@האש-שלי-תוקד כתב:

ומי שלא לומד בספרי רבינו ור' נתן איך יכול
להבין שחסידי ברסלב לא מעשנים (ולא שותים).
אני מאד רוצה לברר את העניין הזה מאד.

?

@האש-שלי-תוקד כתב:

@ברוך-חשין
תלוי על איזה אנ''ש מדברים?
יש ב''ה מכל גווני הקשת שמתקרבים לרבינו לא משנה
חסידים ליטאים ספרדים בעלי תשובה מזרוחניקים וכ'ו
ועכשיו לפני שהתקרבו לרבינו עישנו והיו רגילים בזה עד מאד
אממה עכשיו הם חסידי ברסלב ורבינו אמר לא לעשן
והם ממשיכים כהרגלם בעבר ומתרצים איך כן להמשיך לעשן.
עכשיו חובה וצריך להסתכל בהם במשקפיים של רבינו אזמרה
ומצד שני הם נותנים לגיטימציה כן לעשן,
ומי שלא לומד בספרי רבינו ור' נתן איך יכול
להבין שחסידי ברסלב לא מעשנים (ולא שותים).
אני מאד רוצה לברר את העניין הזה מאד.

לא בדיוק הבנתי את השאילה שלך
דעת רבינו ברורה.
לא כולם מצליחים לקיים אותה? נכון.
צריך להסתכל עליהם באזמרה? ברור.
מה נשאר לא ברור?

ועוד שיש הרבה פוסקי הלכה שאוסרים הלכתית לעשן, בגלל ונשמרת מאד לנפשותיכם, אז יש פה צד של לחשוש הלכתית. אני מסתכל ביחד איתך על הסיבות שרבינו אמר לא לאכול בצל חי, וזה נראה קל וחומר פשוט שכמו שנזהרים לא לאכול אפילו קצת בצל כי זה מזיק, אז קל וחומר על עישון.

@לב-העולם-אתה

לב-העולם-אתה כתב:

אם לא מרגיל עצמו אין מקור שזה בעיה - לפי המעט הידוע לי

@ידידיה-סרוסי מה אתה אומר על זה?

@ידידיה-סרוסי כתב:

חיות עצומה לראות את אנ"ש דנים לגופו של עניין, בדעת רבינו בסוגיה הזאת של העישון.

נחמן הביא את השיחה, שממנה משמע הרבה מאד פעמים, הלשון לא להרגיל את עצמו, שמזה משמע שעיקר הבעיה היא ההרגל, ובלי הרגל, לפי רבינו אין ממש בעיה. ודבריו מובאים ומוכחים מתוך דברי השיחה הזאת.
מפני שהוא לא העלה את השיחה במלואה וחתך חלק ממנה, (כי רצה לחסוך את מה שלא היה נצרך), אז בגלל שזה חשוב לדעתי להבנת הקשר השיחה אני מעלה את השיחה המלאה בחיי מוהר"ן תעב.

הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמֵנוּ לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי וּלְהָרִיחַ טַבָּק. וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ וְאָמַר שֶׁרָאוּי לְאִישׁ כָּשֵׁר לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה כִּי הֵם בִּיטּוּל תּוֹרָה וּתְפִילָּה בְּחִנָּם. וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ כְּלָל וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵין מוֹעִיל עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי כְּלָל. בִּפְרָט מִי שֶׁכְּבָר רָגִיל בַּעֲשַׁן הַלּוּלְקֶי, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין מוֹעִיל לוֹ כְּלָל כִּי דָּבָר הָרָגִיל אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ. וּכְבָר מְבאָר [שִׂיחוֹת הָרַ"ו סִימָן ל] שֶׁאֵין צְרִיכִין לְבַלְבֵּל עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת, רַק בְּעֵת שֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ וְחוּץ מִזֶּה אֵין צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל. וְאָמַר עַל עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ רָגִיל בָּזֶה לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי אַף עַל פִּי כֵן קדֶם הַתְּפִילָּה אֵינוֹ לוֹקֵחַ הַלּוּלְקֶי בְּיָדוֹ כְּלָל. וּמִיָּמָיו לא הָיָה מַעֲלֶה עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי קדֶם הַתְּפִילָּה. וּלְהָרִיחַ טַבָּק אָמַר שֶׁזֶּה מַזִּיק וּמְבַטֵּל יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כִּי מִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּלא זֶה אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת וְהִיא בִּלְבּוּל וּבִּיטּוּל גָּדוֹל מְאד בְּאֶמְצַע הַתּוֹרָה וְהַתְּפִילָּה בִּפְרָט לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לוֹ טַבָּק. כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה. וְגַם קָשֶׁה לְהַשְׁלִיךְ אֶת עִנְיַן הַטַּבָּק מִי שֶׁנִּתְרַגֵּל בָּזֶה. עַל כֵּן טוֹב וְנָכוֹן מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַטִּיטוּן וְהַטַּבָּק שֶׁאֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, רַק מַזִּיקִים וּמְבַטְּלִים אֶת הָאָדָם מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה וְכַיּוֹצֵא

יש פה כמה סיבות.
א: הם ביטול תורה ותפילה. שברגע שהוא חייב את זה, אז כאשר אין לו את הטבק, הוא נאלץ לחפש ולחזר אחריו.
ב. לא נצרך כלל, דהיינו לעניין נקיות זה לא עוזר. כמו שעשו וחשבו אז חלק מהאנשים.
ג. ועוד יותר זה לא עוזר למי שכבר רגיל בזה, כי דבר רגיל לא עוזר. שמזה משמע שכן יש קשר בין נקיות לבין הטבק, רק שברגע שאתה מורגל אז זה לא עוזר לך. וכידוע שבטבק יש ניקוטין, שזה חומר שמשפיע על המערכת מבחינת נקיות, רק שרבינו מצביע על זה, שכאשר אתה רגיל אז זה לא עוזרת
ד. הרחת טבק עוד יותר גרוע, כי מי שמכור לזה לא יכול להיות בלי זה אפילו שעה אחת, דהיינו הוא נאלץ כל הזמן לפתוח את הקופסה, או לחפש אחר טבק. במקום להיות מרוכז בתורה ובתפילה.
.ה, קשה למי שמריח טבק להפסיק, וזה מבטל ומזיק לתורה ותפילה.

הערת אגב, הסיבה שרבינו אומר שהטבק יותר גרוע ממקטרת, היא שאת המקטרת זה היה מלאכה לעשן אותה, היה צריך לזה מומחיות וריכוז, ואילו הרחת הטבק אתה פשוט לוקח ומריח בכל רגע אפשרי. ולכן זה היה יותר ממכר. כי זה היה יותר נגיש.

אוסיף עוד שיחה בעניין הזה. חיי מוהר"ן רעג.

