוכל לדון את כל העולם לכף זכות.
ע"ש.

ועוד מעט תשאל למה צריך יום כפור כל שנה לא מספיק אחד תמחל לי ודי

וגם מה בכלל העניין לצום יום שלם אולי מספיק איזה שעה שעתיים

חז"ל הקדושים נתנו מינון מדויק לנו החולים כדי לצאת בסוף היום מטוהרים לגמרי
כל וידוי שוטף וממרק וזה התרופה המיוחדת לנו לעבור את כל התהליך בלי להתבלבל

@לב-העולם-אתה כתב:

"רבש"ע, אם אתה כל כך אוהב, ורוצה אותנו,
אז למה אתה רוצה שנעמוד פה יום שלם ונבקש מחילה 10 וידויים?
שנזכיר שוב את הכול...
למה שלא נבקש ממך מחילה - וזהו. תמחל!
הרי אתה רוצה אותנו..."

@לב-העולם-אתה כתב:

הקב"ה חורה אפו לפעמים?
נוקם על עוברי מצוותיו?

בתורה הזמנית הקודמת תורה ד' רבנו ממש עסק בנושא זה בדיוק
והעולה והיוצא בהתחזקות שכשאדם מתוודא בעצם מכיר שהשם נמצא בכל מקום ולא שהשם יתברך איתו רק כשהוא עושה מצוות וכשהוא עושה עבירות הוא עושה אותם לבדו בלי השם יתברך אלא מכיר בהשם הוא בטעותו שלא עשה כרצון השם ולפני הוידוי כאילו השם לא היה איתו וכשעושה וידוי אומר להשם שמתחרט ומצטער ומתוודא שעשה הפוך מרצון השם

הוידוי זה הזדמנות להמליך את השם גם במקום שכאילו לא נמצא
כי באמת השם נמצא בכל מקום רק צריך שנכיר אותו משם....

"רבש"ע, אם אתה כל כך אוהב, ורוצה אותנו,
אז למה אתה רוצה שנעמוד פה יום שלם ונבקש מחילה 10 וידויים?
שנזכיר שוב את הכול...
למה שלא נבקש ממך מחילה - וזהו. תמחל!
הרי אתה רוצה אותנו..."

הרגשתי בריבוי הוידויים והעיסוק בזה, שזה מייצר אצלי תחושה של 'צריך לפייס עוד ועוד, אולי ככה יתרצה...'. משהו שפחות יושב בלב עם כל מה שאני מנסה לבנות בלב את האהבה של השי"ת וכו'

אני מאמין שזה מה שהוא רוצה, ועושה זאת באמונה... אבל אשמח לקבל אור חדש בנושא...

מקווה מאוד שאובן נכונה!!

השם יחיד שליט ומושל

השם הוא לא משגיח עם כובע וזקן שכועס עלי
השם הוא לא מישהו שמחפש אותי בסיבוב
השם הוא לא מישהו שרוצה שיהיה לי טוב רק בתנאי שאני עוזר לו להיות מלך בעולם [זתומרת אינטרס אישי]
השם הוא לא [כל אחד ימשיך לבד]

כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹקִים" (תְּהִלִּים קלה־ה). דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי".

אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא, כִּי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִיּוֹם לְיוֹם לְפִי מַה שֶּׁמַּזְרִיחַ לוֹ וּמִתְנוֹצֵץ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לְסַפֵּר לְעַצְמוֹ לְיוֹם שֵׁנִי הַזְּרִיחָה וְהַהִתְנוֹצְצוּת שֶׁל גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶתְמוֹל.

וְעַל־כֵּן אָמַר: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי", אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל. (שחות הר"ן א').

והדברים מבהילים!

אינו דומה יום אחד לחבירו בהרגשה האישית של כל אחד בגדולת הבורא, והחיבור אליו, וכל שכן שאינו דומה בין איש לרעהו.

זוהי עבודה אישית, תמידית, יום יומית.

ככל שמתבודדים יותר, ומדברים עם ה' יתברך, כדבר איש לרעהו, ככל שעובדים על העמקת הקשר הזה. לא מוותרים, לא מתייאשים, גם כשקשה, וגם כשנראה שהקשר ניתק - הרי שגדולתו והחיבור אליו מתחדשים בקשר אמיץ, חדש ונפלא שלא היה כמותו.

סתם כך, ללכת ברחוב, ולדבר כמה מילים של חיבור: " אבא, אני אוהב אותך, אבא יקר שלי, אף אחד בעולם לא ייקח לי אותך, אבא אני רוצה אותך, אני לא יעזוב אותך לעולם".

המילים הללו, הכיסופים, הרצונות, מתאחדים יחד, לחבל חזק ואדיר שמקשר ביננו בעבותות של אהבה נצחית שלא ינתקו לעולם.