וְזֶהוּ וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם וְכוּ'. 'בָּרְהָטִים', הֵם רְהִיטֵי מֹחִין, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תִּקּוּנֵי זֹהַר קמד:), הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב הִצִּיג וְתָחַב אֶת הַמַּקְלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חִדּוּשֵׁי־הַתּוֹרָה שֶׁחִדֵּשׁ וְגִלָּה בְּשֵׂכֶל אֱמֶת וְנִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה, הִצִּיג וְתָחַב אוֹתָם בָּרְהָטִים, בְּתוֹךְ רְהִיטֵי מֹחִין שֶׁל תַּלְמִידָיו הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו. וְזֶהוּ 'וַיַּצֵּג' - 'וַיַּצֵּג' דַּיְקָא, שֶׁהִצִּיג וְתָחַב חִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ הָאֲמִתִּיִּים בָּרְהָטִים, בְּתוֹךְ רְהִיטֵי מֹחִין שֶׁלָּהֶם - שֶׁיִּהְיוּ תְּחוּבִים בָּהֶם בְּעֹמֶק גָּדוֹל, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם טָעוּת שֶׁל הַמְּדַמֶּה לְהַעֲבִירָם מֵהֶם, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כְּבָר הֵם מְבִינִים הָאֱמֶת הֵיטֵב. ...

...וְזֶהוּ וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת - וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'הַבְּכוֹרוֹת', וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת וְכוּ', וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְכוּ' וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'לְשׁוֹן אִחוּר' וְכוּ' - זֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר, שֶׁהַנְּעָרִים בְּקַל לְהָשִׁיב אוֹתָם מֵהַזְּקֵנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הָא"ב (סֵפֶר הַמִּדּוֹת, אוֹת תְּשׁוּבָה, סִימָן ד). וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים קיט, קעו): "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד" (בְּסִימָן רו), הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם כָּל מְגַמָּתוֹ לְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים, לְהוֹצִיאָם מִבְּחִינַת לָבָן מֵהַכֹּחַ הַמְּדַמֶּה, כִּי עֲדַיִן הֵם רַכִּים בְּשָׁנִים וְלֹא נִשְׁתָּרֵשׁ אֶצְלָם הַסְּבָרוֹת שֶׁל טָעוּת הַמְּדַמֶּה, אֲבָל הַזְּקֵנִים שֶׁכְּבָר נִשְׁתָּרְשׁוּ בְּטָעוּתָם שֶׁל הַמְּדַמֶּה - קָשֶׁה לַהֲשִׁיבָם עַתָּה אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת עַד יְרַחֲמוּ עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם. וְכֵן כָּל הַפָּרָשָׁה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ עַל קֹטֶב זֶה, עַל הַמִּלְחָמָה שֶׁבֵּין נְקֻדַּת הָאֱמֶת בְּחִינַת יַעֲקֹב, לְבֵין כֹּחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת לָבָן הָאֲרַמִּי בֶּן נָחוֹר, כַּנַּ"ל.

וְכָל הַמִּלְחָמָה וְהָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה שֶׁל יַעֲקֹב הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבָּנִים וְהַצֹּאן שֶׁהֵם בְּחִינַת בָּנִים וְתַלְמִידִים, כִּי עִם יַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה לְלָבָן שׁוּם עֵסֶק וּמְרִיבָה, כַּמּוּבָן בַּפָּרָשָׁה, כִּי יַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ כְּבָר שִׁבֵּר הַמְּדַמֶּה בְּחִינַת לָבָן לְגַמְרֵי, וְנָקִי מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי וְיָדוֹ מְסֻלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְאֵין לוֹ שׁוּם עֵסֶק בּוֹ, רַק יַעֲקֹב מָסַר נַפְשׁוֹ בִּיגִיעוֹת קָשׁוֹת וּטְרָחוֹת וְתַחְבּוּלוֹת כָּאֵלֶּה הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַצֹּאן וְהַבָּנִים, הַיְנוּ לְהוֹצִיא בָּנָיו וְתַלְמִידָיו מִבְּחִינַת בֵּית לָבָן, מִבְּחִינַת הַמְּדַמֶּה. וּמֵחֲמַת שֶׁהַמִּלְחָמָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאֹד מְאֹד, כִּי הוּא מִתְגַּבֵּר וּמִתְפַּשֵּׁט וּמִשְׁתַּטֵּחַ מְאֹד בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא. וְכָל מַה שֶּׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ מְעַט - מִתְפַּשֵּׁט וּמִשְׁתַּטֵּחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סֻכָּה נב.): 'כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ', עַל־כֵּן הֻכְרַח יַעֲקֹב לִבְרֹחַ מִמֶּנּוּ בְּהֵחָבֵא עִם רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה, וְעִם כָּל הַבָּנִים וְהַצֹּאן...