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִתְפָּאֵר שֶׁלּא הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם קדֶם שֶׁיָּדַע הַסּוֹד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וַאֲפִילּוּ מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַטִּיטוּן עַל יְדֵי לִילְקֶע וְצִבֶּעךְ [עִשּׁוּן טַבַּק] לא הִתְחִיל בָּזֶה עַד שֶׁיָּדַע סוֹד בְּהַנְהָגָה זוֹ. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַנְהָגוֹת לא הִתְחִיל שׁוּם דָּבָר לַעֲשׂוֹת עַד שֶׁיָּדַע סוֹד הַדָּבָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָדַע סוֹד בְּעִנְיַן עֲשַׁן הַטַבַּק אַף עַל פִּי כֵן הִזְהִיר אוֹתָנוּ הַרְבֵּה לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאד וּפַעַם אַחַת דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן זֶה שֶּׁנּוֹהֲגִין הָעוֹלָם לְעֲשׁן טַבַּק וְאָמַר שֶׁהוּא שְׁטוּת גָּדוֹל וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל. וְכֵן הָרֵיחַ טַבַּק שֶׁהוּא גָּרוּעַ עוֹד יוֹתֵר כַּמְבאָר שִׂיחָה זאת בְּמָקוֹם אַחֵר

מה שאנחנו רואים בשיחה הזאת, שאין בשיחה הקודמת, זה הלשון, הזהיר אותנו להתרחק מזה מאד. שמשמע קצת יותר חריף, לא רק לא להתרגל אלא להתרחק.

ויש לנו עוד שיחה בשיש"ק חלק ב אות ד.

וְכִי חָסֵר תַּאֲוֹת עַד שֶׁצְּרִיכִים גַּם תַּאֲוָה זוּ? סְ'אִיז קַארְג תַּאֲוֹת וָואס מְ'דַארְף דִּי תַּאֲוָה אוֹיךְ?
כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ עִם רַבִּי יוּדְל מֵהַנְהָגָה זוּ שֶׁצִּוָּה שֶׁלֹּא לְעַשֵּׁן מִקְטֶרֶת וּלְהָרִיחַ טַבַּק, אָמַר לוֹ:
לִפְעָמִים עַל יְדֵי שֶׁרְגִילִים בָּזֶה יְכוֹלִים לָבוֹא לִידֵי אִיסוּר יִחוּד חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לְהָרָגִיל בָּזֶה אֶת הַטִּיטוּן וְהַטַּבַּק בַּבּוֹקֶר כְּשֶׁקָם מִשְׁנָתוֹ, יֵלֵךְ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה לְבַקֵּשׁ אֵצֶל אֲחֵרִים, וְיוּכַל לָבוֹא לִידֵי אִיסוּר יִחוּד."

יש לנו פה עוד שתי סיבות,
א. האם חסר תאוות?
ב. עלולים להגיע למכשול של איסור ייחוד.

שתי הערות היסטוריות.
א. הרופאים אז תמכו מאד בעישון, ואמרו שזה בריא. (אבל אין כאן המקום להאריך, אתם יכולים להיות רגועים, לא ניכנס כאן לכל סוגית הרופאים).
ב. אז נכנס העניין הזה של עישון, לכולם באירופה, (קודם לכן זה היה רק לעשירים, וקודם קודם לכן לא היה טבק, כי עדיין לא מצאו את אמריקה ואכמ"ל). והתחיל להיות מה שנקרא מצב, או אווירה לעשן, כך גם מובן לשונות רבינו שהוא מנסה לשכנע, אל תיכנסו למצב הזה, אל תתחילו לעשן. לא להרגיל את עצמו בזה.

העולה מכל האמור, רבינו דיבר נגד עישון מקטרת, והביא כמה סיבות
א. בגלל שזה מבטל מתורה ותפילה.
ב. זה לא עוזר לנקיות.
ג. וכי חסר תאוות.
ד. עלול להביא לאיסור ייחוד.

הרחת טבק אותו דבר, רק שזה עוד יותר חמור, בגלל שזה.

א. גורם לחוסר התרכזות בתורה ובתפילה.
ב. כאשר אין לך טבק, אתה נאלץ ללכת לחפש אותו.

עכשיו אם אנחנו מנסים להקביל בין עישון מקטרת, (שדומה היום יותר לעישון נרגילה). ולהרחת טבק, לעישון סיגריות רגילות כיום, אנחנו צריכים לבדוק מה מקביל. והאם יש מכנה משותף.
אז חוץ מאולי סיבה, ד, של איסור ייחוד, שזה אפשר להגיד שברוב המקרים לא קיים, כל שאר הסיבות מתקיימות במלואם,
א. זה מבטל מתורה ותפילה.
ב. זה לא מועיל לנקיות.
ג. וכי חסר תאוות.
ד. איסור ייחוד, אפשר להגיד שכיום ברוב המקרים זה פחות קיים.
אם מקבילים את זה להרחת טבק, שזה יותר דומה, כי אפשר לעשן היום סיגריה די בקלות, ולא כמו לעשן מקטרת, למרות שסיגריה כן דורשת לצאת החוצה, זה עדיין קצת יותר קשה מלהריח טבק.
אז יש לנו את שתי הסיבות של הרחת טבק.
א. גורם לחוסר התרכזות בתורה ותפילה, בגלל העיסוק מתי אני יעשן,
ב. כשאין לך סיגריות, אתה נדרש לבטל זמן, וללכת לקנות או להשיג.

ועוד שרבינו לא מתייחס לכך שזה מזיק לבריאות, אלא לכך שזה לא עוזר. וברור שיש הבדל מהותי בין לשתות שתיה מתוקה שזה לא בריא, לבין לעשן, שזה הרבה יותר לא בריא. (כאן המקום להגיד שרבינו, אף פעם לא משתמש ברוח הקודש שלו, ואומר את דבריו לפי רוח הקודש, בעצות מהסגנון הזה, כמובן שאמירת תורות או מעשיות וכו', זה עניין אחר. כי אם כן, רבינו היה אומר זה מזיק לבריאות כמו שאנחנו יודעים היום ואכמ"ל).

אפשר להגיד שכל הסיבות שרבינו אומר על לעשן מקטרת, ועל להריח טבק מתקיימות במלואם גם היום בעישון סיגריות. בפרט שכמו שרבינו אמר לא לאכול בצל כי זה לא בריא, אז קל וחומר שרבינו יגיד לא לעשן, כשזה מוכח שזה ממש ממש לא בריא.
ולכן מתוך העיון וההקבלה בין הדברים, ברור שאין הבדל בניהם, ורבינו גם היום יגיד לא לעשן, לפחות כמו עישון מקטרת, והרחת טבק. ואפשר להוסיף את סיבת הבריאות החריפה כאן,

הערה: כידוע שיש הרבה מאד פוסקים שאוסרים הלכתית לעשן היום.

לגבי הרחת טבק בבית כנסת מדי פעם. נראה ברור שכאשר אדם יודע שהוא לא יתמכר לזה, והוא מקפיד שזה יהיה רק מדי פעם, אז רבינו לא אמר שזה אסור. אף על פי כן, רבינו הזהיר להתרחק מזה, ובפרט במקרה שאדם באופן קבוע מתפלל בבית כנסת, שמחלקים שם טבק, אז הוא עלול להתמכר לזה, ואז הוא וודאי עובר על דברי רבינו.

