הראיות: "ויהי בישורון מלך" נאמר על משה,
רבינו מסביר על זה: "היינו שהמלכות עלה לשרשה". נמצא שהעלאת המלכות זה לתת את המלכות לצדיק, -שיהיה "וענוים ירשו ארץ", שהצדיק העניו יירש את המלכות הנקראית ארץ, וזה נעשה ע"י שמשבחים אותו.

דבר זה נעשה ע"י הג' בחינות: ראייה, צדקה ווידוי לצדיק.
ראיה: המשך הפסוק הנ"ל -ויהי בישורון מלך "בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", -משה רבינו עושה "טיש גדול" וכל עם ישראל מתאספים סביבו ומסתכלים עליו, ואזי נעשה מלך עליהם.
צדקה: אפ"ל שלשבח את הצדיק זה ממש זלע"ז מלשון הרע, שהצדקה היא הרי תיקון לזה.
(ולפי מ"ש בא' האשכולות, השבחים עצמם מלבישים את הצדיק [מלכות/ כסא] בבחי' "כי תראה ערום וכיסיתו".)
ווידוי: זה הרי טענת משה רבינו בנוגע לכפרת עוונות, שצריך לשמוע שבחיו ואעפ"כ להיות אין ובכך יוכל לשמוע הווידוי ולכפר (לנקות) העוונות.

לולא דמיסתפינא הייתי מפרש לפי"ז את כפילות לשון הפסוק "בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר" כביכול צריך גם להלל את הצדיק, ["תפילה למשה איש האלוקים" וכן כתוב שהדיינים בבי"ד נקראים: "עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם." וכן מובא בתורה ס"ז תנינא ששמו של הקב"ה משותף בשם הצדיק. ראה הבהרה בסוף ההודעה]

(ע"פ הכלל החמישי: שכל מקרא המובא בתורה, נכנס ונתבאר כל המקרא בזה העניין, היינו כל הנושא המדובר שם, וכ"ש שהמקרא עצמו שמוזכר, מתבאר בעוד אופנים ע"פ המשך התורה.)

הצדיק שאצלו הענוה שלו היא יחד עם שמו ושבחו, (בבחי' ה' ושמו אחד) ואצלו אכן מתקיים הפסוק הנ"ל -בה' אהלל וכו' בשלימות, אותו אפשר להלל כי הוא אין לגמרי.

כאן מתבאר עומק נוסף בטענת משה, שאם לא תשא חטאתם, א"כ יש פירוד בין אלוקים להויה, כי כשיש עוונות אזי המלכות /אלוקים נופל בין העכו"ם, וא"כ בהכרח שגם אצלי יש פירוד בין הענווה לשמי.

צריך זהירות גדולה! כי הצדיק הוא בשר ודם והוא נברא בדיוק כמונו! אלא שבביטול כל חומריותו, ובביטולו אל ה' הוא זוכה לקרב גם אותנו אל השי"ת בשלימות. וח"ו לייחס אליו כוח בפני עצמו ואין עוד מלבד השי"ת. וכמוזכר בתורה זו "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני"!!!
ראבר"נ הקדיש לזה כלל מיוחד -כלל י"ד, (עיי"ש)

(נא לא להגיב כאן על העניין האחרון, כדי לא להסיט את הנושא של האשכול. אם מישהו רוצה לדון בזה שיפתח אשכול אחר)

@איש-היער כתב:

ראיה פשוטה וברורה,
כשהצדיק בביטול הוא בבחינת אל יתהלל חכם גיבור ועשיר.
משמע שכשהוא בשוב - הוא כן מתהלל....

המשך הפסוק: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי."
זה שיש לו את הידיעה שלימה, הוא כן יכול להתהלל, כי אכן זהו הדעת השלימה, -חיבור שני הפכים: שבחים יחד עם ענוה! ה' אחד ושמו ודוק.

@בעל-מוח כתב:

אם אין עניין, לא מובן מה משה רבינו אומר - אם לא תישא חטאתם מחני נא
מה האיום כאן?
אם למישהו יש המשך או הרחבה לעניין - אשמח מאוד

אחדד את שאלתך: אם אין ענין בשבח הצדיק, א"כ מדוע רבינו מוסיף את כל הקטע הזה? בהכרח שזה נושא יסודי בתורה זו!

[זהו כלל הי"ז: (החלק הראשון בכלל, הפחות מדובר..) "שאין דרכו הקדו' להרכיב באמצעות (=באמצע) קשרי דבריו הקדו' שבכל תורה, ענין מיוחד בפני עצמו, בלתי כוונה המיוחדת לזה."]

וראה בהודעה הקודמת מ"ש.

@נחום-בקר כתב:

@בעל-מוח לעת עתה אין הרחבה. אך הראיה אינה ראיה. כיון ששמו של משה כתוב בתורה. ואת התורה צריכים כלל ישראל ללמוד, ובהכרח הם יקראו שם שבחו של משה. ומשה מלמד לישראל את התורה ובזה הוא מלמד אותם שבחיו.
כמו"כ זה לא איום, זה בקשה להנצל מגאוה.
וביותר פנימיות, זה גם לא בקשה אלא זה הוכחה מיניה וביה להשי"ת שיש בכוחו של משה לכפר העונות של ישראל. שהרי התורה היא חכמתו יתברך, ובודאי מה שכתוב שם לא נתן להמחק. ואם כתוב שם שמשה רבנו ענו מכל האדם זה בהכרח כך, וא"כ בהכרח יש לו כח להתפלל על ישראל ולכפר עוונם.

אני מסכים איתך שההוכחה כאן אינה - הוכחה חדה
בכל אופן בשורה התחתונה
בתורה מסופר שבחו של הצדיק
האם זה רק תיעוד טכני = שה' אמר למשה וה' דיבר איתו או שיש כאן משהו מעבר...