@נחום-בקר כתב:

ובין המצרים עד כמה שידוע לי, זה ביטוי לתחלת הגלות. וכאשר יש ג' שבועות בין המצרים. אפשר להתחיל להקביל את ג' השבועות כנגד ג' התיקונים שבתורה דידן וכו'.

דוגמה מצוינת לדרש...

@חבר-אני כתב:

(כי כדי לדרוש צריך להיות בקיא בידיעות שהם אינם כתובים בתוך התורה כי אם ברמז, וכמו שכ' לענין בין המצרים.)

לשון רבנו בשלהי התורה - אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה טז), כִּי כָּל הַגָּלֻיּוֹת נִקְרָאִים עַל שֵׁם גָּלוּת מִצְרַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְצֵרִים לְיִשְֹרָאֵל.
ובין המצרים עד כמה שידוע לי, זה ביטוי לתחלת הגלות. וכאשר יש ג' שבועות בין המצרים. אפשר להתחיל להקביל את ג' השבועות כנגד ג' התיקונים שבתורה דידן וכו'.

חבר-אני כתב:

כי כדי לדרוש צריך להיות בקיא בידיעות שהם אינם כתובים בתוך התורה כי אם ברמז.

לדוגמא, באותו אות שר"א מקשר את הג' תיקונים לג' תפילות, בעניין מנחה הוא כותב כך:

"תפלה השלישית, היא להעלותה לעיקר הדעת... אשר בזה הדעת, רצים ועולים ללא ידע, ולהראות לדעת בשובו משם, כי ה' הוא האלקים, להפך מדת הדין בעצמו למדת הרחמים,
ולהיות נענה ביחוד ה' אלקים, עד שתתבטל העבודה זרה לגמרי."

ר"א מרמז כאן את מ"ש בגמרא "אמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה" (ברכות ו:)
ושם בסיפור של אליהו נתבטלה הע"ז וכולם אמרו 'ה' הוא האלוקים'.

ברור שהעניין הזה הוא 'דרש' כי רבינו לא מזכיר את הסיפור הזה בתוך התורה. אבל רבינו כן מזכיר:
'מנחה',
'אתה הראת.. ה' הוא האלוקים',
'אלוהים אחרים' (וחטא העגל)
ומכל הנ"ל אפשר בהחלט לדרוש את הדרש הנפלא הזה!
וזה מה שרבינו אמר שאפשר ע"פ תורתו לבאר את כל התנ"ך.

@נחום-בקר כתב:

וצורת דרש כזאת נקראת מניה וביה. אומנם לא בדרך פשט. אך היא דרש מקשרי התורה.

אני מסכים איתך, ושוב צריך לחדד את זה. יש 'פשט' בתורה ואת זה מוכרחים שיתבאר רק מיניה וביה, [ולכאו' עניין הג' תפילות הוא פשט ולא דרש וכנ"ל]

ויש גם 'דרש' שר"א ג"כ דורש, (רואים זאת בעיקר במאמריו הארוכים, כמו בתורה כ"ז שזה מאמר אחד ארוך, וכן בעוד תורות נכנס לדרוש ארוך) וגם את זה הוא דורש מיניה וביה, וכפי שכתבת. אמנם זה לא ענין של פשט אלא חידושים בדרך דרש, ואעפ"כ גם את זה הוא מביא מתוך התורה וכפי שהבאתי לעיל - "בהסתבכות אלמוגי ים חכמתו וכו'

ולענ"ד זה קשור לכלל הי"ח. שאמנם נשתברו הרבה קולמוסים על זה, (וכתבתי על כך באשכולות אחרים) אבל אני חושב שלעניין 'דרש' בוודאי מוכרחים להשתמש בכלל הזה, (כי כדי לדרוש צריך להיות בקיא בידיעות שהם אינם כתובים בתוך התורה כי אם ברמז, וכמו שכ' לענין בין המצרים.) ושוב, עדיין זה ישאר בגדר מיניה וביה.

בד"ה התפשטות הגשמיות הוא אומר: שלשון זו נאמרה לעניין החסידים הראשונים שהיה להם זאת בעת התפילה (כלל ה')

אח"כ בד"ה בנחיריו מסביר: שרבינו תפס לדוגמא (כלל ג') בסיפור של רבב"ח את העניין של תפילה, שדייקא שם התערב לו שרץ קטן, כי התפילה "היא הנבחרה יותר מכולם (מכל העבודות והמצוות) בסגולתה להדביקות והביטול לאי"ס, בהתפשטות הגשמיות".