לגבי ההקבלה בין עישון לבין כל דבר ממכר, צריך להסתכל על כל הסיבות, אפשר להגיד שאם הדבר הזה שאדם מכור לו, גורם לו להפרעה בלימוד תורה ותפילה, ושכל הזמן הוא עסוק בזה. וגורם לו לבזבז זמן על זה, שזה עיקר הסיבות שרבינו מביא נגן עישון והרחת טבק. אז לפי רבינו זה לא טוב וצריך להפסיק עם זה.

הנה יש לנו דוגמה קטנה, איך לקחת כביכול שיחה קטנה וספציפית, ולחלץ ממנה את העיקרון, שאיתו אנחנו נפגשים בכל יום. ויהי רצון של ימי חיינו נעמיק ונחפש בדברי רבינו הקדוש, עצות נפלאות, לנו ולבנינו עד עולם.

לגבי הטענה למה דנים בדברים כגון רופאים או עישון, יותר משאר התורות, אני חושב שזה יכול להיות לתועלת, אחרי שמבררים במקום שנח לנו לדון בו, שאנחנו מכירים, דהיינו בשיחות של רבינו הקדוש, שכולנו למדנו.אז רחי שאנחנו מעיינים בשיחות יש לנו יותר אומץ כדי להיכנס לליקוטי מוהר"ן ששם אנחנו צריכים להיות בקיאים בתורה, ולעיין שם. וכמובן שגם העיון בשיחות רבינו הקדוש, יקר מפז ומפנינים...

תודה רבה מאוד על כל המאמר הנפלא

@לב-העולם-אתה כתב:

אם לא מרגיל עצמו אין מקור שזה בעיה - לפי המעט הידוע לי

@ידידיה-סרוסי כתב:

אוסיף עוד שיחה בעניין הזה. חיי מוהר"ן רעג.

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִתְפָּאֵר שֶׁלּא הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם קדֶם שֶׁיָּדַע הַסּוֹד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וַאֲפִילּוּ מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַטִּיטוּן עַל יְדֵי לִילְקֶע וְצִבֶּעךְ [עִשּׁוּן טַבַּק] לא הִתְחִיל בָּזֶה עַד שֶׁיָּדַע סוֹד בְּהַנְהָגָה זוֹ. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַנְהָגוֹת לא הִתְחִיל שׁוּם דָּבָר לַעֲשׂוֹת עַד שֶׁיָּדַע סוֹד הַדָּבָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָדַע סוֹד בְּעִנְיַן עֲשַׁן הַטַבַּק אַף עַל פִּי כֵן הִזְהִיר אוֹתָנוּ הַרְבֵּה לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאד וּפַעַם אַחַת דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן זֶה שֶּׁנּוֹהֲגִין הָעוֹלָם לְעֲשׁן טַבַּק וְאָמַר שֶׁהוּא שְׁטוּת גָּדוֹל וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל. וְכֵן הָרֵיחַ טַבַּק שֶׁהוּא גָּרוּעַ עוֹד יוֹתֵר כַּמְבאָר שִׂיחָה זאת בְּמָקוֹם אַחֵר

מה שאנחנו רואים בשיחה הזאת, שאין בשיחה הקודמת, זה הלשון, הזהיר אותנו להתרחק מזה מאד. שמשמע קצת יותר חריף, לא רק לא להתרגל אלא להתרחק.

פשוט וברור @ידידיה-סרוסי מגיב בפשטות לטענת @לב-העולם-אתה ולטענה של הרבה מאנ"ש,
יש"כ על העלאת השיחות.

נחמן הביא את השיחה, שממנה משמע הרבה מאד פעמים, הלשון לא להרגיל את עצמו, שמזה משמע שעיקר הבעיה היא ההרגל, ובלי הרגל, לפי רבינו אין ממש בעיה. ודבריו מובאים ומוכחים מתוך דברי השיחה הזאת.
מפני שהוא לא העלה את השיחה במלואה וחתך חלק ממנה, (כי רצה לחסוך את מה שלא היה נצרך), אז בגלל שזה חשוב לדעתי להבנת הקשר השיחה אני מעלה את השיחה המלאה בחיי מוהר"ן תעב.

הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמֵנוּ לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי וּלְהָרִיחַ טַבָּק. וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ וְאָמַר שֶׁרָאוּי לְאִישׁ כָּשֵׁר לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה כִּי הֵם בִּיטּוּל תּוֹרָה וּתְפִילָּה בְּחִנָּם. וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ כְּלָל וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵין מוֹעִיל עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי כְּלָל. בִּפְרָט מִי שֶׁכְּבָר רָגִיל בַּעֲשַׁן הַלּוּלְקֶי, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין מוֹעִיל לוֹ כְּלָל כִּי דָּבָר הָרָגִיל אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ. וּכְבָר מְבאָר [שִׂיחוֹת הָרַ"ו סִימָן ל] שֶׁאֵין צְרִיכִין לְבַלְבֵּל עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת, רַק בְּעֵת שֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ וְחוּץ מִזֶּה אֵין צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל. וְאָמַר עַל עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ רָגִיל בָּזֶה לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי אַף עַל פִּי כֵן קדֶם הַתְּפִילָּה אֵינוֹ לוֹקֵחַ הַלּוּלְקֶי בְּיָדוֹ כְּלָל. וּמִיָּמָיו לא הָיָה מַעֲלֶה עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי קדֶם הַתְּפִילָּה. וּלְהָרִיחַ טַבָּק אָמַר שֶׁזֶּה מַזִּיק וּמְבַטֵּל יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כִּי מִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּלא זֶה אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת וְהִיא בִּלְבּוּל וּבִּיטּוּל גָּדוֹל מְאד בְּאֶמְצַע הַתּוֹרָה וְהַתְּפִילָּה בִּפְרָט לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לוֹ טַבָּק. כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה. וְגַם קָשֶׁה לְהַשְׁלִיךְ אֶת עִנְיַן הַטַּבָּק מִי שֶׁנִּתְרַגֵּל בָּזֶה. עַל כֵּן טוֹב וְנָכוֹן מְאד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַטִּיטוּן וְהַטַּבָּק שֶׁאֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, רַק מַזִּיקִים וּמְבַטְּלִים אֶת הָאָדָם מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה וְכַיּוֹצֵא

יש פה כמה סיבות.
א: הם ביטול תורה ותפילה. שברגע שהוא חייב את זה, אז כאשר אין לו את הטבק, הוא נאלץ לחפש ולחזר אחריו.
ב. לא נצרך כלל, דהיינו לעניין נקיות זה לא עוזר. כמו שעשו וחשבו אז חלק מהאנשים.
ג. ועוד יותר זה לא עוזר למי שכבר רגיל בזה, כי דבר רגיל לא עוזר. שמזה משמע שכן יש קשר בין נקיות לבין הטבק, רק שברגע שאתה מורגל אז זה לא עוזר לך. וכידוע שבטבק יש ניקוטין, שזה חומר שמשפיע על המערכת מבחינת נקיות, רק שרבינו מצביע על זה, שכאשר אתה רגיל אז זה לא עוזרת
ד. הרחת טבק עוד יותר גרוע, כי מי שמכור לזה לא יכול להיות בלי זה אפילו שעה אחת, דהיינו הוא נאלץ כל הזמן לפתוח את הקופסה, או לחפש אחר טבק. במקום להיות מרוכז בתורה ובתפילה.
.ה, קשה למי שמריח טבק להפסיק, וזה מבטל ומזיק לתורה ותפילה.

הערת אגב, הסיבה שרבינו אומר שהטבק יותר גרוע ממקטרת, היא שאת המקטרת זה היה מלאכה לעשן אותה, היה צריך לזה מומחיות וריכוז, ואילו הרחת הטבק אתה פשוט לוקח ומריח בכל רגע אפשרי. ולכן זה היה יותר ממכר. כי זה היה יותר נגיש.

אוסיף עוד שיחה בעניין הזה. חיי מוהר"ן רעג.

רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִתְפָּאֵר שֶׁלּא הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם קדֶם שֶׁיָּדַע הַסּוֹד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וַאֲפִילּוּ מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַטִּיטוּן עַל יְדֵי לִילְקֶע וְצִבֶּעךְ [עִשּׁוּן טַבַּק] לא הִתְחִיל בָּזֶה עַד שֶׁיָּדַע סוֹד בְּהַנְהָגָה זוֹ. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַנְהָגוֹת לא הִתְחִיל שׁוּם דָּבָר לַעֲשׂוֹת עַד שֶׁיָּדַע סוֹד הַדָּבָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָדַע סוֹד בְּעִנְיַן עֲשַׁן הַטַבַּק אַף עַל פִּי כֵן הִזְהִיר אוֹתָנוּ הַרְבֵּה לְהִתְרַחֵק מִזֶּה מְאד וּפַעַם אַחַת דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן זֶה שֶּׁנּוֹהֲגִין הָעוֹלָם לְעֲשׁן טַבַּק וְאָמַר שֶׁהוּא שְׁטוּת גָּדוֹל וּלְעִנְיַן נְקִיּוּת אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלָל. וְכֵן הָרֵיחַ טַבַּק שֶׁהוּא גָּרוּעַ עוֹד יוֹתֵר כַּמְבאָר שִׂיחָה זאת בְּמָקוֹם אַחֵר

מה שאנחנו רואים בשיחה הזאת, שאין בשיחה הקודמת, זה הלשון, הזהיר אותנו להתרחק מזה מאד. שמשמע קצת יותר חריף, לא רק לא להתרגל אלא להתרחק.

ויש לנו עוד שיחה בשיש"ק חלק ב אות ד.

וְכִי חָסֵר תַּאֲוֹת עַד שֶׁצְּרִיכִים גַּם תַּאֲוָה זוּ? סְ'אִיז קַארְג תַּאֲוֹת וָואס מְ'דַארְף דִּי תַּאֲוָה אוֹיךְ?
כְּשֶׁדִּבֵּר רַבֵּנוּ עִם רַבִּי יוּדְל מֵהַנְהָגָה זוּ שֶׁצִּוָּה שֶׁלֹּא לְעַשֵּׁן מִקְטֶרֶת וּלְהָרִיחַ טַבַּק, אָמַר לוֹ:
לִפְעָמִים עַל יְדֵי שֶׁרְגִילִים בָּזֶה יְכוֹלִים לָבוֹא לִידֵי אִיסוּר יִחוּד חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לְהָרָגִיל בָּזֶה אֶת הַטִּיטוּן וְהַטַּבַּק בַּבּוֹקֶר כְּשֶׁקָם מִשְׁנָתוֹ, יֵלֵךְ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה לְבַקֵּשׁ אֵצֶל אֲחֵרִים, וְיוּכַל לָבוֹא לִידֵי אִיסוּר יִחוּד."

יש לנו פה עוד שתי סיבות,
א. האם חסר תאוות?
ב. עלולים להגיע למכשול של איסור ייחוד.

שתי הערות היסטוריות.
א. הרופאים אז תמכו מאד בעישון, ואמרו שזה בריא. (אבל אין כאן המקום להאריך, אתם יכולים להיות רגועים, לא ניכנס כאן לכל סוגית הרופאים).
ב. אז נכנס העניין הזה של עישון, לכולם באירופה, (קודם לכן זה היה רק לעשירים, וקודם קודם לכן לא היה טבק, כי עדיין לא מצאו את אמריקה ואכמ"ל). והתחיל להיות מה שנקרא מצב, או אווירה לעשן, כך גם מובן לשונות רבינו שהוא מנסה לשכנע, אל תיכנסו למצב הזה, אל תתחילו לעשן. לא להרגיל את עצמו בזה.

העולה מכל האמור, רבינו דיבר נגד עישון מקטרת, והביא כמה סיבות
א. בגלל שזה מבטל מתורה ותפילה.
ב. זה לא עוזר לנקיות.
ג. וכי חסר תאוות.
ד. עלול להביא לאיסור ייחוד.

הרחת טבק אותו דבר, רק שזה עוד יותר חמור, בגלל שזה.

א. גורם לחוסר התרכזות בתורה ובתפילה.
ב. כאשר אין לך טבק, אתה נאלץ ללכת לחפש אותו.

עכשיו אם אנחנו מנסים להקביל בין עישון מקטרת, (שדומה היום יותר לעישון נרגילה). ולהרחת טבק, לעישון סיגריות רגילות כיום, אנחנו צריכים לבדוק מה מקביל. והאם יש מכנה משותף.
אז חוץ מאולי סיבה, ד, של איסור ייחוד, שזה אפשר להגיד שברוב המקרים לא קיים, כל שאר הסיבות מתקיימות במלואם,
א. זה מבטל מתורה ותפילה.
ב. זה לא מועיל לנקיות.
ג. וכי חסר תאוות.
ד. איסור ייחוד, אפשר להגיד שכיום ברוב המקרים זה פחות קיים.
אם מקבילים את זה להרחת טבק, שזה יותר דומה, כי אפשר לעשן היום סיגריה די בקלות, ולא כמו לעשן מקטרת, למרות שסיגריה כן דורשת לצאת החוצה, זה עדיין קצת יותר קשה מלהריח טבק.
אז יש לנו את שתי הסיבות של הרחת טבק.
א. גורם לחוסר התרכזות בתורה ותפילה, בגלל העיסוק מתי אני יעשן,
ב. כשאין לך סיגריות, אתה נדרש לבטל זמן, וללכת לקנות או להשיג.

ועוד שרבינו לא מתייחס לכך שזה מזיק לבריאות, אלא לכך שזה לא עוזר. וברור שיש הבדל מהותי בין לשתות שתיה מתוקה שזה לא בריא, לבין לעשן, שזה הרבה יותר לא בריא. (כאן המקום להגיד שרבינו, אף פעם לא משתמש ברוח הקודש שלו, ואומר את דבריו לפי רוח הקודש, בעצות מהסגנון הזה, כמובן שאמירת תורות או מעשיות וכו', זה עניין אחר. כי אם כן, רבינו היה אומר זה מזיק לבריאות כמו שאנחנו יודעים היום ואכמ"ל).

אפשר להגיד שכל הסיבות שרבינו אומר על לעשן מקטרת, ועל להריח טבק מתקיימות במלואם גם היום בעישון סיגריות. בפרט שכמו שרבינו אמר לא לאכול בצל כי זה לא בריא, אז קל וחומר שרבינו יגיד לא לעשן, כשזה מוכח שזה ממש ממש לא בריא.
ולכן מתוך העיון וההקבלה בין הדברים, ברור שאין הבדל בניהם, ורבינו גם היום יגיד לא לעשן, לפחות כמו עישון מקטרת, והרחת טבק. ואפשר להוסיף את סיבת הבריאות החריפה כאן,

הערה: כידוע שיש הרבה מאד פוסקים שאוסרים הלכתית לעשן היום.

לגבי הרחת טבק בבית כנסת מדי פעם. נראה ברור שכאשר אדם יודע שהוא לא יתמכר לזה, והוא מקפיד שזה יהיה רק מדי פעם, אז רבינו לא אמר שזה אסור. אף על פי כן, רבינו הזהיר להתרחק מזה, ובפרט במקרה שאדם באופן קבוע מתפלל בבית כנסת, שמחלקים שם טבק, אז הוא עלול להתמכר לזה, ואז הוא וודאי עובר על דברי רבינו.

לגבי ההקבלה בין עישון לבין כל דבר ממכר, צריך להסתכל על כל הסיבות, אפשר להגיד שאם הדבר הזה שאדם מכור לו, גורם לו להפרעה בלימוד תורה ותפילה, ושכל הזמן הוא עסוק בזה. וגורם לו לבזבז זמן על זה, שזה עיקר הסיבות שרבינו מביא נגן עישון והרחת טבק. אז לפי רבינו זה לא טוב וצריך להפסיק עם זה.

הנה יש לנו דוגמה קטנה, איך לקחת כביכול שיחה קטנה וספציפית, ולחלץ ממנה את העיקרון, שאיתו אנחנו נפגשים בכל יום. ויהי רצון של ימי חיינו נעמיק ונחפש בדברי רבינו הקדוש, עצות נפלאות, לנו ולבנינו עד עולם.

לגבי הטענה למה דנים בדברים כגון רופאים או עישון, יותר משאר התורות, אני חושב שזה יכול להיות לתועלת, אחרי שמבררים במקום שנח לנו לדון בו, שאנחנו מכירים, דהיינו בשיחות של רבינו הקדוש, שכולנו למדנו.אז רחי שאנחנו מעיינים בשיחות יש לנו יותר אומץ כדי להיכנס לליקוטי מוהר"ן ששם אנחנו צריכים להיות בקיאים בתורה, ולעיין שם. וכמובן שגם העיון בשיחות רבינו הקדוש, יקר מפז ומפנינים...

@נחום-בקר כתב:

@וועלן-וועלן א. מהיכן אני שואב זאת - מרוחו הגדולה של רבנו שאמר 'תפסקו להיות עניים לכו השתמשו באוצרות שלכם'. רבנו נתן לנו 'אוצרות של עבודת ה'' חוץ מאותם שיחות שגם אותם אני מקיים ככל חסיד ברסלב. אך כבר כתבי במקום אחר שכמה מוזר שבאשכול על רופאים יש למעלה ממאה פוסטים אולי כבר ממאתיים, כאשר כולם חוזרים על דברי כולם. ואילו בפורום על התורה שבעבור זה הוקם הפורום אין כזאת השקעה בהבנת דברי רבנו. או בעבודת אזמרה והתבודדות וכו' גם אם פתחו אשכול הוא נשאר קטן מאד.

לא מתערב, אבל סתם ליידע, כל הפוסטים בענייני רפואה יכולים להועיל להרבה תורות בליקו"מ, ובבוא היום שלטייל יגיעו לתורות האלו, יהיה להם מדף נכבד עם הרבה מידע נצרך לתורה הזמנית שתהיה אז

ואף שאנו אמונים על דברי מוהרנ"ת ותלמידיו. ולא על שאר התלמידים. אך שאר תלמידי רבנו לא היו 'קטלא קניא באגם'. ומסתמא עשו את שאר עבודות הקודש שהנחיל רבנו וכו', ובודאי שבסדר העדפויות היכן למסור את הנפש קודם או אח"כ נוכל להשתמש בהם לדוגמא. ונבין שיש סולם עדיפויות. ואינני בא להחליש ולומר לאנשים לעשן או לקחת טבק. אך בוא ונכנס לכלל האוצרות שהנחיל לנו רבנו.

כמדומה, שכל השיחות של רבינו הפחות חשובות לענ"ד, הציות לזה נכלל בעניין "אמונת חכמים", ומשכך אמונת חכמים הוא דבר נכבד כשלעצמו, ויש כמויות של תורות שמדברים על כך.

ב. בענין 'הבצל' שכתבת שהיה שם רזין, איני יודע מהיכן שאבת זאת. שהלא זה לא שרבנו ישב אם התלמידים ואמר להם תלמידי היקרים אסור לאכול בצל. אלא זה שיחה שנכתבה ממעשה שהיה ושם רבנו הדגיש שאין היתר לאכול דברים המזיקים ותו לא מידי. אם יש לך מקור להשגה בבצל דיקא נשמח כולנו להעשיר את ידיעתנו בענין.
(ושוב אני כמוך לא אוכל בצל כחסיד המצייט לרבו וכו', ומקווה מאד שאזכה לקיים את שאר דברי אותה שיחה לא לאכול שום דבר שאינו בריא שלצערי עדין אני רחוק מזה וה' יעזור לי להתחזק בענין).

"עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁמַּאֲמִין שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם אֵינוֹ פָּשׁוּט, וְיֵשׁ בָּהֶם רָזִין עַל יְדֵי כֵן וכ"ו". - תורה מ"ב קמא.

ג. כשהמשיח יבוא וכן כשנראה את רבנו, אני מאמין ע"פ התוה"ק שהם יעוררו אותי לכה"פ להתחזק בהרבה דברים בסיסים לפני התוספות. וכדוגמא לדבר להצילני ממידת הכעס ההקפדה המחלוקת הגאוה וכו'.

ברור, וגם רבינו הקדוש מרבה לדבר מכך, וגם כל אנ"ש עיקר העסק שלהם זה בפנימיות בעבודת השם, אבל יש גם דבר קטן - "הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יאמַר כִּי הוּא זֶה, דָּבָר קָטן וכ"ו".

נדמה לי שאנו סוברים אותו דבר בעצם... ואתה באמת צודק שאנחנו צריכים יותר להתעמק בתורות של רבינו ובפנימיות העבודה, ויש לנו אוצרות יקרות מפז ומפנינים. אשריך!
ויתכן שאנו צריכים לבוא כן מהכיוון הזה, ואסביר את עצמי, בוא כן נעשה עסק וטראסק אפילו מהשיחה של עישון, ומכאן נלמד כעין ק"ו, באם בזה אנו כ"כ כ"כ משקיעים, כמה וכמה אנו צריכים להשקיע בעיקר העבודה?... בקיצור אשרינו!

@וועלן-וועלן כתב:

כי כמו שאמרתי רבינו לא הוסיף עוד איסורי תורה, ומותר בתכלית לעשן כמה שרק רוצים, לולקא, סיגריות, אלקטרוני, וכדומה. אבל יש לנו חשיבות והערכה מרובה מאוד מאוד לכל זיז של כל שיחה של רבינו ולכן אנו כמו 'מחמירים' בזה, ולא מעשנים כליל, מכל סוג ואופן שהוא.

האם זה לא נגזר מ"מצווה לשמוע דברי חכמים" ו"ועשית ככל אשר יורוך"?

@וועלן-וועלן כתב:

[זאת אבהיר, שבאם לפעמים אחד מתפלל בבית כנסת כללי, ויש אדם שמחלק טבק לתומו, ברור לכל שאין איסור אלא גם ראוי לקחת קצת כאילו ולחייך ולהודות לו, כי כאמור אין בזה איסור כלל, וכאן שמדובר בין אדם לחבירו צריכים להתהנג כתורה]

מספיק לחייך ולהודות, לא צריך לקחת.

@נחום-בקר כתב:

@וועלן-וועלן דבריך נפלאים - אך עדין כלפי הרחה שלא בהרגל לא מצינו גם בדברי ר' נתן איסור בזה. ואין לנו אלא מש"כ בחיי"מ וכו'.
וכפי שכתבת בענין שלא באו להוסיף וכו'. על כן אמרתי אדברה שכל הפולמסים בעניני רופאים, אכילת בצל, עישון וכו'. הם טובים וכו'. אך יבדגו עצמם אנ"ש היקרים האם בשאר דברי חז"ל אנו ג"כ כ"כ קנאים שעל זה ודאי רבנו דיבר לדוגמא בתורה נז עיי"ש. או שאנו חסידים רק לאזהרות שהוסיף רבנו הקדוש. שבודאי צריכים להקפיד בהם.

מצד היהדות, בוודאי שמה שמובא בשו"ע זה מחייב עד הסוף, וזה העיקר. אמנם מה שאנ"ש נצמדים מאוד לדברי רבינו, ומעריכים ומחבבים ומייקרים זאת, כי אנו מאמינים שרבינו מתקן לנו את הנשמה הפגומה והנידחת מאוד, בתיקונים בדרכים שלו, ובכך נוכל באמת להגיע לתכלית שלימות נשמתינו. הגע בעצמך, הרי משיח צדקינו הולך בקרוב לבוא, ואז כל עמ"י ירוצו אחריו ויקבלו ממנו כל דיבור וכל עצה וכל תנועה שרק יאמר , ויתנו לזה חשיבות עצומה מאוד מאוד (גם באם ידבר על 'בצל' זכרונו לברכה...), ואז יבוא ליטאי מושבע, ויתמה על כך מה זה? האם גם בשאר חלקי היהדות אנחנו קנאים ומחוברים כך לזה?

[ודרך אגב, עצם קושייתך (באים אנו קנאים גם בשאר דברי חז"ל) כמדומה יש בה קצת כזלזול בחסידות שאליה אתה כנראה משתייך, ושאלות מסוג אלו נשאלים בדרך כלל על ידי המתנגדים. כי תוכל לשאול את קושייתך גם על מוהרנ"ת בעצמו, מדוע הוא עושה כזה 'טראסק' עצום מרבינו? וגם על רבינו בעצמו מדוע הוא כל כך עושה עסק מאמונת חכמים בו - בצדיק האמת מה שלא נמצא רמה כזו בשאר פלגי היהדות. והתשובה לכך היא פשוטה וברורה לכל ברסלבער, וחבל להאריך בזה, אבל אני תמה על עצם קושייתך מהיכן שאבת זאת]

ואציין, שהאמונה שלנו ברבינו לא מסתיימת כלל בחיי מוהר"ן, וגם לא אצל מוהרנ"ת, וגם לא אצל ראבר"נ, כי יש לנו רבי חי, צדיק הדור לדור שלנו, ועד דורנו אנו הוא מאיר לאנ"ש איך להתנהג (כל עוד זה כפוף איכשהו לדבריו בספריו ובספרי מוהרנ"ת), ובאם כל כל אנ"ש שמרו על עצמם לא לעשן, וזה דבר שהיה נהוג בכל הדורות בברסלב בכל הכיתות שרק היו, תמוה מאוד להיצמד ולתקוע את הדיסק רק ללשון שמופיע בחיי מוהר"ן. אנו גם "חסידי ברסלב" ולא רק חסידי "רבי נחמן". אסביר את דברי - חסידות ברסלב היא מושפעת וניזונית בכל הדורות וגם כעת בחיבור כבל ישיר מרבינו בעצמו גם כעת בשנת תשפ"ו, ובאם יש עניין שכל הדורות כל אנ"ש בכל הכיתות קיבלו זאת בפשיטות, אל לנו להתחכם.

ושוב אסייג את דברי, אין כלל שום איסור לעשן ולהריח טבק וסיגריות, "ובפרט שלא בהרגל", אבל יש לנו הרגש לכל דיבור של רבינו.

נ.ב. לדוגמא בשייחה על בצל מקורו בבעש"ט כמבואר בשיחה שם. ורבנו הסביר זאת וכי מותר לאכול דבר 'המזיק' בשב"ק. מכאן בארה שאסורלאכול כל דבר 'המזיק' לדוגמא לשתות שתיה מתוקה עם כמות סוכר מופרשת וכן אכילה במוצרים שיש בהם כל מיני מרעין בישין המצויים כיום בהרבה מאכלים. האם שם אנו זוכרים את דברי רבנו או שנצמדים רק למילה 'בצל'.

אכן גם משם מפורש ברור מאוד לאכול אוכל בריא, ולהיזהר מכל המאכלים מזיקים, וזה שאנ"ש מזכירים תמיד 'בצל', כי פשוט זה הדוגמא שהיתה אז אצל רבינו ובוודאי יש בכל דרכיו רזין, אבל האמת שגם לאכול שאר דברים מזיקים עצת רבינו היא להיזהר מכך. ובעבר ראיתי כתבה מרי"נ אנשין שליט"א שאכן עורר על הנושא.

