@בעל-מוח כתב:

האם להתמקדם בחידושים ובדקדוקים שבתורה
או להתמקד בחיים עצמם איך זה נוגע אלי

אפשר לחבר את שניהם
החיים עצמם וריבוי התמונות והסיצואציות ממציאות ופותחות שאלות על התורה
הרבה פעמים לפני קריאת התורה אפשר לכתוב את השאלות והכאבים שאנחנו מחפשים עליהם רפואה ותוך כדי הקריאה להבין אם יש כיוון ורמז לישועה
היום למשל הבנתי שבכל דבר כלול הכל מריש דרגין עד סוף כל דרגין
כל יהודי טמון בו ניצוץ מנשמת הצדיק כמו שרבי יצחק ברייתר כותב....

"מֵּימֵי הַיָּם אֲשֶׁר סְגֻלָּתָם לְרַפְּאוֹת מֵהַרְבֵּה מַחֲלוֹת, אֲבָל כָּל הָרְפוּאָה וְהַחַיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם, לֹא יִהְיֶה רַק אִם הָרוֹחֵץ בָּהֶם שׁוֹמֵר אֶת רַגְלָיו וְאֶת פְּסִיעוֹתָיו מִלָּבוֹא בָּהֶם יוֹתֵר מִכְּפִי מִדָּתוֹ".

ויש המקפידים לקיים דווקא את מה שקראנו בפר' עקב: (שתמיד חלה באמצע ביה"ז)

"כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר."

ויש המוסיפים גם להמשיך "לטייל בתורתו"

@בעל-מוח כתב:

למאי נפק"מ
האם להתמקד בחידושים ובדקדוקים שבתורה
או להתמקד בחיים עצמם איך זה נוגע אלי ואיך אני חי את זה ביום-יום?

הענין של ללמוד בעיון ועניין ההליכה, אלו שתי שיחות נפרדות ואף אם הם לא היו עוזרים אחד לשני היה צריך לקיים שניהם!
כן, יש מטרה גם בעצם הלימוד בעיון! וכפי שכ' ראבר"נ (מובא גם בהקדמת הביאוה"ל):
"בְּמִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה הָעוֹלָה עַל כָּל הַמִּצְוֹת (כַּמְבֹאָר מִזֶּה גַּם בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת בְּזֶה הַלָּשׁוֹן הֶרְגֵּל הַלִּמּוּד עוֹלֶה עַל קִיּוּם כָּל הַמִּצְוֹת) אַף עַל פִּי שֶׁבִּפְשִׁיטוּת כָּל טַעַם הַנִּגְלֶה הִיא לְמַעַן דַּעַת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר, אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֵךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה וְכוּ'. אֲבָל גַּם בָּזֶה כָּל עִקַּר הַמִּצְוָה הוּא בִּלְשׁוֹן סְגֻלָּה לְהַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ, כְּפִי טְעָמִים הָרוּחָנִיִּים אֲשֶׁר בָּהּ...

"וְעַתָּה כְּפִי הַמּוּבָן בְּרוֹמְמוּת רַבֵּנוּ זַ"ל. יֵשׁ גַּם מִזֶּה בְּעַצְמוֹ לְהָבִין מֵרָחוֹק מֵרוֹמְמוּת לִמּוּד תּוֹרָתוֹ וְהַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁזּוֹכִים עַל יְדֵי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁבָּהּ...

"וּמַאֲמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (שֶׁמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן של"ב) אֲנִי נַחַל הַמְטַהֵר וְכוּ', מְבֹאָר גַּם כֵּן מִדִּבְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת שֶׁסּוֹבֵב הָעִקָּר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה....