...וְזֶה שֶׁאָמַר יַעֲקֹב לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מֵרִיב עִם לָבָן הָאֲרַמִּי וְאוֹמֵר לוֹ: מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי, הַיְנוּ אֵיזֶה חֵטְא וּפֶשַׁע מָצָאתָ בִּי בְּעַצְמִי, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹדֵף אוֹתִי, הֲלֹא אֵין לְךָ שׁוּם כֹּחַ וְקִטְרוּג עָלַי, כִּי תְּהִלָּה לָאֵל אֲנִי זַךְ וְנָקִי וְצַח לְגַמְרֵי מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע, כִּי אֵין לִי שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל אֲפִלּוּ כְּהֶרֶף עַיִן וְכוּ' וְכוּ', כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכָּל כְּלֵי בֵּיתְךָ - כִּי אֵין בִּי שׁוּם אֲחִיזָה וּנְגִיעָה מִמְּךָ, כִּי אֲנִי נָקִי מֵהַמְּדַמֶּה לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי, שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ - הַיְנוּ שֶׁאָמַר שֶׁהוּא מְרֻצֶּה לַעֲמֹד לְדִין לִפְנֵי כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה, הֵן לִפְנֵי אֶחָיו שֶׁל יַעֲקֹב הֵן לִפְנֵי אֶחָיו שֶׁל לָבָן, הַיְנוּ הֵן לִפְנֵי אוֹתָן שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דִּקְדֻשָּׁה, הֵן לִפְנֵי אוֹתָן שֶׁהֵם מִסִּטְרָא אָחֳרָא מִסִּטְרָא דְּלָבָן, כִּי לִפְנֵי כֻּלָּם יִצְדַּק בַּדִּין, כִּי כֻּלָּם לֹא יוּכְלוּ לִמְצֹא בּוֹ שׁוּם שֶׁמֶץ וְשׁוּם צַד אֲחִיזָה מִשּׁוּם רֵיחַ שֶׁל אֵיזֶה תַּאֲוָה וּמִדָּה שֶׁבָּעוֹלָם הַנִּמְשֶׁכֶת מִכֹּחַ הַמְּדַמֶּה, כִּי אֲנִי נָקִי וְזַךְ וְצַח לְגַמְרֵי.

אַף גַּם הָיוּ לִי יְגִיעוֹת וּטְרָחוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה - שֶׁיָּגַעְתִּי וְטָרַחְתִּי הַרְבֵּה בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְתוֹרָה וּתְפִלָּה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה בְּתוֹךְ שָׂדוֹת וִיעָרִים, בְּתוֹךְ חֹרֶב וַחֲמִימוּת גָּדוֹל וּבְעֵת הַקֹּר וְהַקֶּרַח בַּלַּיְלָה, שֶׁגַּם אָז הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי בְּהִתְבּוֹדְדוּת, וְיָגַעְתִּי וְטָרַחְתִּי בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד בַּעֲבוֹדַת ה' וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי - הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל לְקָרֵב אֵלָיו נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל.

עַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁהַנְּפָשׁוֹת הַמִּתְקָרְבִין עֲדַיִן לֹא נִצְּחוּ הַמִּלְחָמָה - אֵין לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת לָהֶם מְאוּמָה, כִּי כֹּחִי וְכֹחַ אֲבוֹתַי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים יָגֵן עֲלֵיהֶם לְהַצִּילָם מִמְּךָ, כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יַעֲמֹד בְּעֶזְרִי, עַד שֶׁאֶגְמֹר עִמָּהֶם מַה שֶּׁהִתְחַלְתִּי לְקָרְבָם כֻּלָּם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּצְמַח מֵהֶם הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים פה, יב): "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" וְכוּ', מֵאוֹתָן שֶׁמֻּנָּחִים עַד הָאָרֶץ, מֵהֶם דַּיְקָא יִצְמַח הָאֱמֶת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" (מִשְׁלֵי יב, יט), וְקֻשְׁטָא קָאֵי (הָאֱמֶת עוֹמֶדֶת וּמִתְקַיֶּמֶת) (שַׁבָּת קד.):

כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי - כַּרְמִי שֶׁלִּי הוּא בְּחִינַת הַמַּנְהִיג הָאֱמֶת הַיְנוּ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן נִקְרָא כַּרְמִי שֶׁלִּי, כִּי הוּא יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְלִתֵּן עֵצָה וְהִתְחַזְּקוּת וְכוּ' לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כָּרָאוּי לוֹ, וְעַל־כֵּן נִקְרָא כַּרְמִי שֶׁלִּי, כִּי הוּא הַמַּנְהִיג שֶׁלִּי, הַיְנוּ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, כִּי רַק הוּא יוֹדֵעַ לְהַנְהִיג אוֹתִי וּלְהוֹשִׁיעַ לִי בֶּאֱמֶת. אֲבָל שְׁאָר הַמַּנְהִיגִים הַחוֹלְקִים עָלָיו נִקְרָאִים כְּרָמִים וּמַנְהִיגִים אֲחֵרִים וְאֵינָם שֶׁלִּי, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כַּמָּה שֶׁהֵם צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא שָׁבְרוּ הַמְּדַמֶּה לְגַמְרֵי וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהוֹשִׁיעַ לִי, עַל־כֵּן אֵינָם מַנְהִיגִים שֶׁלִּי, מֵאַחַר שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְקַבֵּל תּוֹעֶלֶת מֵהֶם.

וְעַל־כֵּן מְבַקֶּשֶׁת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ: הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם וְכוּ', שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ - הַיְנוּ שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְבַקֶּשֶׁת וּמִתְחַנֶּנֶת מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּגִּיד לָהּ וִיגַלֶּה לָהּ הָאֱמֶת אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ - הַיְנוּ אֵיכָה וְאֵיפֹה הוּא הָרוֹעֶה אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת בְּעֵת הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּצָּהֳרָיִם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם שֶׁהוּא עֵת הַחֹם שֶׁרַע לְהַצֹּאן.

וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה וְכוּ' - וְאִיתָא, שֶׁזֶּה מְרַמֵּז עַל אֲרִיכַת הַגָּלוּת, שֶׁעוֹד הַיּוֹם וְהַזְּמַן שֶׁל הַגָּלוּת גָּדוֹל, כִּי הַגָּלוּת יִתְאָרֵךְ, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר לָהֶם שֶׁעַל־יְדֵי תּוֹרָה כָּזֹאת אִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה. וְזֶהוּ הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל - שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁהַגָּלוּת יִתְאָרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם. לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה - שֶׁעֲדַיִן אֵין עֵת לֶאֱסֹף וּלְקַבֵּץ הַמִּקְנֶה צֹאן קָדָשִׁים, דְּהַיְנוּ נַפְשׁוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַהֲשִׁיבָם לִנְוֵיהֶם עַל־יְדֵי תּוֹרָה כָּזֹאת, שֶׁאֵין בָּהּ כֹּחַ לְתַקֵּן אֶת יִשְׂרָאֵל לַהֲשִׁיבָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ - זֶה בְּחִינַת (שִׁיר־הַשִּׁירִים א, ח): "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים", עַיֵּן בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם, הַיְנוּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין יוֹדְעִין הָאֱמֶת הַבָּרוּר לְמִי לְהִתְקָרֵב, צְרִיכִין לְעֵת עַתָּה לְהִתְקָרֵב לְאֵלּוּ הַמַּנְהִיגִים, כִּי בְּרֻבָּם יֵשׁ טוֹב הַרְבֵּה, וְגַם בְּהַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם יֵשׁ טוֹב הַרְבֵּה, רַק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֲחִיזַת הַמְּדַמֶּה. עַל־כֵּן כָּל זְמַן שֶׁאֵין יוֹדְעִין מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁשָּׁבַר הַמְּדַמֶּה לְגַמְרֵי, צְרִיכִין לְהִתְקָרֵב לָהֶם, בִּבְחִינַת "אִם לֹא תֵדְעִי וְכוּ' צְאִי לָךְ וְכוּ' וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים". וְזֶהוּ: הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ - הַיְנוּ שֶׁאָמַר לָהֶם שֶׁהַגְּאֻלָּה אִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב עַל־יְדֵי תּוֹרָה כָּזֹאת, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ - מֵאַחַר שֶׁאֵין יוֹדְעִין עֲדַיִן מִנְּקֻדַּת הָאֱמֶת וְכַנַּ"ל.

@נחום-בקר כתב:

האם קבלת את דרכך מזקני אנ"ש, מת"ח מופלגים, או שדרכך ביררת בכח עצמך. בכח בירור דעת רבה"ק מספריו וספרי מוהרנ"ת.
ההרגשה שלי שלא 'שמשמת' ת"ח. אלא את הספרים הקדושים.

וזו תשובתי:
א' קבלתי את דרכי מזקני אנ''ש [אם תרצה תוכל לברר], וחבל שהינך נותן להרגשותך להטעותך.
ב' ח''ו לבטל את כל הצדיקים, מעולם לא תמצא בדברי דומה לזה.
ג' חבל שאתם מתעקשים שלא להגיב על על מה שאמרתי דהיינו על תוכן דברי, ומגיבים על דברים שלא אמרתי, כגון: שדרכי לבטל את כל הצדיקים ח''ו.
ד' אם תוכל בבקשה לחזור לדיון שעל שמו נקרא האשכול הזה: 'התקשרות לתלמידים' ותאמר מנין לך הרעיון לקשר עצמך ל'מנהיגים אחרים' שאינם יכולים להועיל לך [כלשון מוהרנ''ת הל' מתנה ד' סעיף י''ג], אין הכי נמי שלא כל אחד יכול לקבל מ'משה' לבד וצריך השתלשלות וצמצומים כעניין 'שרי אלפים וכו' אבל בוודאי שאותם שרים הם אלו שתחתיו ולא אלו שלא סופרים אותו.

@לית-ליה-מגרמא כתב:

כל תגובותי באשכול הזה הינם משמו של 'פשטן מושבע' שמשתמש בשמי

זה לא שתיכם אותו אדם? אתם כותבים בסגנון דומה מאוד!

@ELFAS כתב:

לא עברתי על כל ההודעות, אך מהנראה השיחה הלכה לכיוון מעניין.
משום שאני למדתי בליקוטי מוהר"ן קנט, ע"ש התורה והבן המשך דבריי,
שהלימוד תורה (ואפשר להסביר את זה על שאר עניינים שבקדושה לענ"ד) אפשר שיעלה להשכינה ואפשר שלא,

לא היה לנו דיון מלימוד לשמה וכו' אלא מעניין ההתקשרות לצדיקים המובא בהרבה תורות בלקו''מ, ולאחר הראיות שהבאנו בעניין עיקר הצדיקים והתלמדי חכמים שבדור [וכן יש עוד למכביר], שהם בוודאי אותם שנתקרבו לצדיק הדור ונקראים על שמו, אזי חובת ההוכחה היא עליך, להביא ראיה שהלימוד לשמה הנ''ל הוא בונה קומת השכינה להכינה לגאולה, וא''כ, גם להביא ראיה **שהם לאו דווקא ** אותם שזכו על ידי התקרבותם לצדיק לזכות לאפשרות להיות אנשים כשרים באמת [כמובא שיחתו בחיי מוהר''ן 'מעלת המתקרבים אליו' סימן קצ''ט].
וכן כדאי שתקרא את כל ההודעות מלמעלה ותנסה להבין את ההקשר של הדברים.

