הכלל הוא, שאם הוא החזיק את עצמו ברצון כל החיים, אז בוודאי שהוא זכה באמצע 'קלאמירשט ללמוד' וכו' כמובא בשיחות הר''ן נא.
וזה שהמשיך לרצות.. זו מדרגה גבוהה יותר מהעשיה, כמבואר בתורה כ"ב.
והעיקר העיקרים שהוא זכה ללכת מהעולם מתוך 'רצון' שזו המדרגה הגבוהה של הצדיקים כמבואר בהל' ברכת השחר ה"ה, ובזוהר באידרא וכו' וכו'

@בדרך כתב:

זו אימרה שבאופן כללי מנוגדת לרוח רבינו.

ר' אלחנן ספקטור כותב במכתב בחריפות נגד מאמר העולם 'ווילון [בהטייה אידישאית: 'ווילן' - לרצות] אינו משמש לכלום'.

אדרבה, מי כרבינו מכניס בעולם הלימוד שהעיקר העיקר העיקר הוא הרצון!

מצד שני אותו רבינו אמר "נכספתי להמשיך את העולם אל העשיה"...
כך שמרצון לבד בהחלט אפשר ליפול!

@מקורב-מכבר כתב:

@בדרך
מקנן בך הפחד של הברסלבער הוותיק שמפחד שהמקורב לא יבין נכון את דברי רבינו ומי יודע איזה דור יגדל לנו כאן....
בכו"א הכל בדרך צחות רק רציתי את המקור להנ"ל
הכלל שצריך תמיד לאחוז בשני הקצוות וד"ל

א. אני בעצמי מקורב. תהלה לאל. ולא מקונן בי שום פחד מערכתי, ואינני כותב מתוך רצון לשמור על איזה מודל ספציפי של ברסלביות.

ב. אינני חושב שההלצה שאתה מחפש את מקורה - אכן שרשה נטוע בברסלב.

@מקורב-מכבר כתב:

תודה רבה

זו אימרה שבאופן כללי מנוגדת לרוח רבינו.

ר' אלחנן ספקטור כותב במכתב בחריפות נגד מאמר העולם 'ווילון [בהטייה אידישאית: 'ווילן' - לרצות] אינו משמש לכלום'.

אדרבה, מי כרבינו מכניס בעולם הלימוד שהעיקר העיקר העיקר הוא הרצון!