"וּלְפִי כָּל זֶה תָּבִין וְתִתְבּוֹנֵן בְּרֹב וְעֹצֶם חִיּוּב וְהֶכְרֵחַ הַלִּמּוּד בַּתּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר שֶׁזָּכִינוּ עַל יְדֵי רַבֵּנוּ זַ"ל. כִּי הֵן הֵמָּה הַתַּבְלִין הַמֻּכְרָחִים לְהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבָּעֵת הַזֹּאת. שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל 'בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע בָּרָאתִי תּוֹרָה תַּבְלִין' (מַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין דַּף ל' ע"ב). וְהָעִקָּר הוּא לִמּוּד הָעִיּוּן שֶׁבָּהּ, כַּמְבֹאָר מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ק"א, שֶׁזֶּה הוּא הַלִּמּוּד הַמְסֻגָּל לְהִנָּצֵל עַל יָדוֹ מֵהַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת.
(עיי"ש עוד, זאת הקדמה נחוצה לכל הבאים בשערי העיון)

יוצא מהנ"ל שעצם לימוד העיון עוד לפני הלמעיישה.. מסוגל להנצל מהתאוות!
(וע"פ תורה ד' ע"י ראיית פני הצדיק "והיו עיניך רואות וגו' - מלשון עיון, עי"ז משליך תאותיו אחר כתפיו כתינוק הנמשך לאימו)

וראה עוד בגליון מחוברים האחרון, שהביאו שיעור של ר' שלום מייקוף שבירר העניין היטב וא' ולמסקנה אמר שא' מהמטרות הן להיות "שותף בתורתו", שהתורה קתהיה שלך!

עוד למעשה גדול שיש בעצם בעיון, שכמה פעמים אתה עומד מרעיד ומשתומם מול גדלותו וגאונותו של רביה"ק בדקדוקו כל תיבה ואות! (שמעתי מהרב כרמל שא' מהגאונים, איני זוכר שמו, ניגש לר"מ קרמר שליט"א אחר שלמד קצת ליקו"מ, ואמר בהתפעלות: או שלר' נחמן היה רוה"ק או שהיה גאון מופלא! ענה לו ר"מ: אני מאמין שתרוייהו הוו ביה!
עכ"פ אני לקחתי מהסיפור שמה שכ' בשלוחין ה' "לחפש אחר הרוה"ק של הצדיק" יכול גם להיות כמשמעו.)

איפה כן ה"בעיה"?
יש כאלו החוששים (בעיקר העלו זאת בתחילת דרכה של לטייל) שברסלב תהפוך להיות חב"ד..
היכן התמימות והפשיטות?
מה עם "למעשה"? (על זה כבר השבתי לעיל)

אכן לימוד העיון הוא "מחייב" גדול, כי אכן צריך כנגדה להרבות במעשים בתמימות ופשיטות וכדלהלן.
(רק כדי להבין הדברים אספר מה ששמעתי מא' מאנ"ש, שניגש אליו א' שעסק הרבה בגמ' בעיון וביקש עצה לשלום בית, ואמר לו שירגיל את עצמו לומר תהלים, ההוא היה קשה לו עם זה אבל בהמשך הזמן הודה לו מאוד שזה אכן עזר לו. לפעמים עם ריבוי החכמות אפשר לעוף בשמים... והבן)

ר"א שואל בכוכבי אור (שו"ס א):
"נִפְלֵאתִי קְצָת בִּרְאוֹתִי סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה מֵהֶחָכָם וְהַתָּם, אֲשֶׁר נֶהֱפַךְ הַדָּבָר כָּל כָּךְ שֶׁהֶחָכָם בְּחָכְמָתוֹ נִלְכַּד וְנִשְׁקַע בִּיוֵן מְצוּלָה, וּכְנֶגְדּוֹ הַתָּם הָרָחוֹק מֵהַחָכְמָה, אֲשֶׁר גַּם מְלֶאכֶת תְּפִירַת הַמִּנְעָלִים לֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִלְמֹד כָּרָאוּי, נִתְעַלָּה וְנִתְרוֹמֵם מְאֹד כַּמְבֹאָר שָׁם. כִּי לָמָּה בֶּאֱמֶת יִהְיֶה כֵּן, הֲלֹא כָּל עֶצֶם הַחָכְמָה וְאוֹר הַמֹּחַ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב הָאָדָם, הוּא מִנִּשְׁמַת וְרוּחַ הַבּוֹרֵא בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר נָפַח בְּאַפּוֹ מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, וּלְפִי זֶה מִמֵּילָא מְבֹאָר, שֶׁכָּל אֲשֶׁר יָאִיר בּוֹ יוֹתֵר זֶה הָאוֹר, הָיָה לוֹ לְהִתְעַלּוֹת וּלְהִתְרוֹמֵם, וְלֹא הַתָּם בְּרִחוּקוֹ מֵהַחָכְמָה.??

