וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד (תְּהִלִּים קט, ד): "תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְּפִלָּה", הַיְנוּ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם בְּאַהֲבָה, אֲמִתִּית וְנִצְחִית, כִּי אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחִי לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְהֵם לֹא דַּי שֶׁאֵינָם חֲפֵצִים בִּבְרָכָה וְטוֹבָה לְהִתְקָרֵב לְחַיֵּיהֶם הָאֲמִתִּיִּים, אַף גַּם "תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי" וְעוֹמְדִים עָלַי לְבָלְעֵנִי חִנָּם, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב מִקֹּדֶם (פָּסוּק ב): "כִּי פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ וְכוּ' וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם". וְעַל זֶה צוֹעֵק דָּוִד "תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי" וְכַנַּ"ל, "וַאֲנִי תְּפִלָּה", כִּי אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת נֶגֶד זֶה, רַק "וַאֲנִי תְּפִלָּה", אֲנִי תָּמִיד אֶעֱמֹד עַל מִשְׁמַרְתִּי לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּלַמְּדֵנִי וְיוֹרֵנִי אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן שֶׁאֶנָּצֵל מֵהֶם, וְאֶזְכֶּה לְקָרֵב אֶת מִי שֶׁרָאוּי לְקָרֵב, וּלְרַחֵק אֶת מִי שֶׁרָאוּי לְרַחֵק, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים עא, יד): "וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ".

וְכָל אָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם זֹאת, לְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים. כִּי כְּשֶׁשְּׁנַיִם מְדַבְּרִים יַחַד בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, אֲזַי כְּשֶׁאֶחָד מֵאִיר לַחֲבֵרוֹ בְּאֵיזֶה דִבּוּר, נֶחֱשָׁב חֲבֵרוֹ אֶצְלוֹ בְּחִינַת תַּלְמִיד. וְלִפְעָמִים נַעֲשֶֹה לְהֶפֶךְ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאַחַר כָּךְ הוּא מְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ אֵיזֶה דִבּוּר, אֲזַי נַעֲשֶֹה הוּא בִּבְחִינַת תַּלְמִיד לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לִזָּהֵר, לְהִשְׁתַּדֵּל וְלַעֲסֹק בָּזֶה, כִּי "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (יְשַׁעְיָה מ"ה), כִּי צָרִיךְ כָּל אֶחָד לַעֲסֹק בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְמֻלָּא מִבְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית א):
"וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ", כִּי זֶה עִקָּר יִשּׁוּב הָעוֹלָם, כְּשֶׁהָעוֹלָם מְמֻלָּא מִבְּנֵי אָדָם, הַיְנוּ מִבְּנֵי דֵּעָה. כִּי מִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, אֵינוֹ אָדָם כְּלָל כַּנַּ"ל:
[הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם מְצֻוָּה לְהַעֲמִיד בָּנִים בָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹלָם, כֵּן הוּא מְצֻוָּה לְהַכְנִיס דַּעַת וְיִרְאַת שָׁמַיִם בְּבָנָיו וּבְתַלְמִידִים, כִּי זֶה עִקָּר הַמִּצְוָה, שֶׁמְּצֻוֶּה לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת לְקִיּוּם הָעוֹלָם, כִּי הָעִקָּר לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת מִמִּין בְּנֵי אָדָם דַּוְקָא, וְלֹא מִין בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בִּדְמוּת אָדָם. עַל כֵּן כָּל זְמַן שֶׁאֵין מֵאִיר הַדַּעַת בִּבְנֵי אָדָם, וְאֵינָם יוֹדְעִים וּמַרְגִּישִׁים אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ, אֵינָם בִּכְלַל בְּנֵי אָדָם, מֵאַחַר שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת לָדַעַת אֶת ה', שֶׁזֶּה עִקָּר גֶּדֶר הָאָדָם. וְעַל כֵּן נֶחֱשָׁב הָעוֹלָם כְּתֹהוּ וָבֹהוּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר:
לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, כִּי צְרִיכִין לְיַשֵּׁב אֶת הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה מְיֻשָּׁב הָעוֹלָם מִבְּנֵי אָדָם דַיְקָא, דְּהַיְנוּ מִבְּנֵי דֵּעָה, שֶׁיּוֹדְעִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ גַּם כֵּן מִצְוַת:
"וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ", שֶׁצְּרִיכִין לְמַלְאוֹת אֶת הָאָרֶץ בִּבְנֵי אָדָם. הַיְנוּ שֶׁכָּל אָדָם מְצֻוָּה שֶׁיְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם כְּדֵי לְהַכְנִיס דַּעַת בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה עִקָּר יִשֹּוּב הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב מִבְּנֵי אָדָם, הַיְנוּ מִבְּנֵי דֵּעָה, שֶׁיּוֹדְעִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל]:
עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לַעֲסֹק בָּזֶה לְהַכְנִיס דַּעַת וְיִרְאַת שָׁמַיִם בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה חֲבֵרוֹ בְּחִינַת תַּלְמִיד אֶצְלוֹ, וַאֲזַי כְּשֶׁיִּמְלְאוּ יָמָיו וְיַגִּיעַ זְמַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ, אֲזַי יִתְלַבֵּשׁ בְּזֶה הַדִּבּוּר שֶׁהִכְנִיס בַּחֲבֵרוֹ, וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ מַמָּשׁ קַיָּם בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ" 'חַד אָמַר בֵּן, וְחַד אָמַר תַּלְמִיד'. נִמְצָא כְּשֶׁנִּשְׁאָר בֵּן אוֹ תַּלְמִיד אַחֲרָיו, אֲזַי יֵשׁ חֲלִיפוֹת לָמוֹ, הַיְנוּ כִּי יֵשׁ לוֹ חֲלִיפִין, מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁאָר דַּעְתּוֹ אַחֲרָיו עַל יְדֵי בֵּן אוֹ תַּלְמִיד כַּנַּ"ל:
כִּי עִקָּר הוּא הַדַּעַת, וּכְשֶׁנִּשְׁאָר הַדַּעַת אַחֲרָיו עַל יְדֵי בֵּן אוֹ תַּלְמִיד, נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא מַמָּשׁ נִשְׁאָר קַיָּם בָּעוֹלָם. וְזֶה חֲלִיפוֹת רָאשֵׁי תֵבוֹת: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְ'בוּנוֹת (תְּהִלִּים מ"ט). כִּי עִקָּר הוּא הַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת: "פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת", שֶׁזֶּהוּ עִקָּר הַהַשְׁאָרָה וְהַחֲלִיפוֹת שֶׁנִּשְׁאָר מִן הָאָדָם אַחֲרָיו

אודות החינוך על להיתו בקיאים בקירוב רחוקים הלואי שנחנך את צאצאינו לברסלב שנזכה כל אחד שכל בניו יארו באור רבינו (אולי ראוי להקדיש אשכול מיוחד כציד לקרב את הילדים ואכמ"ל) וכשמחנכים הילדים לאור רבינו הם בקלות יכולים להאיר באחרים וכבר היו דברים לעולמים בדורות עברו כאלו שהתקרבו בחיידער על ידי חברים כר' אלעזר רוזנפלד ור' אהרן גלידמן ועוד שכבר קירבו בתור ילדים

@נוה-צדיקים כתב:

וְגַם הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּסְעוּ נְסִיעוֹת בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם

העתקת שרצונו שיסעו נסיעות בשביל זה וכו'. ולא רק למי שמגיע.
אך בודאי לא לכל אחד יש את הכשרון לזה. אך מי שמוכשר לזה צריך להשתדל בזה./ ובמקומות אחרים (תורה יד ותורה נו מבאר רבנו שיש דרך קרוב פנימית ע"י עסק התורה שגורם לנשמות להתעורר).
ובמקו"א בחיי"מ מבואר שרבנו רצה שיהיה אדם שיוכל לשלוף עצות מדבריו לכל מי שישאל. (אוצר בלום יביא לנו את המקור).
נ.ב. שהיה ראוי שיחנכו את צעירי הצאן להיות בקיאים בקרוב רחוקים. כעין יוסף שקרב את בני השפחות שהם הנשמות החלושות שבישראל כפי שמבאר ר' נתן (הנ"ל יביא המקור).
וכעין שמחנכים בחסידות חב"ד את הבחורים שלהם לצאת לדבר עם אנשים בחוץ. ועי"ז בודאי נזכה לקרב הרבה שומרי תו"מ לעבודת ה'. וכן נזכה לקרב כאלו שעדין אינם שומרי תו"מ לחזרה בתשובה ועבודת ה'.

@נוה-צדיקים כתב:

האם ההנהגה היה לקרב רק מי שמגיע או חיפשו לצאת להפיץ ולקרב?

מרבי נתן רואים שכל עמך בית ישראל...

אַתָּה יוֹדֵעַ צְפוּן לְבָבֵנוּ וְעוֹצֶם תְּשׁוּקָתֵנוּ וּתְשׁוּקַת כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם, לִמְצוֹא מָזוֹר וּתְרוּפָה לְמַכָּתָם.
כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ, כֻּלָּם כְּאֶחָד תְּאֵבִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמְצַפִּים וּמְחַכִּים לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְמַעַן יָשִׁיב אוֹתָם מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וִיתַקֵּן פִּשְׁעֵיהֶם, וְיוֹרֶה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֵךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה
תפילה ד