@ברוך-מאן כתב:

מתחנן, ממש מתחנן, לא לערב פוליטיקה באשכול זה.

ובכן, הרקע לשאלה שלי - מנהג אאמו"ר ז"ל שהיה אומר נוסח 'הריני מקשר' לרבותיו [בלי קשר לברסלב בכלל].

כשהגעתי לברסלב, פגשתי את דברי רבינו לומר: "הריני מקשר עצמי לצדיקים אמיתיים שבדורנו".

להבנתי הדלה, רבינו הורה לי להמשיך להתקשר לאותו צדיק - שהייתי מקושר אליו טרם ההתקרבות לברסלב.

לאחר שנים הבנתי ש'צדיקים שבדורנו' הכוונה לרבינו בעצמו [שהוא הצדיק שבכל דור, כפי שמשמע כמה פעמים בכתבי ראבר"נ].

אמנם מצד שלישי, שמעתי שרש"מ אנשין היה מתקשר לראבר"נ.
ואם כך, אני יכול שוב להתקשר לאותו צדיק שהיה הרבי שלי בטרם ההתקרבות?!

מה אומרים?

הענה לך במספר שאלות
האם אותו צדיק מקשר עצמו בתפילתו אל רבינו ז''ל?
ואם לא אז הוא יודע בעצמו לבנות את קומת השכינה?
ומה ראייתך מרש''מ אנשין שהיה מתקשר לראב''ן, שהיה בעצמו ברסלבר ומקושר לרביה''ק?
וכן תבין זאת מהמובא במאמר הנ''ל ב' הלשונות:
וצריך כל אחד לכוין בתפילתו שיקשר עצמו לצדיקים שבדור.
ולאח''מ: שאין שום אחד מישראל יודע לאעלא שייפא... אלא משה בלחוד.
ובאמת מקשרים עצמינו גם לצדיקים שבדור ו[שהם אותם שבעצמם] גם מתקשרים לצדיק הדור.

ומובא בעניין זה בליקוטי הלכות אור''ח הל' ברכת השחר ה' בסוף אות ג וז''ל: עַל־כֵּן בֶּאֱמֶת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עִקַּר הַצַּדִּיקִים וְהַיְרֵאִים שֶׁבְּכָל דּוֹר, הֵם אוֹתָם שֶׁנִּתְקָרְבוּ וְנִקְרְאוּ עַל שֵׁם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת מז:): 'אֲפִלּוּ קָרָא וְשָׁנָה וְלֹא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֲרֵי זֶה עַם הָאָרֶץ' וְכוּ'...
הרי שלא כדברך שלעניין הצדיקים שבדור נאמר שהם אותם שמקבלים מרבינו בהעלם, כי מבואר בפירוש שהם אותם שֶׁנִּתְקָרְבוּ וְנִקְרְאוּ על שמו דהיינו ברסלבר'ס חסידים.
וכן מובא בהלכות בשר וחלב ה' אות ז וז''ל: וְעִקַּר שֵׁם תַּלְמִיד־חָכָם הוּא מִי שֶׁמְּקֹרָב לְהֶחָכָם וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא תַּלְמִיד־חָכָם, שֶׁהוּא תַּלְמִיד שֶׁל הֶחָכָם, שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וּלְהֵפֶךְ, עַם הָאָרֶץ נִקְרָא מִי שֶׁלֹּא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת מז:), כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מְקֹרָב לְהֶחָכָם וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת - הוּא בִּכְלַל עַם־הָאָרֶץ, כִּי אֵין לוֹ כֹּחַ לְקַבֵּל חָכְמָה שֶׁהוּא הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, אֲפִלּוּ אִם הוּא לַמְדָּן וְחָכָם, וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּי אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי שֶׁהוּא הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא כִּי־אִם עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת הַנַּ"ל וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהֶם וְכוּ'.
וכן בעוד מקומות הרבה, אשמח להוסיף לבקשתכם.