[אם נתבונן היטב נראה שקושיא הזאת קשה לו מאוד גם כלפי עצמו, שהרי היה עמקן גדול ובעל מוח עצום ודוק...]

"וְהִנֵּה עוֹד רָאֹה רָאִיתִי כִּי גַּם בְּזֹאת הַפְּלִיאָה בְּעַצְמָהּ, יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא בְּמַאֲמַר הַמִּשְׁנָה (בְּאָבוֹת פֶּרֶק ג') 'כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו לְמַה הוּא דּוֹמֶה לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין וְהָרוּחַ בָּא וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו' וְכוּ'. וּמֵהַחְלָטַת לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה בִּסְתָם, נִרְאֶה שֶׁהִיא סוֹבֶבֶת גַּם עַל חָכְמַת הַתּוֹרָה.?

"ואשר לְפִי זֶה מֻכְרָח לְפָרֵשׁ, שֶׁגַּם כָּל שֶׁבַח הֶחָכָם הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי, לֹא תְּסוֹבֵב רַק עַל הֶחָכָם הָאֲמִתִּי הַמַּקְדִּים יִרְאַת חֶטְאוֹ וּמַרְבֶּה בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכִלְשׁוֹן הַכָּתוּב (בְּסֵפֶר אִיּוֹב) "יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה" וְכוּ'.
וְגַם מִפֶּה לְפֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי מוֹרִי שֶׁשָּׁמַע מִמּוֹרַנַ"ת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה בִּפְרָטִיּוּת לְעִנְיַן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ בְּיָמָיו, וְגַם הָיוּ כְּשֵׁרִים וְהֶחֱזִיקוּ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה כְּכָל הֶהָמוֹן הַבִּלְתִּי חֲכָמִים כָּל כָּךְ. וְאָמַר עֲלֵיהֶם רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁבְּכָל זֹאת אִם לֹא יַרְבּוּ וְיַגְדִּילוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם עַל זוּלָתָם. כְּפִי הַמֻּכְרָח לְמַדְרֵגַת חָכְמָתָם תַּזִּיק לָהֶם חָכְמָתָם, כְּפִי הַמְבֹאָר מִלְּשׁוֹן הַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל. וְתִתְחַזֵּק לְפִי כָּל זֶה הַפְּלִיאָה הַנַּ"ל, אֲשֶׁר לָמָּה בֶּאֱמֶת יִהְיֶה כֵּן?

וְאוּלָם בְּסִבַּת הַפְּלִיאָה הַזֹּאת, חִפַּשְׂתִּי וּמָצָאתִי מִפִּלְפּוּלֵי צֵרוּפֵי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, כִּי אֵין הַכַּוָּנָה בִּדְבַר הַחֶסְרוֹן שֶׁנִּמְצָא בְּמִדַּת הַחָכְמָה כַּנַּ"ל, שֶׁהִיא מִצַּד עַצְמָהּ רָעָה חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַדְּרַבָּא כָּל חֶסְרוֹן מִדַּת הַחָכְמָה הִיא מֵרֹב הַטּוֹב שֶׁנִּמְצָא בָּהּ, כִּי מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהַחָכְמָה וְהַמֹּחַ הוּא מֵאוֹר זְרִיחַת הַבּוֹרֵא הָאֵין סוֹף בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵין בִּיכֹלֶת הָאָדָם הַמֻּגְבָּל לָבֹא בָּהּ, אִם לֹא בְּצִמְצוּם הָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה כַּנַּ"ל.