אח"כ באות ט"ו מקשר את ג' התיקונים לג' תפילות ביום (ומציין שם בפירוש שחידוש זה הוא מצירופי דבריו שבד"ה בנחיריו)

[אח"כ באות לא אומר שלכן יש ג' תפילות ביום כפי שינויי הזמן ערב ובוקר וצהרים

ומיד באות לב מבאר שתורה ותפילה שניהם במידת המלכות, התורה היא בחי' דין (ושלכן יש בה גם סם מוות ...ואחריתה וכו' ) והתפילה היא בחי' רחמים, ושלכן צריך בעיקר להרבות בתפילה, ובצירופו לתורה יומתקו הדינים.

ובאות לג (הסוף של ביאוה"ל) אומר: שעיקר ריבוי התפילה צריכה להיות לבקש את משיח צדקינו שעל ידו נזכה לכל התיקונים הנזכרים בתורה. - "והעיקר לחדש ולהרבות בתפילת את צמח דוד מהרה וכו' שהוא משה בעצמו..."]

ושוב, לא הבאתי את המ"מ הנ"ל, אלא כדי לסדר אותם זה אחר זה, שאז מבינים שזה לא סתם "דרש"

ואכן בוודאי ראה גם ראה את הל' כלאי הכרם ב' כדברך, אבל ר"א לא מסתפק בזה אלא מביא זאת מתוך התורה.

(ואגב, הבקיאים בליקו"ה יכולים להצביע על הרבה חידושים של ר"א שהם נמצאים כבר בליקו"ה, ור"א בעצמו מציין זאת בהקדמתו, "ולקיים כל האומר דבר בשם אומרו וכו' אודיע בכלל, שגם בעצם הביאורים המובאים לקמן בפנים, הוצאתי כמה דברים מספרי מורנ"ת ז"ל. כי גם אם ברובם ככולם מדבריו הק', סובב בהם פירוש הדרש, [אשר דרש בסמיכת ידי רביז"ל ופקודתו בעצמו, כמבואר במקו"א] אבל כמה פעמים הרכיב בהם גם פירוש הפשוט."

הייתי שמח אם היה יוצא ספר שמביא מ"מ מליקו"ה על ביאוה"ל שמראה מאין נלקח החידוש)

@נחמד כתב:

רק שעיקר הכלל הזה נאמר בתוך אותה התורה בלמדך על דרך הפשט.

אשמח שתסביר את דבריך.

@נחום-בקר כתב:
שגם בדברי רבנו יש את הכלל הפשוט לכל 'לומד תורה' בכל חלקי התורה. דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.

רק שעיקר הכלל הזה נאמר בתוך אותה התורה בלמדך על דרך הפשט.

@נחום-בקר כתב:

בשינוי הזמנים

ואדרבה תוכיח זאת מתוך התורה.

כבר כתבתי לעיל שזה מרומז ב"שעתא דמנחה" שבזמן זה מאיר רעוא דרעוין. ורואים מזה שיש שינויי זמן.

וכן אפ"ל לפי"ז שלכן צריך לבוא "בכל פעם אצל ת"ח".

אגב מעניין שהרבב"ח מתחיל ב"זימנא חדא הוה קאזלינן בספינתא", ו'ספינתא' רבינו מפרש 'מלכות', ולפי הנ"ל הוא נפלא, שהמלכות יש בה שינויי זמנים.

שוב עיינתי בדברי ר"א והוא כן מוכיח את דבריו מתוך התורה - מהמשל, שיש 'אישון ואפילה', ואח"כ 'עלה עמוד השחר' וכו', וכפי שקישר זאת קודם לג' התפילות ביום. כך שתיקון המלכות בעצמה תלוייה בשינויי הזמנים.
(וזה מחזק יותר את מ"ש קודם בעניין שצריך לבוא בכל פעם אצל הצדיק.)

וז"ל - עם דגש לדברים הנ"ל - : "אות לא - מהמבואר מסיפור מורנ"ת ז"ל [בהשיחות שאחר הסיפורי מעשיות] בדרכי התיקונים הנ"ל [שגילה רבינו ז"ל לכל אחד, כפי שורש נשמתו] שנמצא מזה שינויים בזמן. נראה מבואר, שזה ענין השינויים הנ"ל שנמצא גם בפרטיות בכל יום, ערב ובוקר וצהרים. אשר לכל זמן, נמצא שינוי בסדר התפלה אשר לו, וכל זה, הוא מהכרח השינויים אשר למדת המלכות כנ"ל:"‏

(השאלה היא אולי, איך לא למד את שיחה קפ"ה מיניה וביה, ומבאר זאת ע"פ תורה זו. ועדיין אינו דומה 'שיחה' ל'תורה', ובפרט שהשיחה שם היא חיזוק לתורה זו - שהת"ח שמדריך לפי שורש נשמתינו הוא רביה"ק! כפי שכתוב שם: "וְאָמַר רַבֵּנוּ ז”ל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל", וכפי שר"א מדגיש זאת בתחילת דבריו, כך שהבין שהשיחה הנ"ל שייכת לתורה זו.)