@JoJo כתב:

ר' גדליה קעניג מביא שרבו ר' אברהם שטערנהארץ, היה אומר הריני מקשר לכל יחידי הדורות, וגם להגה"ק מבארדיטשוב.

וכבר חזרנו בדברינו מספר פעמים על ההקדמה המובאת בתורה ס''ו, ונחזור עליה שוב לתועלת הכלל.
שבעליית הצדיק מדרגה לדרגה, מקבלים תלמידיו רוחו דלעילא שהיא אמת מעלמא דאתי שאינה יכולה לסבול את העולם הזה,
וזו האמת מתגלה בעולם כ'חרון אף' ומניעות, והיא פועלת את מפלת הרשעים והתפארות הצדיקים, ואף להבדלה בין עובד אלקים לאשר לא עבדו [ששניהם צדיקים גמורים], ואף על ידה זוכים לברר את נקודת האמת שבין הצדיקים.
ותלמידי הצדיק צריכים לשבר את המניעות כדי להמתיק את החרון אף הנ''ל, ולהשאיר מהאמת הזו בזה העולם, וכך יבא אט אט העולם ממציאות של 'שקר' וגלות, למציאות של אמת וגאולה.
והמורם מכל האמור לעניינינו, שבוודאי שרבינו הק' בוודאי עולה מדרגה לדרגה גם לאחר הסתלקותו, ולכן גם האמת שלו שהוא נקודת האמת שבין הצדיקים, והרבה אמת הוא שקר, כי האמת היא רק אחת וכו' כמבואר כל זה שם, היא בוודאי בבחי' פי שנים מבדורות עבר.
ולכן אין סתירה בין דברי לבין המסורת וכו' אלא שהיום העולם מתוקן וזך יותר, ואפשר לומר היום דברים שפעם הם היו בבחי' חרון אף, בזכות אותם תלמידים ששיברו המניעות והוציאו מכך אל הפועל, וגילו את האמת של הצדיק פי שנים.

@לב-העולם-אתה כתב:

בתוספת פרשנות מסוימת מאוד מאוד...
כפי שכתבתי לעיל ולא התיחסת לדברי, יש לנו מסורת בכל הדברים הללו.

אחזור שוב על בקשתי: אשמח שמישהו ילמד אותי את המסורת בדברים הללו, ויסביר לי אותם בדברי רבינו ולתמידו.

@לב-העולם-אתה כתב:

יש עוד דברים שאתה מסביר שהם היו "אולי בגלל"? זו לא דרכה של תורה!

והאם דרכה של תורה ללמוד מ'מנגינה של דברים', או מתוך תורה שקיבלנו מרבותינו?

@אוצרבלום כתב:

ובתו' ל"ו, שכמו שבתוה"ק זכה נעשית לו סם חיים וכו' כך התורה של הצדיק לכ"א כפי תפיסתו, וכל עוד לא תיקן ברית קודש כראוי לא יכול להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק

ידועים דברי מוהרנ''ת בזה בהל' קריאת שמע הלכה ד', ונביא את דבריו שכתב באות ה':
כי העיקר הוא האמונה כנ''ל, הן בכלליות התורה, והן בפרטיות בכל דור ודור שצריכין להתקרב להצדיק האמת שבכל דור ודור, העיקר הוא האמונה שצריך לבטל דעתו לגמרי כאילו אין לו שום דעת עצמו כלל, ויסתכל רק על האמת לאמיתו... ואז בוודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותיקון גדול מהצדיק ותורתו, אף על פי שלא תיקן בריתו ואין המוח שלו בשלימות והעיקר שיכיר את מקומו...

@לב-העולם-אתה כתב:

יש גבול עדין בין העצות שאתה מוציא לעצמך ע"י רמזיו של רבינו לבין הנהגות ציבוריות וזוויות הסתכלות כגון דא.
ועל זה בדיוק הדגיש מוהרנ"ת שוב ושוב את עניין התלמידים של הצדיק.
אני לא אומר לך ללכת להתבטל למאן דהו, אבל תשמע איך הייתה המנגינה של הדברים.

אין הכי נמי ששמי היה 'רמזן מושבע', אבל מכיון שאיני כך אלא 'פשטן' שכוסף להבין פשוטן של דברים, אין לך לומר שאת פשט דברי רבינו המובאים במאמר הנ''ל [כגון ש'מפורסם' הוא מי שנוטל גדולה ולא מקבלה מהצדיק, ושממשיך לשומעיו ניאוף וגדולת וכו'], הם 'רמזים' שהם 'לעצמי'.
ואם תוכל לנסות ולהסביר מה היא המנגינה של הדברים והיכן אפשר לשמוע אותה, אשמח מאד

@אוצרבלום כתב:

ובתו' י"ב, שיש דווקא בתורת הצדיק שני משמעות, וצדיקים ילכו ופושעים יכשלו

בתורה י''ב מובא: שהצדיק התחתון משכיל בחכמתו, ויודע מאיזה צרופים של תורה שבע''פ, נעשה אלו הצירופין שהלמדן [השד] דובר עליו, והוא לומד את אלו הצירופין, ועושה מהם צירוף שהיה מקודם שנתקלקל, על ידי זה לוקח את החיות של ה'למדן', ובונה את השכינה.
לכן אבקש ואתחנן, שחבר אחד מהפורום, ישכיל בחכמתו להציל את ה'למדן' [דהיינו אותי], ולומר מאיזה צרופים של תורה לקח את דבריו, וללמוד את הצרופים ולעשות מהם מה שהיה מקודם שנתקלקלו, ועל ידי זה לקחת ממנו את החיות, ולהחזירו בתשובה.

@לב-העולם-אתה כתב:

לא נולדנו היום, ויש לנו אבות זקנים ומסורת דורות של הבנה בצביון של 'ברסלב מהי'...
והרי הם כקראים שאינם מאמינים במסורות ע"פ שהם הם גופי תורה..

חבל לקרא את תשובתך המעורפלת, ואת חוסר היכולת לענות על תוכן דברים
אם תוכל בבקשה לכתוב דבר אחד ממה שכתבתי, שסותר את 'המסורת' של ברסלב, כביכול יש 'מסורת' בברסלב שאסור לדבר ממפורסמים של שקר. אם תוכיח לי מהמסורת של ברסלב [מכתבים שיחות וכו'] שמה שכתבתי אינו נכון, אשמח לדעת מזה.
ואם לא, אזי תצטרך לחזור בך מהכינוי 'קראי'

JoJo כתב:

ר' גדליה קעניג מביא שרבו ר' אברהם שטערנהארץ, היה אומר הריני מקשר לכל יחידי הדורות, וגם להגה"ק מבארדיטשוב.

@לב-העולם-אתה כתב:

נדמה לי שאלו דברי ראב"ן אבל איני בטוח בכך, שכמה שיש בתורה סם חיים וסם מוות, הרי בתורתו של הצדיק זה קיים ביתר שאת.

זה מפורש בתו' ל"א, שדווקא אצל הצדיק יש בחי' סם חיים וסם מוות, כדי שיוכל המתקרב למצוא דבר שיקצץ ח"ו בנטיעות או שיכנס ויצא בשלום, ובתו' ל"ו, שכמו שבתוה"ק זכה נעשית לו סם חיים וכו' כך התורה של הצדיק לכ"א כפי תפיסתו, וכל עוד לא תיקן ברית קודש כראוי לא יכול להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק, ובתו' י"ב, שיש דווקא בתורת הצדיק שני משמעות, וצדיקים ילכו ופושעים יכשלו.