וּכְכָל אֲשֶׁר בֵּאַרְתִּי מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ה' (עַל הַכָּתוּב בַּחֲצוֹצְרוֹת וְכוּ') בְּמָשָׁל וְדֻגְמָא מִמֵּימֵי הַיָּם אֲשֶׁר סְגֻלָּתָם לְרַפְּאוֹת מֵהַרְבֵּה מַחֲלוֹת, אֲבָל כָּל הָרְפוּאָה וְהַחַיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם, לֹא יִהְיֶה רַק אִם הָרוֹחֵץ בָּהֶם שׁוֹמֵר אֶת רַגְלָיו וְאֶת פְּסִיעוֹתָיו מִלָּבוֹא בָּהֶם יוֹתֵר מִכְּפִי מִדָּתוֹ. וְכֵן בִּדְבַר הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגִּיעַ מִמֵּימֵי הַיָּם לָשׁוּט וְלָבוֹא בָּהֶם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּמִסְחָרָם זֶה עִם זֶה, שֶׁגַּם זֶה לֹא יִהְיֶה רַק בִּכְלֵי הַסְּפִינָה שֶׁהִיא כְּעֵין הַצִּמְצוּם הַמֻּכְרָח לְמֵימֵי הַדַּעַת הַנַּ"ל, שֶׁזּוּלַת זֶה הַצִּמְצוּם נִטְבָּעִים וְנִשְׁקָעִים בָּהֶם לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶה כָּל מַעֲלַת הַתָּם בִּתְמִימוּתוֹ הַנַּ"ל אֲשֶׁר גַּם בְּבוֹאוֹ לְהַחָכְמָה כַּנִּזְכָּר בַּמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל, לֹא רָצָה לָסוּר מִדַּרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה שֶׁהִקְדִּים לָזֶה, כִּי גַּם אָז הֶחֱזִיק אֶת עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַתְּמִימוּת. וּמֵחֲמַת זֶה לְבַד הֶעֱלָה אוֹתוֹ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּרֹב הַמִּשְׂרָה וְהַמֶּמְשָׁלָה עַל כָּל הַשָּׂרִים (כַּמּוּבָן בָּזֶה מֵצֵּרוּפֵי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים עִם הַשִּׂיחוֹת הַמּוּבָאוֹת אַחַר הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת).

נראה מכל הנ"ל שכנגד ריבוי החכמה יש להרבות בעשייה ואפי' להיות יותר תמים ופשוט משאר האנשים שאינם עוסקים בעיון.

ואם תשאל למה לי כל זה? בוא נשאר אנשים רגילים וזהו!

קודם כל תמימות ופשיטות! רבינו הרי ציווה! דבר שני במשל האילן והרוח המובא במשנה באבות, אין זה תכלית שהאילן ישאר ריק וערום, תכליתו היא לפרוח ולגדול אלא שכנגד זה יש לו לחזק את שורשיו לבל תבוא רוח ותעקור ותהפוך אותו על פניו.

כשבאים ושואלים אותי: תגיד כמה פעמים אמרת את הליקו"ת שעל התורה? אם השאלה נשאלת לקנטר, אין צורך להשיב, אבל בינינו... זו אכן שאלה מחייבת!
שנזכה להיות "חכמים בחכמת התמימות והפשיטות"!

כל אדם מפרש את מה שהוא רואה על פי ההקדמות שלו וככל שנכניס יותר הקדמות מתורת רבינו זה יהיה הפרשנות שלנו למקרים
ככל שאדם חי דבר מסוים הוא מפרש לפיו את הדברים האחרים שעוברים עליו
וככל שזוכים להתעמק בדבר ולהכניס אותו יותר ויותר לעומק המוח אזי שאר המקרים נמשכים ומתפרשים לפיו