@מאיר-לב כתב:

@בעל-מוח שאלה נפלאה ומיוחדת!
כתבתי על זה באשכול החידוש הגדול של תורה ד'
אביא כאן את הדברים כאן שוב:
הקלקול הגדול ביותר בתורה שלנו הוא שאדם לא יודע לאן הוא הולך, כלומר, הוא יכול להינצל מכל התאוות אבל עדיין הוא לא יודע להיכן הוא מהלך.
בתיקון הגדול של רבינו - על ידי הווידוי דברים אנחנו מתחברים לדרך של הצדיק.
ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!
כשאתה מחובר לצדיק אתה נכלל באיני יודע שלו. ב"לא נדע" שלו.
הרי גם הצדיק כשהוא נכלל באין סוף הוא לא יודע - אבל הצדיק נכנס לתוך האיני יודע הזה כנגד האיני יודע השלילי, של היאוש.
זה "איני יודע" של חיפוש וגעגוע...
כמאמר הכתוב:
"וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִֹים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר".
ובעצם, כשהוא מגיע לפרשת דרכים הוא מבין שעצם אי הידיעה שלו לאן ללכת יוביל אותו בסופו של דבר לביטול המוחלט - ל"אין" של הצדיק.

@מאיר-לב
פירותיך מתוקים
לפי"ז מובן מאוד למה הדרך שהצדיק מציע נקראת = 'פרשת דרכים'
כי הצדיק לא מביא דרך אחת ברורה !

להפך, הצדיק מפגיש אותך בצורה עוד יותר חזקה - מול הבלבול

מול חוסר הוודאות שאינך יודע לאיזה דרך לפנות
אבל מה כן, הוא מביא דעת, מה עושים במצבים שכאלו...

@נחום-בקר כתב:

בלשון הגמ' לא כתוב 'אדם ולא כתוב 'בדרך' רבנו הוסיף זאת בלשונו

'אדם' כן כתוב בגמ' [אדרבה, בגמ' כתוב 'משל לאדם' ורבינו כתב 'משל לאחד'], ו'בדרך' כתוב בעין יעקב.

השאלה היא רק איך הוא זכה לדרגה גבוהה כזאת שהוא מכיר בעצמו שאינו יודע באיזה דרך הוא מהלך כי בדר"כ כולם בטוחים שהם יודעים שהם בדרך הנכונה...