כעת עולה לי (נראה לי שזה כתוב בביאוה"ל) שהצדיק שהוא נכלל באין והוא רואה איך שהכל אחד, לכן הוא יכול 'מלמעלה' להפריש דרך ולהדריך אותנו אל שורש נשמתינו כי כל הדרכים הם אחד וממילא הם מובילים כולם אל השורש.
או שזה גופא ההדרכה של הצדיק, - שהוא מגלה לנו שלא משנה באיזה דרך אנחנו מהלכים.. בכל מצב ניתן להגיע על ידו אל האי"ס.

באופן אחר: צריך לתקן את עצמות הגוף שיהיה כלי שלם לקבל בו את האור אין סוף שהוא ביטול החומריות - ביטול הגוף!!!,
דהיינו להשלים את הגוף כדי שלא יהיה גוף!

ואדרבא בהתגברות החומר והגשם, ע"י עוונות ח"ו, שוברים את הגוף בנסירת העצמות. (זה שייך לחלק השני הכלל י"ב: שמה שאצלינו נחשב לנושא אחד אצל השי"צ הוא שני הפכים)

ככל שהצדיק מגביל את עצמו ומזדכך במידותיו ואינו נהנה מתענוגי העוה"ז, כך הוא זוכה לחיות מעל המגבלות כי הוא רואה איך שהכל לטובה!
ולהפך הרשע שאינו מגביל את עצמו הוא נופל לשיא ההגבלה, הגשמיות והחומר, נעשה עבד לתאוותיו (כמרומז בסוף התורה שהירח מכונה בשם עבד) עד כדי נסירת עצמות ח"ו.