נסביר: קודם כל "סימן" הכוונה לאות (וצריך אולי להגיה סימן ה' ולא ג')
בתורה יש את ה"נגלה" שזה האותיות וכשפוגמים בהם הם נופלים אל העכו"ם. ויש את הנסתר, ה"נשמה" של התורה שזהו עיקר התורה וזהו הצדיק, הנכלל באי"ס.

ולכן תלוי באיזה בחי' מדובר האם על הנגלה/ מלכות או הנסתר/שורש המלכות.

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה .

'לָמָּה טָעָה נְבָט ? שֶׁרָאָה שֶׁיָּצָא אֵשׁ מֵאֲמָתוֹ'

וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת אֵשׁ, שֶׁמִּשָּׁם הַמַּלְכוּת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֲלוֹא כּה דְבָרִי כָּאֵשׁ"

וּכְתִיב: "בִּי מְלָכִים יִמְלכוּ"

וְעִקַּר הַתּוֹרָה הֵם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים

נבט טעה כי ראה שיצא אש מאמתו
אולי אפשר לומר שצריך להינצל מדמיונות
כמו שכותב רבי יצחק ברייטר
"אין להאדם להשתדל להעשות זה הצדיק ואין לו לחשוב כי כל מי שרוצה ליטול את הכתר הזה נוטל..."

כָל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ צֵרוּף אוֹתִיּוֹת

וּכְשֶׁעָבַר אֵיזֶה עֲבֵרָה, אֲזַי נֶחְקָק צֵרוּף רַע עַל עַצְמוֹתָיו

וְעַל יְדֵי זֶה

מַכְנִיס בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁעָבַר, בְּתוֹךְ הַטומְאָה

הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס בְּחִינַת מַלְכוּת

שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר

הוּא מַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ"ם, וְנוֹתֵן לָהֶם מֶמְשָׁלָה

לְמָשָׁל, אִם עָבַר עַל דִבּוּר שֶׁל הַלָּאו לא יִהְיֶה לְךָ

אֲזַי מַחֲרִיב הַצֵּרוּף הַטּוֹב שֶׁל הַדִּבּוּר

וּבוֹנֶה צֵרוּף רַע

וְנֶחְקָק הַצֵּרוּף הַזֶּה עַל עַצְמוֹתָיו, וְנוֹקֵם בּוֹ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה"

וּכְתִיב: "תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה"