וועלן-וועלן כתב:

@איש-הפלא כתב:

כבר בזהר הקדוש בכמה וכמה מקומות מצוטטים פסוקים בשינויים מהמקור בהתאם לדרוש הנרצה, ומבארים שם מפרשי הזהר כל מקום כעניינו שזה חלק מסוד הדברים.

חשבתי כעת, שהיות ורבינו אמר על תורותיו 'קרא אסמכתא בעלמא היא', ושהסומך גבוה מן הנסמך (חי"מ רפז, שסא), הגם שמובן שאין לנו כלל וכלל השגה בדברים האלו, אבל אנו מאמינים שכל דבריו אמת וצדק, ולאחר שבכל זאת כזאת שיחה נפלאה יצאה מפי רביה"ק, ממילא נקל יותר להבין את השינויים אפילו בפסוקים, כי רביה"ק מביאם רק כאסמכתא לשורשי התורה שגילה.

חזק

@חיפוש-הצדיק כתב:

הכי 'חריפה'

"לעתיד, כשיבוא משיח, אז ידעו, כשיתנו יין המשומר, אזי לאחרים יוכלו להטעות, ויתנו להם יין וואליחשין סטראוויצטיר [סוג יין משובח], ויאמרו להם, שהוא יין הטוב המשומר, אבל לאנ"ש, לא יוכלו להטעות, כי אנחנו טעמנו היין הטוב"

"צַדִּיק הַדּוֹר נִקְרָא אֵם
עַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵינִיק לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹר תּוֹרָתוֹ
וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָלָב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ"

טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה

כמו משל לרוקח שיודע לרקוח לכל אחד את השיקוי לפי שורש נשמתו
ולכל אחד מפריש דרך לפי תבניתו מ4 יסודות מ4 מרות דומם צומח חי מדבר

ואשרינו שזכינו להתקרב לצדיק רחמן

@חבר-אני כתב:

39 במקום 40 מכות, שזה עצמו בחי' של המתקה! בחי' של טוב והמטיב

חזק ביותר
אך יותר התכוונתי לומר בפשיטות
שהצדיק הוא עיקר התורה
ולכן הוא דורש את התורה והפסוקים כרצונו
וישר בתחילת התורה בסעיף הראשון
רבנו מבהיר לנו שלמעין עולם הבא ניתן לזכות
כשזוכים להיות תלמידים של התלמיד חכם שיודע לדרוש את התורה בהמתקה

@וועלן-וועלן כתב:

ההתייחסות שלנו צריכה להיות שבוודאי יש בהם רזין

אולי אפשר להתיישב מהמשך התורה

"הַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֵשׁ, שֶׁמִּשָּׁם הַמַּלְכוּת
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֲלוֹא כּה דְבָרִי כָּאֵשׁ"
וּכְתִיב: "בִּי מְלָכִים יִמְלכוּ"
וְעִקַּר הַתּוֹרָה הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
'כַּמָּה טִפְּשָׁאֵי דְּקַיְמָא מִקַּמֵּי סֵפֶר תּוֹרָה, וְלָא קַיְמָא מִקַּמֵּי צוּרְבָא מִדְּרַבָּנָן'..."

יתכן שרבנו רצה שנעמיק ונבין מהו גדולת התלמידי חכמים שהם דורשים את התורה כמין חומר...
וכתוב בתורה ארבעים יכנו וחכמים הבינו 39

ואולי אפשר עוד לומר שבלי הצדיק שממתיק את הייסורים החיים מאוד קשים
באלוהים אהלל דבר בחינת דין ורק לאחר מכן אפשר לזכות מידת הרחמים
אבל רבנו הקדוש מהפך הכל לטובה

"שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר כְּבָר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹרוֹת בְּלִי לְבוּשִׁים.
פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּשׁוּם לְבוּשׁ.
וְאָמַר קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא
שֶׁסּוֹמֵךְ הַתּוֹרָה עַל הַמִּקְרָא כְּמוֹ שֶׁסּוֹמְכִין עַל אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ'
כֵּן הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ מְאד
עַד שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְלַבֵּשׁ כִּי אִם דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא
וְהָבֵן.

וְאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁמִּתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ קדֶם הַתּוֹרָה
הוּא מֵחֲמַת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאד לְהוֹרִיד הַשָּׂגוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ בִּלְבוּשִׁים וְדִבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְאָמְרָהּ וּלְגַלּוֹתָהּ
עַל כֵּן צָרִיךְ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לָזֶה.
וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה כִּי דַּרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה קדֶם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עִמָּנוּ כְּמוֹ שָׁעָה וּשְׁתַּיִם
וְהָיָה מִתְיַגֵּעַ מְאד בְּכַמָּה תְּנוּעוֹת וּגְנִיחוֹת.
וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּשַׁב בִּשְׁתִיקָה
הָיָה נִכָּר מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד.
וְאַחַר כָּךְ פָּתַח פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר.

גַּם אָמַר שֶׁהַתּוֹרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּעַצְמוֹ, מְסֻגָּל, כִּי הוּא כְּלָלִיּוֹת.
וְעִקַּר הוּא הַמּוּסָר וְהַהַנְהָגוֹת טוֹבוֹת וְעֵצוֹת טוֹבוֹת הַיּוֹצֵא מֵהֶם מִכָּל מַאֲמָר וּמַאֲמָר
מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם וְכוּ' וְכוּ' כַּנַּ"ל
וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר יוֹתֵר בִּכְתָב
כִּי אִם כָּל חָד כְּפוּם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ

אשרינו שזכינו

@נחלי-דבש כתב:

כשר' ברוך אפרים (מח"ס באבי הנחל) הדפיס את הליקו"מ הוא הגיה את הפסוקים שרבינו מביא שיהיו כמו שכתוב בפסוק.

האם זה היה באמת ר' ברוך אפרים, או הרב מטשערין?
זכור לי שגם הרב מטשערין הדפיס ליקו"מ?

בכל אופן לענ"ד גם אם יש לנו היתר לתקן ולהגיה, עדיין מה שיצא תחת הדפוס של מוהרנ"ת אפילו עם טעויות, ההתייחסות שלנו צריכה להיות שבוודאי יש בהם רזין, וניתן למצוא ולחדש בזה, ומחמת גדלותו המופלגת של מוהרנ"ת.

@אוצרבלום כתב:

אשמח שתביא את כל הטבלה הזו אם קיימת

כרגע זה כל הטבלה.
עשיתי אותה ממש עכשיו בעקבות דבריך הקודמים.
אולי אני אמשיך אותה כל פעם קצת (בלנ"ד).

@אוצרבלום כתב:

לא נכון. הוא לא נגע פרט לכמה מקומות בודדים

כמה דוגמאות מהתורות הראשונות:

אם רוצים אני יכול להביא עוד.

וזה רק בפסוקים (חוץ מתרגום אונקלוס אחד), לא כולל גמרות וכו', וכמובן תיקוני לשון ותיקוני מראי מקומות.

@וועלן-וועלן כתב:

היכן זה?

דפוס למברג תרל"ו

@וועלן-וועלן כתב:

האם בליקו"מ שלנו הובאו כבר הגהותיו?

במהדורות החדשות כן.
יש הוצאות שחזרו לנוסח תקפ"א.

@איש-הפלא כתב:

כבר בזהר הקדוש בכמה וכמה מקומות מצוטטים פסוקים בשינויים מהמקור בהתאם לדרוש הנרצה, ומבארים שם מפרשי הזהר כל מקום כעניינו שזה חלק מסוד הדברים.

חשבתי כעת, שהיות ורבינו אמר על תורותיו 'קרא אסמכתא בעלמא היא', ושהסומך גבוה מן הנסמך (חי"מ רפז, שסא), הגם שמובן שאין לנו כלל וכלל השגה בדברים האלו, אבל אנו מאמינים שכל דבריו אמת וצדק, ולאחר שבכל זאת כזאת שיחה נפלאה יצאה מפי רביה"ק, ממילא נקל יותר להבין את השינויים אפילו בפסוקים, כי רביה"ק מביאם רק כאסמכתא לשורשי התורה שגילה.

וועלן-וועלן כתב:

לגבי השאלה הנ"ל, אנו שהולכים עם תורה ד', באם נלך על הצד שזה בכוונה ויש בזה מטרה שרבינו בדווקא הפך בשבילנו את הפסוק, מה ניתן לרמז בזה על פי כללי הלימוד בתורה הזמנית?

יתכן בדרך אפשר (לא דווקא ע"פ הכללים, וגם לא דרוש, אלא יותר כפשעטל) שרביה"ק מדריך אותנו את הדרך איך להסתכל לטובה על כל מאורעותיו, דהיינו שכשהולך לאדם במידת הרחמים (בה' אהלל דבר) בעת ההיא הוא צריך לראות להלל ולהודות, כדי שגם בעת שימצא את עצמו ביום בהיר בפתע פתאום במידת הדין (באלקים) שיוכל גם שם מתוך הרגלו גם אז למצוא איזה טוב בזה ולהודות על כך, כי דרך האדם שבעת שמגיע לו צרה בפתע פתאום - הוא מאבד עשתנותיו, אשר על כן צריך הוא להתכונן על כך בתקופות של מידת הרחמים כדי שישאר איזה רשימו גם בתקופות של מידת הדין. וזה מה שרבינו אומר תחילה "בה' אהלל דבר" - בזה אתה מבין שיש לך מה להודות על הטוב ולדעת שכל מאורעותיך הם לטובה, תעסוק בזה, ובכל יוקל לך לדעת שהכל לטובה גם בתקופות מידת הדין (אולם דוד המלך בעצמו היה יכול ללכת תיכף במידת הדין ולהכיר משם שהכל לטובה ולכן בתהלים הפסוק מתחיל 'באלקים').

@נחלי-דבש כתב:

רק אעיר שכשר' ברוך אפרים (מח"ס באבי הנחל) הדפיס את הליקו"מ הוא הגיה את הפסוקים שרבינו מביא שיהיו כמו שכתוב בפסוק.

היכן זה? האם בליקו"מ שלנו הובאו כבר הגהותיו?

@וועלן-וועלן כתב:

האם רבינו בכוונה הפך את זה, וכדי שנדייק משהו?
אם נאמר שכן, אבל בפועל הרי כתוב אחרת בפסוק, א"כ מה שייך להפוך ולדייק בזה?
באם מוהרנ"ת היה מאריך עוד ימים ושנים והיה עובר שוב על הגהות, האם היה מתקן את זה, או שחלילה, כי זה בדווקא הפוך וכנ"ל?
האם מהדירי הספרים כיום יש להם רשות להגיה ולסדר את הפסוק, או לא?
באם לא, האם מותר להם לציין ציון בצידי העמוד, כעין כל גדולי האחרונים שהגיהו בצד הספרים, כהב"ח והגרע"א והגר"א וכדומה, או שלא, כי זה נוגד את הביטול לרביה"ק.

[במאמרי חז"ל המוצגים בצורה שונה, פחות קשה לי, כי יתכן שלרבינו היה גירסא אחרת, או שרבינו רצה רק להביא את תוכן המאמר, ומה שבטוח שזה לא כזה קריטי כמו פסוקים - שבזה הקושיא עצומה]

כשמוהרנ"ת הדפיס את הליקוטי מוהר"ן בשנת תקפ"א, הוא עבר על כל מיני טעויות ושיבושים שנדפסו בליקוטי מוהר"ן שיצא לאור בחיי רבינו הקדוש.
הוא הוסיף מקורות ותיקן את השיבושים שנכנסו בו, וידוע שהוא עבר על זה בדקדוק רב מאוד, ובכל זאת הוא בחר לא לתקן את הפסוקים.
לכן, בוודאי שתורות כמו תורה ד' שהן לשון רבינו הקדוש, כשרבינו שינה מהפסוק היה לו בזה כוונה טמירה ונעלמת, הרי תורות כאלה הוא עבר עליהן לפני שהודפסו, ובכל זאת לא שינה.
ולגבי תורות שהן לא לשון רבינו, גם בהן לכאורה, עצם הסיבה שמוהרנ"ת עצמו לא תיקן (אפילו שר' ברוך אפרים כן תיקן) אולי מסביר שהוא הבין שיש כאן משהו גדול שרבינו כיוון אליו.
באופן אישי בהליכה עם תורות, גיליתי לא אחת קשרים נפלאים דווקא מעצם השינוי של הלשון שרבינו כתב.
אבל בהחלט שהעלית נושא מעניין, ומענין אותי לקרוא את דברי החברים כאן בנושא הזה.

מה שנקרא אין טעות בעולם אפילו שטל"ח מכל מקום ישנם דברים שניתן ללמוד גם אם לאחר מכן הגיהו ושינו.....