@שמחה כתב:

חשבתי על זה, וואו כמה שקשה להתוודות... ועוד רבינו אומר שבכל פעם שבא לצדיק - לומד ליקוטי מוהרן, צריך וידוי.
ממש לא מוצא את עצמי עושה את זה. נראה לי בגלל שזה לא נעים...

קודם כל, אשריך שיש לך הרגשה כזו בציון רבינו, להרגיש את נוכחותו עד כדי בושה - אשריך!

ולעצם העניין, אכן זהו המטרה באמירת הווידוי שנזכה לבטל את הגאוה עד עפר ולהכלל באין!
(עיין ביאוה"ל אות א' ובאות י"ז)

@רוצה-להיות כתב:

נ.ב
תוכחה מגולה עלינו, שהאשכול הזה (שיח פתוח על התורה עם דברים מהחיים) עומד לו שומם.
אבא תעזור לנו לקבל מהתם הקדוש, וללכת עם תורות וללומדם בעיון עם הכללים וכו', בתמימות ופשיטות, ושהמתנה הנפלאה שקיבלנו ללמוד תורות בעיון ועם הכללים וכו', לא תמנע מאיתנו להיות ברסלברים פשוטים שהולכים חזק עם האמונה בעצות, ומשתדלים בהם.

אל תדאג, כולם עושים שיח פתוח עם בורא כל עולמים ולכן הם לא כל כך מרגישים את הצורך ללבן את ליבם מול אחרים כשניתן לעשות זאת מול השי"ת
אבל בוודאי שזה יביא תועלת גדולה לכולנו, השיח הפתוח הזה

חבר-אני כתב:

(ראו עוד בענין זה בגליון מחוברים, תמוז, מאמר על ביאוה"ל)

בכותרת: "בכל ווידוי צריך להתוודות על העון השורשי" פתח כאן

לספר מה השורש של התאוות שמושכים אותי... האם זה תענוג ואהבה נפולה, במקום הידיעה "שהקב"ה אוהב אותך"(-הלשון בתורה ד')
או שזה נובע מחמימות היצר במקום להדבק בך, רבינו האבוקה של האור והאש דקדושה.
או כי סתם אני רואה את העולם כ'דברים בטלים' ולכן אני לא מייחס משמעות במה שעובר אלי ואני מתיר לעצמי קצת להנות מהעוה"ז...
או שאני רודף את העולם כדי שיהיה לי חשיבות וישות (גאוה)

אני לא מוציא מידי פשוטו שצריך להתוודות על כל העוונות עד כמה שידו מגעת, אבל נראה שעיקר הנקודה זה להתוודות על ה'אבות' שממנו יצאו אלו ה'תולדות' הללו (דוק במשל לאחד וכו')

ואחרי שמתוודים כך זוכים בהחלט לקבל דרך לפי שורש נשמתי, דהיינו אם אני מבין מה עומד מאחורי אותם עוונות, אני יודע על מה בעיקר צריך לעבוד, על גאוה או על אהבה נפולה וכו'
(ראו עוד בענין זה בגליון מחוברים, תמוז, מאמר על ביאוה"ל)

@רוצה-להיות כתב:

שלום לכולם, אני נמצא כעת בציון רבינו הק', ופתאום ראיתי קונטרס קטן בשם: "ואם באמת אספר לרבנו את כל עוונותיו?"
כמובן שלקחתי לקרוא.
חוברת קטנה שמישהו (לא מופיע השם שלו) מספר על עצמו בפשיטות, מה שהוא עבר פעם עם הענין של הוידוי דברים.
הכלל - הבן אדם לקח את הענין בתמימות וברצינות כאחד (בד"כ התמימות לוקחת אותנו לנייחא...).
לפני חנוכה (לא יודע איזו שנה) הוא למד היטב את תורה ד', והחליט להכין וידוי דברים רציני - הוא ישב כמעט כל יום במשך 20 דקות ועבר על החיים שלו בפרקים של 3 שנים כל פרק, מ-3 שנים לפני הבר מצוה, והעלה בזכרונו כל מה שיכל, וכתב זאת!!!
הוא היה בחנוכה באומן, אבל עדיין לא סיים את הוידוי אז הוא המשיך כך עד שבועות.............
לפני שבועות, הוא מספר שהוא ישב 5.5 שעות ואמר את הוידוי!
אז לפני שהחכם שבתוכנו כבר מכין תשובות מפולפלות למה הוא לא נהג כראוי, וזה סתם חומרות וכו' וכו' וכו',
בואו נתפעל מהיהודי (ובפרט שאנו לא יודעים מי הוא...).
אני אישית מאד התחייתי מזה,
אין זה אומר שאנסה לנהוג כמותו...
אבל אקבל ממנו את האמונה החזקה בעצות, וללכת איתן בכל הכח.
אשרינו.

גילוי נאות...
בר"ה האחרון פגשתי את היהודי הזה ויצא לי קצת לדבר איתו.
מדובר ביהודי פשוט ותמים שממש רצה לקיים את דברי רבינו הקדוש בפשיטות.
והוא לקח מחברות שלימות בהן הוא גולל את כל החיים שלו כדי לספר הכל לרבינו.
ממש התחזקתי ממנו.
מהאמונה הפשוטה.
מהאמת שלו.
ובעיקר מלראות איך דבריו הנצחיים של רבינו הקדוש מדברים לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן.
ולכל "בעלי המוח" למיניהם בואו לא נשכח שמטרת חידוד המוח והעיון בתורות, הוא לא רק כדי להנות מהגאונות של רבינו -
אלא בעיקר כדי להעיר את הלב מתרדמתו, ולהתחבר בפשיטות לרבי הזה שהופך את ליבנו לב באבן ללב בשר