[זאת אבהיר, שבאם לפעמים אחד מתפלל בבית כנסת כללי, ויש אדם שמחלק טבק לתומו, ברור לכל שאין איסור אלא גם ראוי לקחת קצת כאילו ולחייך ולהודות לו, כי כאמור אין בזה איסור כלל, וכאן שמדובר בין אדם לחבירו צריכים להתהנג כתורה]

@וועלן-וועלן כתב:

@נחום-בקר כתב:

@מאיר-לב אציין מעט - בשיחות הר"ן קמט -המעשה של השבעה בעטלירס הנדפסת בספורי המעשיות ספר כמה ימים ובכל פעם ספר ענין השיך לזה שספרו ממנו שעל ידי זה התחיל לספר המעשה:‏
‏בתחלה בליל שבת קדש התחיל על ידי הטאביקי (טבק להרחה) שלקח מאיש מאנשיו ונזכר בהאגרת ששלחתי אני לחברי שהגיע לידו זכרונו לברכה וכתבתי לו שיהיה בשמחה
ובחיי"מ אות תעב - הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאֹד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמֵנוּ לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי וּלְהָרִיחַ טַבָּק. וְהֶאֱרִיךְ בְּשִֹיחָה זוֹ וְאָמַר שֶׁרָאוּי לְאִישׁ כָּשֵׁר לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה, כִּי הֵם בִּטּוּל תּוֹרָה וּתְפִלָּה בְּחִנָּם... וּלְהָרִיחַ טַבָּק אָמַר שֶׁזֶּה מַזִּיק וּמְבַטֵּל יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כִּי מִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּלֹא זֶה אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וְהִיא בִּלְבּוּל וּבִטּוּל גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶמְצַע הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה בִּפְרָט לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לוֹ טַבָּק. כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה. וְגַם קָשֶׁה לְהַשְׁלִיךְ אֶת עִנְיַן הַטַּבָּק מִי שֶׁנִּתְרַגֵּל בָּזֶה. עַל כֵּן טוֹב וְנָכוֹן מְאֹד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַטִּיטוּן וְהַטַּבָּק שֶׁאֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, רַק מַזִּיקִים וּמְבַטְּלִים אֶת הָאָדָם מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכַיּוֹצֵא:‏
בשיח שרפי קודש ג, ריט - לְרַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי קוּפְסָאוֹת לַהֲרָחַת טַבַּק, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, וְהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַקְּטַנָּה וּכְשֶׁנִּגְמְרָה הָיָה מְמַלְאָה מֵהַגְּדוֹלָה. פַּעַם כְּשֶׁבָּא אֵלָיו אֶחָד עִם פִּדְיוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל מַקְשָׁה לֵילֵד כַּיָּדוּעַ שֶׁעִנְיַן הַפִּדְיוֹנוֹת וְהַמּוֹפְתִים נִמְסַר לוֹ אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ, אָמַר "נוּ אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשוֹֹת פִּדְיוֹן גַּם עַל יְדֵי הֲרָחַת טַבַּק, "נוּ מִיר קֶענֶען מַאכְן אַ פִּדְיוֹן מִיט אַ שְׁמֶעק טַבַּק אוֹיךְ". וְלָקַח מִמֶּנָּהּ מְעַט לַהֲרָחָה, וְתֵיכֶף יָלְדָה לְמַזָּל טוֹב.‏
א. משיחות הר"ן מבואר שהיה אצל רבנו אנ"ש שהיו מריחים טבק אף שרבנו אמר שלא להריח. וקשה לומר שהיה ההרחה קודם שאמר רבנו שלא להריח. כיון שמעשה יג נאמר בשנה האחרונה לחיי רבנו הקדוש.
ב. מחיי"מ משמע שעקר קפידת רבנו היתה לא להרגיל עצמו וכו'. וממילא מובן ששמאק טבק בליל שבת לא נחשב בלהרגיל עצמו.
ג. ממעשה מר' יודיל רואים שאף אחר שיחת רבנו היה מריח טבק ועוד היה עושה עמו פדיונות.
ד. ומה שאנ"ש הקפידו בזה ביותר וכו' אשריהם ואשרי חלקם אך כאשר מדברים מה רבנו אמר ראוי להצמד למה שרבנו אמר דיקא.
ה. אין צורך להעלות את השיחות משש"ק מעניין גערת אנ"ש במחלק הטבק, והתפארות אנ"ש שעוזבים העולם מאף נקי מטבק. כי הנני יודע מזה אך כל זה כלול במש"כ באות ד.

כל הנ"ל מתלמידי רבינו זה כלל לא ראיה, תתפלא לשמוע שהיו לרבינו הקדוש תלמידים שהיו 'שוחטים', שידוע מרבינו שלא החשיב זאת, כמו כן היה לרבינו 'מלמדים' שגם זה רבינו לא החשיב, וכמו כן 'חסיד בעיר קטנה' היה הרבה.
כן גם היה לרבינו תלמידים שלא נסעו אליו על ראש השנה כמו הרב רבי אהרן מברלסב, וכן המגיד מטירוויץ, וכן פעם אחת רבי חייקל.
כמו כן היה לרבינו תלמידים שהלכו לרופאים (כן בזמנו, ואבקש לא להיגרר כעת כלל לפולמוס הענק).
וכן על זה הדרך גם בעוד נושאים.
והנ"ל היה הן בדורו של רבינו והן גם בדורות אח"כ.

מה שברור, שאנחנו הולכים לאורו של מוהרנ"ת (אנחנו לא חסידים רק של "הרבי רבי נחמן" - כנהוג לכנות כך בעולם החסידי), ואנו יודעים ומאמינים שאור רבינו נמצא בפשיטות של מוהרנ"ת ואנ"ש בכל הדורות.
אסייג, שאין להתרעם על אחד שמעשן, כי אין כלל וכלל 'איסור' בזה כמו שכתבתי בהודעה קודמת, אבל אנחנו רוצים להיות The best! ואנחנו יודעים שבאם נשמע היטב בקול רבינו ונקיים בפשיטות לא נפסיד מכך...

@נחום-בקר כתב:

@מאיר-לב אציין מעט - בשיחות הר"ן קמט -המעשה של השבעה בעטלירס הנדפסת בספורי המעשיות ספר כמה ימים ובכל פעם ספר ענין השיך לזה שספרו ממנו שעל ידי זה התחיל לספר המעשה:‏
‏בתחלה בליל שבת קדש התחיל על ידי הטאביקי (טבק להרחה) שלקח מאיש מאנשיו ונזכר בהאגרת ששלחתי אני לחברי שהגיע לידו זכרונו לברכה וכתבתי לו שיהיה בשמחה
ובחיי"מ אות תעב - הִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאֹד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמֵנוּ לְהַעֲלוֹת עֲשַׁן הַלּוּלְקֶי וּלְהָרִיחַ טַבָּק. וְהֶאֱרִיךְ בְּשִֹיחָה זוֹ וְאָמַר שֶׁרָאוּי לְאִישׁ כָּשֵׁר לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּזֶה, כִּי הֵם בִּטּוּל תּוֹרָה וּתְפִלָּה בְּחִנָּם... וּלְהָרִיחַ טַבָּק אָמַר שֶׁזֶּה מַזִּיק וּמְבַטֵּל יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. כִּי מִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּלֹא זֶה אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, וְהִיא בִּלְבּוּל וּבִטּוּל גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶמְצַע הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה בִּפְרָט לִפְעָמִים כְּשֶׁאֵין לוֹ טַבָּק. כַּיָּדוּעַ לְמִי שֶׁרָגִיל בָּזֶה. וְגַם קָשֶׁה לְהַשְׁלִיךְ אֶת עִנְיַן הַטַּבָּק מִי שֶׁנִּתְרַגֵּל בָּזֶה. עַל כֵּן טוֹב וְנָכוֹן מְאֹד לִבְלִי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַטִּיטוּן וְהַטַּבָּק שֶׁאֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, רַק מַזִּיקִים וּמְבַטְּלִים אֶת הָאָדָם מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכַיּוֹצֵא:‏
בשיח שרפי קודש ג, ריט - לְרַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי קוּפְסָאוֹת לַהֲרָחַת טַבַּק, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, וְהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הַקְּטַנָּה וּכְשֶׁנִּגְמְרָה הָיָה מְמַלְאָה מֵהַגְּדוֹלָה. פַּעַם כְּשֶׁבָּא אֵלָיו אֶחָד עִם פִּדְיוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל מַקְשָׁה לֵילֵד כַּיָּדוּעַ שֶׁעִנְיַן הַפִּדְיוֹנוֹת וְהַמּוֹפְתִים נִמְסַר לוֹ אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ, אָמַר "נוּ אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשוֹֹת פִּדְיוֹן גַּם עַל יְדֵי הֲרָחַת טַבַּק, "נוּ מִיר קֶענֶען מַאכְן אַ פִּדְיוֹן מִיט אַ שְׁמֶעק טַבַּק אוֹיךְ". וְלָקַח מִמֶּנָּהּ מְעַט לַהֲרָחָה, וְתֵיכֶף יָלְדָה לְמַזָּל טוֹב.‏
א. משיחות הר"ן מבואר שהיה אצל רבנו אנ"ש שהיו מריחים טבק אף שרבנו אמר שלא להריח. וקשה לומר שהיה ההרחה קודם שאמר רבנו שלא להריח. כיון שמעשה יג נאמר בשנה האחרונה לחיי רבנו הקדוש.
ב. מחיי"מ משמע שעקר קפידת רבנו היתה לא להרגיל עצמו וכו'. וממילא מובן ששמאק טבק בליל שבת לא נחשב בלהרגיל עצמו.
ג. ממעשה מר' יודיל רואים שאף אחר שיחת רבנו היה מריח טבק ועוד היה עושה עמו פדיונות.
ד. ומה שאנ"ש הקפידו בזה ביותר וכו' אשריהם ואשרי חלקם אך כאשר מדברים מה רבנו אמר ראוי להצמד למה שרבנו אמר דיקא.
ה. אין צורך להעלות את השיחות משש"ק מעניין גערת אנ"ש במחלק הטבק, והתפארות אנ"ש שעוזבים העולם מאף נקי מטבק. כי הנני יודע מזה אך כל זה כלול במש"כ באות ד.

כל הנ"ל מתלמידי רבינו זה כלל לא ראיה, תתפלא לשמוע שהיו לרבינו הקדוש תלמידים שהיו 'שוחטים', שידוע מרבינו שלא החשיב זאת, כמו כן היה לרבינו 'מלמדים' שגם זה רבינו לא החשיב, וכמו כן 'חסיד בעיר קטנה' היה הרבה.
כן גם היה לרבינו תלמידים שלא נסעו אליו על ראש השנה כמו הרב רבי אהרן מברלסב, וכן המגיד מטירוויץ, וכן פעם אחת רבי חייקל.
כמו כן היה לרבינו תלמידים שהלכו לרופאים (כן בזמנו, ואבקש לא להיגרר כעת כלל לפולמוס הענק).
וכן על זה הדרך גם בעוד נושאים.
והנ"ל היה הן בדורו של רבינו והן גם בדורות אח"כ.

מה שברור, שאנחנו הולכים לאורו של מוהרנ"ת (אנחנו לא חסידים רק של "הרבי רבי נחמן" - כנהוג לכנות כך בעולם החסידי), ואנו יודעים ומאמינים שאור רבינו נמצא בפשיטות של מוהרנ"ת ואנ"ש בכל הדורות.
אסייג, שאין להתרעם על אחד שמעשן, כי אין כלל וכלל 'איסור' בזה כמו שכתבתי בהודעה קודמת, אבל אנחנו רוצים להיות The best! ואנחנו יודעים שבאם נשמע היטב בקול רבינו ונקיים בפשיטות לא נפסיד מכך...

וכעת לגופו של עניין, רבינו לא בא להוסיף לנו על שס"ה לא תעשה שבתורה, חלילה וחס, "בל תוסיף"! אולם רבינו שמכיר היטב את הנשמה הקדושה שלנו שהסתבכה היטב בעולם השפל הזה נתן לנו עצות שלפי דעתו המופלגת של רבינו הם יועילו לנו מאוד, אשר על כן גם באם נמצא דיוקים לכאן ולכאן (שאגב, חלקם גם נכונים), אבל מדוע שלא נרצה את ה"אמת לאמיתה" של עצות רבינו? מדוע שלא יהיה לנו דרך ארץ והערכה מופלגת לכל עצה של רבינו, ולא נחפש 'היתר' כדי לא לקיימם?
כי כמו שאמרתי רבינו לא הוסיף עוד איסורי תורה, ומותר בתכלית לעשן כמה שרק רוצים, לולקא, סיגריות, אלקטרוני, וכדומה. אבל יש לנו חשיבות והערכה מרובה מאוד מאוד לכל זיז של כל שיחה של רבינו ולכן אנו כמו 'מחמירים' בזה, ולא מעשנים כליל, מכל סוג ואופן שהוא.

@אוצרבלום כתב:

והצצה לח"ד:
"כשרבינו אומר שלא להריח טבק ושלא לעשן סיגריות, הדבר הזה לבדו אינו כל כך גדול, אבל מי שאינו מציית פוגם באמונת חכמים! אין נפקא מינה באם איני מציית את רבינו בעניין ההתבודדות - או שאיני מציית בעניין הטבק, מכל מקום הרי הוא איננו מציית, וזהו סימן שאין לו אמונת חכמים! כשהצדיק נותן לי דבר קשה, ובאמת אינני יכול לקיים את הדבר, אבל היות שיש לי אמונה אני מבקש מהשם יתברך: 'ריבונו של עולם, זהו הצדיק האמיתי, והוא אמר לי שאעשה כך, וזה קשה לי!' - זאת אומרת שאכן יש לו אמונה, אלא שקשה לו להוציאה מן הכוח אל הפועל. אבל כאן זה הרי דבר קל, לא לעשן סיגריות זה דבר כל כך קשה?! לא להריח טבק, לא לאכול בצל, אלו הרי דברים קלים; אבל כשאין מצייתים בזה - זהו גם כן פגם באמונת חכמים!". (רל"י)

ציטוט ממ"ש באשכול "אסור ללכת לרופאים":

סיפר הרה"ח ר' בצלאל פרידמן שליט"א שפעם בימי בחרותו היה בשבת חנוכה יחד עם אנ"ש במירון, וכדרכם של בחורים, הם יצאו לעשן בחצר הציון.
עבר שם רלוי"צ בנדר זצ"ל ואמר להם: לאחר הפטירה שכנגיע לשמים, כמובן נבוא לבקש תיקון מרבינו, רבינו ישאל אותנו במה אנו חסידיו? אמנם את הדברים הגדולים שהוא ציווה עלינו, אולי נתחמק בטענה שמפני שהם היו קצת קשים עבורינו לא התמדנו בהם כ"כ, אבל מה נענה לגבי הדברים הקטנים?