@נחמד כתב:

לכאורה הפשט מלשון אבוקה בלשון נופל על לדשון שאביק היינו מחובר דויאבק איש עמו ובלשה"ק לשון נופל על לשון ולכן הוא בחינת אבוקה של אור

זה ממש מחזק שאביק-מאיר
מרוב ששורש כל אחד בתורה של הצדיק והצדיק מחובר לתורה
כמו שאומרים
קודשא בריך הוא אוריתא וישראל כולא חד

כמו שרבנו אומר
כְּשֶׁהַתִּינוֹק הוּא בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת
כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ
הוּא נִתְעוֹרֵר בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לִקְרַאת אִמּוֹ
הַיְנוּ לְשָׁרְשׁוֹ

להלן גוגל
"וְהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם"
פירושו המרכזי הוא קריאה לתלמיד לשבת בענווה לרגלי החכמים, לספוג את תורתם, ולהיות קרוב אליהם פיזית ורוחנית כאחד.

ענווה והתבטלות:
ישיבה על הארץ סביב רגלי המורים, המלמדת על הכרת תודה והנחת הגאווה בפני גדולים בתורה.
ספיגת החכמה:
התחברות והידבקות בדרכיהם, כך שאבק דרכים של לימוד יכסה את התלמיד מרוב התמדה וקרבה
מלשון מאבק (לפי פירוש "רוח חיים"): ישנה הבנה לפיה מותר ואף צריך להיאבק ולהקשות בלימוד מול דברי הרבו כדי לרדת לעומקה של אמת אך זאת תמיד מתוך כבוד, ענווה ושפלות רוח ("בעפר רגליהם")

מכל הנל אני מבין שכל ההבנות כאחד היינו גם אם הספוג באמת ספג כתרין רעין דלא מתפרשין זה מזה שהלבנה מאירה כאור החמה ככל שהיא זכה וברה כך משתקף בה אור החמה ביתר שאת

@נחמד כתב:

שורש אבוקה נובע מלשון החיבור וההאבקות של האש במה שעליו היא דלוקה

יהי רצון שלא נתייאש מכל העפרוריות שהיצר מנסה לפזר עלינו ושהאש של רבנו תוקד בליבנו עד שיבא משיח צידקנו (רבנו הקדוש) להוציאנו מכל הגלויות המכונים בשם מצרים

אשרינו!!!

@נחום-בקר כתב:

צריך להזהר לא להכשל ביש דרך ישר לפני איש ואחריתה וגו'.

צריך כל הזמן תפילה
תפילה זה סוג של אני בפרשת דרכים ואני זמין לכל שינוי שתרצה שאעשה
ולאחר מכן הדרך שמאיר לאדם היא הדרך הכי מצוינת עבורו גם אם יתברר לו לאחר מכן שהיא טעות
וכל מאורעותיו לטובתו...