בתורה הזו רבנו אומר כשאדם עובר עבירה
הופך את הצירוף הטוב לצירוף רע
הכל ענין של גישה
לפעמים אדם חושב על מצוה שהיא עבירה ועל עבירה שהיא מצוה מהיכן זה מגיע???

אפשר לשאול למה רבנו אמר תקמטו את הספר שלי ובלבד שלא לעבור על סעיף משולחן ערוך
(למה רבנו לא אמר באידיש אני יודע שיהיו מטורללים שיתקרבו אלי אך זאת פעלתי אצל השם יתברך שתמיד יהיו מעט קנאים שלא יזוזו פסיק מדברי)
ואפשר להבין שרבנו לימד אותנו דרך בלימוד התורה
(כמו שרבנו הקדוש לקח את דבריו של רבה בר בר חנה והפך אותם להתחזקות גדולה וכן הרבה פסוקים ומשניות)
שכדי להתחזק יש עניין בלקמט את הספר וכל אחד צריך לקמט את ההבנה שלו בדברי רבנו העיקר שיתחזק ובלבד שלא לעבור על סעיף שולחן ערוך
וכך רבי נתן הוציא המון דברי התחזקות
ואולי בגלל זה רבנו אמר שרק הוא יודע פירוש על הזוהר
רק רבנו זכה להתחזקות גם בזוהר הזה....

זכה נעשה לו סם חיים
גם אם יאכל חרבות גם מזה יצליח להוציא דברי אלוהים חיים המרפאים את הנפש
לא זכה גם אוכל מבריא ומרפא יהפך עליו לסם המוות

וַעֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הֵם עַל עַצְמוֹתָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם"
וְכָל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ צֵרוּף אוֹתִיּוֹת
וּכְשֶׁעָבַר אֵיזֶה עֲבֵרָה, אֲזַי נֶחְקָק צֵרוּף רַע עַל עַצְמוֹתָיו
וְעַל יְדֵי זֶה
מַכְנִיס בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁעָבַר, בְּתוֹךְ הַטומְאָה
הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס בְּחִינַת מַלְכוּת
שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר
הוּא מַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ"ם, וְנוֹתֵן לָהֶם מֶמְשָׁלָה
לְמָשָׁל, אִם עָבַר עַל דִבּוּר שֶׁל הַלָּאו לא יִהְיֶה לְךָ
אֲזַי מַחֲרִיב הַצֵּרוּף הַטּוֹב שֶׁל הַדִּבּוּר
וּבוֹנֶה צֵרוּף רַע
וְנֶחְקָק הַצֵּרוּף הַזֶּה עַל עַצְמוֹתָיו, וְנוֹקֵם בּוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה"
וּכְתִיב: "תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה"
וְעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים
יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקִים עֲלֵיהֶם
וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הַדִּבּוּר שֶׁל הַוִּדּוּי
כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל עַצְמתַי תּאמַרְנָה"
וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרָע
וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

בָזֶה שֶׁזָּכַר משֶׁה הַוִּדּוּי
נַעֲשָׂה כְּאִלּוּ הִתְוַדָּה עַכְשָׁו לִפְנֵי משֶׁה
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת
וְנֶחֱרַב הַצֵּרוּף הָרָע שֶׁנֶּחְקַק עַל עַצְמוֹתָיו

וְזֶה לְשׁוֹן עֲבֵרָה
שֶׁהַצֵּרוּף שֶׁל עֲבֵרָה עוֹבֵר בְּתוֹךְ עַצְמוֹתָיו
מֵעֵבֶר אֶל עֵבֶר

כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם
וּמוֹצִיא כָּל צֵרוּפָיו לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם